אברהם פלקסר נ' עו"ד חנינא ברנדס

פרוטוקול
בפני כב' השופט: ד"ר ע. מודריק
ת.א.: 2174/00
ישיבה מיום: 1.7.2007

בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו
בפני כב' השופט: ד"ר ע. מודריק
ת.א. 2174/00 (פלקסר נ' ברנדס)
ישיבת יום 1 ביולי 2007
נוכחים: מר אבי פלקסר
עו"ד אלי זהר
עו"ד בלכר
עו"ד שטיין
גב' נירה כהן

כב' השופט: ת.א. 2174/00 פלקסר נ' ברנדס.
עו"ד בלכר: כבודו, אם אפשר רק להזכיר שהמטרה היום זה לסיים את הדיון,
כב' השופט: נכון.
עו"ד בלכר: שהוא יהיה ארוך יותר. החקירה בשלב זה היא 5, 10 דקות לא יותר, אבל גם אותה צריך לזכור.

כב' השופט: כן, בבקשה.
מר פלקסר: בוקר טוב, מר ברנדס.

העד עו"ד חנינא ברנדס משיב בהמשך חקירה נגדית למר פלקסר:
מר פלקסר: אני מבקש להפנות להודעת פרוינד נספח 56 לתצהירי. בשורה 23 מעידה גב' פרוינד: "לעניין החשבון המדובר בבנק הפועלים, 451007, כשקיבלתי את הנייר הקשור לחשבון הנ"ל תייקתי בתיק חדש שפתחתי וכל נייר שנתקבל או מצאתי בעניינו של עייזר ויצמן תייקתי גם באותו קלסר חדש. בהמשך הזמן מצאתי קלסרים ישנים ואז איחדתי קלסרים". מר ברנדס, הקלסר החדש הזה עם הקלסרים הישנים שאוחדו, גם הוא נעלם?
ת. אני לא יודע. אני חושב שהדברים שאמרה החשבת אסנת פרוינד, מאז שהיא טיפלה בחומר הזה יש לה, אבל חומר קודם היא לא מצאה. אם ההתייחסות היא למה שהיא קיבלה בתקופתה, אני חושב שזה היה אצלה.
ש. גב' פרוינד מעידה שהיא מצאה קלסרים ישנים, מר ברנדס.
ת. לא יודע מה היא מצאה. לא יודע על קלסרים ישנים. אני יודע שאת החומר שחיפשו לא מצאו. היא הביאה מאות, אולי אלפי, מאות קלסרים מהארכיברים. מה היא מתכוונת שמצאה או לא מצאה אני לא יודע.
ש. אז אתה לא יודע מה היא מצאה ומה היא לא מצאה.
ת. אני יודע שהיא לא מצאה,
ש. אמרת שאתה לא יודע מה היה בחומר הישן,
כב' השופט: היא לא מצאה את מה שהיא חיפשה או מה שהם חיפשו.
מר פלקסר: מר ברנדס, מה שהיא כן מצאה בקלסרים הישנים, אתה גם לא יודע מה זה היה?
ת. לא.
ש. לאיזה שנים זה התייחס אתה יודע?
ת. לא יודע כלום לגבי העניין הזה.
ש. מר ברנדס, אתה הגשת את התלונה, אתה הוא זה שהיה צריך לדעת ולא היא. זה נכון?
כב' השופט: טוב, תעבור לשאלה הבאה. מה שהוא יודע הוא יודע, מה שהוא לא יודע הוא לא יודע.
מר פלקסר: או.קיי. אני מפנה לנספח 20 לתצהירי. מדובר במכתב של יואב יצחק לברנדס בתאריך 21.12.99. בסעיף 1 כותב מר יצחק, "בהמשך לשיחתנו הטלפונית". בשיחת הטלפון הזו או בשיחות אחרות שהיו לך עם יצחק, אתה הבנת ממנו שהוא מחזיק מסמכים מחשבון הנאמנות?
ת. אני חושב שהיתה לי איתו שיחה אחת או שתיים, אני לא חושב שהיא היתה לתוכן העניינים. הוא רק אמר לי שהוא רוצה לשאול שאלות אני חושב ושאמרתי לו תפנה לנשיא ואם הוא יסכים אני אדבר איתך. אני חושב שבעקבות זה השיחה הזו איתו אני חושב, זו הסיבה שהוא מזכיר גם את מנכ"ל בית הנשיא. לגבי האם הוא אמר לי שיש לו מסמכים, אני לא חושב שהוא אמר לי.
ש. אתה ביקשת ממנו לראות איזה מסמך שהוא מחזיק בשיחת טלפון הזו?
ת. לא ביקשתי ממנו כלום.
ש. מה הבנת ממנו?
ת. לא זוכר שהבנתי ממנו משהו. מה שהוא רצה הוא תמיד כתב. אם היתה שיחה כזו אני גם לא זוכר אותה, ולא כמו התובע אני לא מקליט, אז היא היתה לפי דעתי טכנית שהוא מבקש לשאול שאלות והאם אני מוכן לענות ואני אמרתי תפנה כנראה לנשיא שיאשר לי את זה, וכנראה שאושר לי מפני שאני רואה שהוא מתייחס גם לשיחה שלו עם מר שומר.
ש. אני אנסח את זה אחרת. האם אתה ידעת באותו זמן או שלא ידעת אם הוא מחזיק במסמכים או לא?
ת. אני לא חושב שידעתי שהוא מחזיק או לא מחזיק במסמכים. זאת אומרת, לא לחיוב ולא לשלילה. לא ידעתי שהוא לא מחזיק ולא ידעתי שהוא כן מחזיק.
ש. ולא שאלת אותו?
כב' השופט: שאלת אתה אותו.
מר פלקסר: אני שואל, לא שאלת אותו אם הוא מחזיק במסמכים?
ת. לא שאלתי אותו כלום.
ש. אני מפנה לנספח 223 שלי לתצהיר. מדובר בכתבה בעיתון תל אביב מיום 7.1.00 שהוגשה בעדות של מר יצחק,
עו"ד בלכר: יש לך עותק?
עו"ד זהר: תראה לו עותק.
מר פלקסר: אלה נספחים שצורפו אחר כך לבית המשפט.
כב' השופט: כן, אבל לנו,
עו"ד זהר: שים את זה, הנה זה.
מר פלקסר: במסגרת העיתונים.
עו"ד בלכר: אני אראה לו את זה.
כב' השופט: אני כבר ראיתי, קובץ של עיתונות ראיתי.
מר פלקסר: אני לצורך נוחות מגיש לבית המשפט.
כב' השופט: מ-220 עד 233 לא נמצא בתיקים שלנו.
מר פלקסר: אם אפשר כבודו להסתכל בעיתונים המקוריים. יש שקית עם תיקי עיתונות מקוריים, זה לבטח נמצא שם כי זה הוגש לבית המשפט בזמנו.
כב' השופט: אולי זה אבל המסמכים, איזה מסמכים אתה לקחת?
מר פלקסר: לא, זה לא שייך.
כב' השופט: כי פשוט יש קבוצת מסמכים שאין לנו שם, בתיק.
מר פלקסר: אם אפשר יהיה להסתכל בקבוצה של העיתונות,
עו"ד בלכר: אין לך עוד עותק מצולם, חבל על הזמן.
מר פלקסר: יש.
כב' השופט: כן, הוא מסר לי. בבקשה, תמשיך.
מר פלקסר: בכתבה עולה שביום 4.1.00 יואב יצחק פרסם חוברת תחקיר ואני מצטט: "יחד עם המיץ והעוגיות קיבל ביום שלישי כל עיתונאי שהגיע לביתו של יצחק חוברת בהוצאת עגל הזהב, המכילה בפרוטרוט את התחקיר בן 28 עמודים שכתב יצחק שאליו צורפו 25 נספחים", ובהמשך "יצחק מגולל את השתלשלות הפרשה מ-88' עד שנת 95'".
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: מר ברנדס, ניסית לקבל את חוברת התחקיר מיואב יצחק?
ת. לא.
ש. אתה ראית את חוברת התחקיר שפרסם?
ת. אני חושב שלא, אבל אם מישהו ראה אולי מישהו ראה במשרד אבל אני לא זוכר שראיתי את זה בכלל. אם יראו לי את זה יכול להיות שאני אזכר, אבל לפי דעתי לא ראיתי את זה.
ש. אז אם ככה אתה לא יודע מהם אותם 25 מסמכים שצורפו לתחקיר. זה נכון?
ת. מה אני לא יודע?
ש. אתה אם ככה לא יודע מהם אותם 25 מסמכים שצורפו לתחקיר של מר יצחק. זה נכון?
ת. לא, אני מניח שמסמכים שצורפו זה אותם, אני לא יודע אבל זה בטח אותם מסמכים שהוא גם פרסם באינטרנט או חלקם, אינני יודע. מה שהיה רלוונטי בוודאי הראו לי, אבל אני לא זוכר שראיתי חוברת כזו. יכול להיות שהביאו לתשומת לבי או לידיעתי מי שעזר לי בעניין, אם תראה לי את החוברת אולי אני אזכר.
עו"ד בלכר: טיוטות של החוברת לפחות. טיוטות בכתב יד.
כב' השופט: בבקשה.
מר פלקסר: אפשר לקבל את זה חזרה?
עו"ד בלכר: כן.
מר פלקסר: זה נמצא, כבודו?
כב' השופט: יש לנו את המסמכים המקוריים.
מר פלקסר: כן, אז זה צריך להיות תחת נספח 223.
עו"ד זהר: הוא יפה מתמצא בתיקים.
מר פלקסר: או.קיי. מר ברנדס, למחרת מתפרסמים המסמכים של מר יצחק באינטרנט וזה ביום 5.1.00.
עו"ד זהר: מה השאלה?
עו"ד בלכר: זאת לא היתה שאלה.
מר פלקסר: חלק מהמסמכים מתפרסמים באינטרנט. אני מבקש להפנות לנספח 249 לתצהירי,
עו"ד בלכר: איך הוא יודע שזה חלק מהמסמכים?
מר פלקסר: שזה גילוי מסמכים ספציפי שהוגש לבית המשפט בישיבה הקודמת. או לנספח 149 בתצהיר שלי.
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: מר ברנדס, המסמכים שאתה גילית הורדו מהאינטרנט ביום 5.1.00, זה התאריך של ההורדה המופיע בתחתית הדף. זה נכון?
ת. אני לא יודע באיזה תאריך זה הורד מהאינטרנט. אני ראיתי לפי דעתי לא את האינטרנט אלא Hard copies.
עו"ד זהר: Hard copies זה תדפיסים.
ת. תדפיס של,
עו"ד זהר: תדפיס מתוך מה שהיה.
מר פלקסר: בישיבה הקודמת אתה אמרת שהמסמכים הנזכרים בתלונתך הם המסמכים שראית באינטרנט.
ת. אני חושב שאמרתי שראיתי Printed copy, השתמשתי אפילו במלים האלה, אבל יכול להיות שאני טועה.
ש. אם זה נכון, אז המסמכים האלה הורדו לכל המאוחר ביום 5.1.00.
ת. אין לי מושג מתי הם הורדו.
ש. אם ככה, מר ברנדס, מהם המסמכים שנזכרים בתלונה שלך?
ת. המסמכים שנזכרים בתלונה שלי הם המסמכים שאני חושב שצירפתי לתצהירי. אם תוכל לעזור לי איזה נספח זה אז אני אוכל להפנות,
עו"ד בלכר: קודם כל תפנה בבקשה לתלונה ולמילה מסמכים ואז נוכל תוכל לקבל תשובה.
עו"ד זהר: איפה יש בתלונה?
מר פלקסר: למה אתם מתערבים? מר בלכר,
עו"ד זהר: משום שאנחנו רוצים שתראה לו איפה בתלונה כתוב מסמכים.
מר פלקסר: אתה אל תתערב. אני שאלתי אותו שאלה, שיענה על השאלה.
עו"ד בלכר: כבודו, אם העד זוכר אז הוא יכול להשיב, אבל כדי שאנחנו לפחות נבין את השאלה ואת התשובה,
מר פלקסר: אתה לא צריך להבין את השאלה.
עו"ד בלכר: אני צריך להבין את השאלה ואת התשובה. כבודו, אפשר לא להפריע לי באמצע?
כב' השופט: שיקח את התלונה ויסתכל איזה,
עו"ד בלכר: בסדר, אבל שיפנה, שגידי עמ' 2 פסקה 3.
מר פלקסר: אל תגיד לי מה להפנות. תשב,
ת. לגבי התלונה עצמה, כבודו, גם בישיבה הקודמת אמרתי שלא היה לו שום מסמכים. הוא התפלא על זה שהם לא מצורפים ולמה הם לא מצורפים, אבל התלונה כפי שהיא, כפי שהיא מופיעה בתצהירי מצוטטת. זו התלונה, לא צורף אליה שום דבר.
ש. לא קיבלתי תשובה. מהם המסמכים הנזכרים בתלונה שלך?
עו"ד זהר: איפה נזכרים מסמכים בתלונה? תפנה איפה נזכרים. מה זה, חידון?
עו"ד בלכר: תפנה לעמוד. התלונה היא 2.5 עמודים, תפנה לפסקה לסעיף והוא יענה לך. מה העניין?
כב' השופט: כן. נזכרים מסמכים?
מר פלקסר: בבקשה תסתכל,
כב' השופט: זה לא חידון. עוד רגע אנחנו נמצא את זה. איזה נספח זה?
מר פלקסר: התלונה זה נספח שלי 37.
כב' השופט: או.קיי.
מר פלקסר: בסעיף 10 בתלונה של ברנדס בסיפא מציין ברנדס "וכן הצגת העתקי מסמכים הקשורים לחשבון הנאמנות על ידי מר יצחק מחשידות אותו בכך". אם ככה אני חוזר לשאלה, איזה מסמכים נזכרים בתלונה שלך? מהם המסמכים?
ת. אם ההתייחסות היא לסיפא של סעיף 10, הכוונה היא לאותם מסמכים שהעתק Copy מהם, זאת אומרת שהיו באינטרנט שהוגשו בפניי.
כב' השופט: אני חושב שעסקנו בזה גם בפעם הקודמת.
עו"ד זהר: ודאי,
מר פלקסר: לא, לא.
עו"ד זהר: עסקנו וסיכמנו וסיימנו.
מר פלקסר: כשראית את המסמכים האלה באינטרנט לפני שהגשת את התלונה, זה נכון?
ת. בפעם החמישית. מועדים אני לא זוכר, אני לא זוכר שראיתי באינטרנט עצמו. אני זוכר שראיתי Hard copies. זה שתשאל את זה 6 פעמים זה לא ישנה את התשובה, זאת התשובה.
ש. לא, אבל השאלה היא המסמכים שאתה מציין בתלונה זה מסמכים שראית או באינטרנט או ב-Print copy, איך שאתה מציין. זו השאלה?
ת. זה מה שאמרתי.
ש. טוב. עכשיו אנחנו הולכים לסעיף 161 לתצהיר של ברנדס בתיק זה, 2174. אבל לפני זה אני רוצה לשאול אותך, מר ברנדס. עוד באותו יום 5.1.00,
ת. כבודו, התובע מתייחס כל הזמן ל-5.1.00 כאילו זה תאריך שמוסכם עליי. אינני יודע מה התאריך הזה.
גב' כהן: תאריך הגשת התלונה.
מר פלקסר: 5.1,
ת. זה הוא לא אמר, הוא כל הזמן דיבר על מסמכים כפי שפורסמו לא יאוחר מ-5.1. אינני יודע מתי, מה התאריך של ה-Print out שאני קיבלתי.
ש. מר ברנדס, מתי,
ת. אם השאלה היא מתי הוגשה התלונה אז אני חושב שהיא ב-5.1.
כב' השופט: לא, התלונה היא אחרי.
מר פלקסר: התלונה הוגשה ביום 5.1.00, זה נכון מר ברנדס?
ת. תראה לי אני אגיד לך.
ש. אני אראה לך.
ת. לא, תראה לי את הרפרנס, אל תבוא הנה.
ש. אמרת תראה לי.
ת. לא, לא אתה. אני לא מסתכל על הספרים לפני שאתה הולך.
עו"ד זהר: מר פלקסר, תחזור למקום.
מר פלקסר: הוא ביקש שאני אראה לו.
עו"ד זהר: תגיד את מספר הנספח,
עו"ד בלכר: הוא ביקש שתלך.
עו"ד זהר: הוא יקבל את הנספח.
מר פלקסר: אם אדוני יכול להסתכל, נספח 37.
כב' השופט: כן, כן, כתוב עליו 5.1.
מר פלקסר: יפה, אז עכשיו אני שואל את ברנדס. מתי הוגשה התלונה לפרקליטת המדינה?
כב' השופט: אני פשוט ראיתי איזה תרשומת 9.1, אבל זה תאריך של החוקר.
עו"ד זהר: 6.1.
עו"ד בלכר: הסיפור של מתי נשלחה. הרי יש באחד מאלפי הנספחים שלו יש את התלונה והוא צירף, כי אנחנו גילינו את זה בגילוי המסמכים, את הדף פקס של מתי זה פוקסס לפרקליטת המדינה. אז בשביל מה צריך לשאול את השאלות האלה? תפנה לנספח הנכון ונתקדם הלאה.
מר פלקסר: אני רציתי לחסוך פה עכשיו עשרות שאלות, ברנדס אומר שהוא לא יודע מה זה 5.1 אז אני שואל אותו.
עו"ד בלכר: לא, הוא לא יודע כי אתה ניסית לחפש את ה-Print out הוא ראה ב-5.1.
מר פלקסר: אני שואל מתי הגשת את תלונתך לפרקליטת המדינה?
כב' השופט: הנה, נספח 38.
ת. ב-5.1.
מר פלקסר: ב-5.1.00. אתה יודע גם אתה שעה ששלחת את זה?
עו"ד זהר: בוודאי, 10:26.
מר פלקסר: למה אתה עונה?
עו"ד בלכר: כי זה שאלה מיותרת.
עו"ד זהר: מפני שאתה מבלבל את המוח.
מר פלקסר: מר ברנדס, באיזה שעה נשלחה התלונה הזאת?
ת. אני לא זוכר.
ש. אני מפנה אותך לנספח 38,
כב' השופט: נו, בסדר, מה הבעיה, תיגש כבר לנקודה. מה אתה רוצה להסיק מזה?
מר פלקסר: התלונה הוגשה ביום 5.1 בשעה 13:30.
עו"ד זהר: 28.
מר פלקסר: מה 28?
עו"ד זהר: 13:28. לא 30.
מר פלקסר: למה 13:28?
עו"ד בלכר: למה זה חשוב? תתקדם כבר.
כב' השופט: כתוב 13:30. יש גם 13:28.
מר פלקסר: זאת אומרת שאתה הגשת את התלונה אחרי שראית את המסמכים.
עו"ד בלכר: הוא השיב לך על זה. כבודו, זה נשאל ונענה. זה כתוב בתלונה.
מר פלקסר: אפשר לקבל תלונה מהעד?
כב' השופט: יש הודעה של באי כוחו.
ת. אני עניתי על זה 6 פעמים.
מר פלקסר: לא ענית.
ת. אחרי שראיתי את ה-Print out של המסמכים שפורסמו באינטרנט,
ש. יפה. עוד באותו יום 5.1.00 אתה מספיק לעשות את כל החיפושים הדרושים כדי להגיע למסקנה שהמסמכים האלה נעלמו לך?
עו"ד בלכר: בשביל זה הוא גם הסתייג בתחילת התשובה שלו. כבודו, אני מתנגד לשאלה הזאת כי יש כמה שאלות שתלושות לחלוטין מהתשובות של העד ואנחנו בכל זאת מבזבזים על זה זמן. מה שצורף כנספח כבר לא זוכר על ידינו ועל ידו זה Print out שמעיד על עצמו שהוא מה-5.1, אבל העד אומר אני לא יודע אם זה מה שאני ראיתי ה-Print out זה מה-5.1. הוא לא יודע מתי יואב יצחק העלה את זה לאינטרנט. הוא לא יודע אם הוא ראה את זה באינטרנט או Hard copies קופי שיצא כמה ימים קודם או את ה-Copy הזה, אבל הוא כל הזמן אומר 5.1 כדי להגיע לשאלה האחרונה הזאת שהוא שאל, אבל היא לא מבוססת על תשתית עובדתית שנענתה קודם לכן. אז חבל על הזמן של כולנו, פשוט בזבוז זמן.
מר פלקסר: אדוני, יש תאריך הדפסה על הניירות כך שאין פה מחלוקת בין הצדדים. זה מוסכם עלינו.
עו"ד זהר: אין שום דבר מוסכם.
מר פלקסר: זה מסמכים שברנדס בעצמו המציא.
כב' השופט: או.קיי, אתה תטען את זה בסיכומיך שהדעת נותנת לכך שאם הוא צירף מסמכים באיזשהו שלב והמסמכים האלה יש את תאריך ההורדה שלהם מהאינטרנט, זה התאריך שהוא עיין בהם.
עו"ד זהר: שהוא הסתמך בתלונה על מסמכים שהוא לא ראה אותם, רק שהוא ראה אותם אחר כך. זה לוגיקת הטיעון, זה מה שהוא מנסה לומר.
מר פלקסר: אני שואל עכשיו את ברנדס שאלה פשוטה.
עו"ד בלכר: כבודו, מזכירים לי, זה מסמכים שצולמו מהתיק של המדינה. המסמכים האלה מתיק החקירה. צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.
גב' כהן: לא נכון.
מר פלקסר: מה פתאום. שקר וכזב.
גב' כהן: לא נכון.
מר פלקסר: שקר וכזב. המסמכים האלה לא נמצאים בתיק החקירה ואל תספר לי סיפורים.
עו"ד זהר: תיזהר, תיזהר עם ההתבטאויות שלך.
מר פלקסר: המסמכים האלה הגיעו מברנדס במסגרת תצהיר גילוי מסמכים וצורפו כנספח 249 וכל הסיפורים האלה עכשיו שזה הגיע מתיק המשטרה או תיק החקירה, זה שקר מוחלט.
עו"ד בלכר: בסדר, תמשיך.
מר פלקסר: אל תטעה את בית המשפט בבקשה.
עו"ד בלכר: תמשיך, תמשיך.
מר פלקסר: מר ברנדס, האם עד 5.1.00 סיימת את כל החיפושים במשרד כדי לוודא שהמסמכים האלה לא נמצאים במשרד?
ת. מתי סיימתי את החיפושים אני לא זוכר. לא הפסקנו לחפש, זה היה מאוד חשוב לנו. אני חושב שאפילו הרבה יותר מאוחר מטעמי זהירות גרידא, למרות שהכרתי את התיקים שלי, ביקשתי ממישהו מהשותפים שיעבור גם על ה-ב/138 למרות שזה תיק אישי שלי שכל הזמן ראיתי אותו וידעתי מה יש בו, אבל מתי הפסקתי לחפש אני לא יודע.
ש. מר ברנדס, אתה לא ענית לשאלה. שאלתי אותך האם עד הגשת התלונה סיימת או לא סיימת את החיפושים.
כב' השופט: הוא אומר שהוא המשיך לחפש גם אחר כך.
מר פלקסר: זאת אומרת, אם אני מבין נכון את התשובה שלו, שעד שהוא הגיש את התלונה הוא לא סיים את החיפושים.
עו"ד בלכר: עשרות ארגזים, כבודו חבל על הזמן, אפשר לסכם את זה, אמרנו כבר לפני שנה וחצי. הוזמנו עשרות קלסרים ועוד ארגזים, גם אחרי ה-5.1.
מר פלקסר: למה הוא מעיד?
עו"ד בלכר: זה לא במחלוקת. למה לחקור על זה?
מר פלקסר: תן לי לחקור כמו שאני רוצה לחקור.
עו"ד בלכר: למה לחקור אם אני מסכים?
מר פלקסר: אני רוצה להבין עכשיו ממר ברנדס האם כשהוא הגיש את התלונה הוא סיים את כל החיפושים, כן לא זה הכל. בלי סיפורים.
ת. כבודו, לפי מיטב זכרוני התשובה היא לא והמשכנו לחפש גם אחרי זה, אבל עד היום לא מצאנו אותם.
ש. זה לא רלוונטי עד היום.
עו"ד זהר: אז תחזיר את זה ונסגור עניין.
מר פלקסר: אנחנו בציר הזמן לפני שאתה מגיש את התלונה ומה אתה עושה לפני שאתה מגיש את התלונה?
עו"ד בלכר: נכון, לא הוזמנו כל הקלסרים מהארכיב, זה לא במחלוקת.
מר פלקסר: מר בלכר, שב בשקט בבקשה. אל תתערב אנחנו בחקירה נגדית של מר ברנדס ואתה כל הזמן מתערב.
עו"ד זהר: זה לא חקירה נגדית.
כב' השופט: טוב, זאת הטענה שלו שהתלונה היתה פזיזה מדי,
עו"ד בלכר: זה בסדר גמור, זה בסדר גמור שיסכם, אבל העובדות לא שנויות במחלוקת, לא הוצאנו את כל הקלסרים של כל הנהלת חשבונות ושל כל התיקיה מהארכיב, ואומר העד הגיעו מאות ואולי אלפי קלסרים אחר כך. זה לא במחלוקת.
מר פלקסר: מה שבלכר אומר פה לאורך כל הדיונים ומתערב בחקירות, זה ייחשב עדות של העד שנמצא על דוכן העדים?
כב' השופט: בסך הכל הם באי כוחו, הם מוסמכים לאשר לך עובדות. במקום שתחקור על זה כל כך הרבה,
מר פלקסר: למה הם מעידים על דברים שהם יודעים עליהם מידיעה אישית? הרי פה נמצא העד, אני כל הזמן שומע שהדברים האלה,
כב' השופט: טוב, מה זה מפריע לך? התשובה היא שנערכו חיפושים גם אחרי זה.
מר פלקסר: אני בסיכומים אגיד ברנדס אמר ככה ואני אגיד לא, אמר בלכר, אז בית משפט יגיד ברנדס לא ענה על השאלה הזאת.
עו"ד זהר: כל הצהרה מפינו היא הודעת בעל דין לצורך הדיון וכך אנחנו מבקשים שיתייחסו אליה.
כב' השופט: בסדר.
עו"ד זהר: אנחנו אמרנו את זה כבר לפני שנה וחצי ושנתיים וכתבי הטענות, אין על כך מחלוקת. נקודה שאין עליה מחלוקת אין צורך ואין טעם לחקור עליה.
כב' השופט: אם היתה הודעה כזו בכתבי הטענות אז ודאי שאין מקום לחקור על זה אפילו, היא מחוץ לגדר המחלוקת.
עו"ד בלכר: זה יש בכתב ההגנה.
מר פלקסר: זה כולל גם את כל ההכפשות וההשמצות שלהם במהלך הדיון, מר זהר?
כב' השופט: סליחה, מה הקשר?
עו"ד זהר: לא היתה אף מילה אחת של הכפשה והשמצה. כל מה שאמרנו היה תיאור עובדתי של המציאות שנתקלנו בה מיום שהכרנו אותך.
מר פלקסר: אהה, וכל הדברים שאמרת בדיון עלי זה מידיעה אישית שלך.
עו"ד זהר: מהוכחות שהיו,
כב' השופט: רגע עכשיו מה אתה מנהל את המשפט הבא?
עו"ד בלכר: תלונה לוועדת האתיקה,
כב' השופט: בבקשה חזור למסלול החקירה.
מר פלקסר: אני אחזור לסיפא שהוא אמר ואני אתן דוגמא לאדוני שהמסמך הזה של 249 שצירפתי ושזה גילוי מסמכים שניתן על ידי ברנדס, ניסו באיזשהי צורה להתחמק שכן נתנו או לא נתנו. אני חושב שבסופו של דבר בית המשפט קיבל את זה שאלה המסמכים שברנדס הגיש בגילוי מסמכים ולא כמו שאמרו עורכי דינו.
כב' השופט: גילוי מסמכים זה דבר אחד, דברים שאומרים בכתב ההגנה זה דבר שני. עובדות שמסכימים עליהן בקדם משפט זה דבר שלישי. הודעת בעל דין אגב הדיון זה דבר רביעי. כל אחד יש לו סטטוס משפטי שונה.
מר פלקסר: בסעיף 161,
עו"ד בלכר: כבודו, סעיף 58 לכתב ההגנה כתוב בחודשים שלאחר מכן כשמדובר אחרי התלונה, בחודשים שלאחר מכן הוזמנו
עשרות קלסרים, זה סתם מיותר.
מר פלקסר: אדוני, אם הוא מעלה את זה עוד פעם אז אני רוצה להסביר לאדוני למה אני שואל את השאלה הזאת. ישנה חשיבות גדולה ומוגברת לעניין שברנדס לא היה לא רק מספיק זהיר, הוא בכלל לא היה זהיר.
כב' השופט: בסדר, אבל אדוני סליחה,
מר פלקסר: זה שהם עכשיו מספרים שהחודשים אחרי זה הוא הלך ומצא, את זה הוא היה צריך לעשות לפני,
עו"ד בלכר: אז תסכם בנקודה הזאת, תספר.
כב' השופט: יכול להיות, אבל זה לא שאלה של עובדה שהיא במחלוקת. זה לא שאלה של עובדה שבמחלוקת.
מר פלקסר: או.קיי.
כב' השופט: כבר קראת את קדמי שלוש פעמים, תקרא בפעם הרביעית את הפרק של הודעת בעל דין.
מר פלקסר: אני מפנה לסעיף 161 לתצהיר של ברנדס בתיק זה. אני מצטט: "זאת ועוד. כשפרסם מר יצחק באינטרנט את מסמכי חשבון הנאמנות נדהמתי לראות שבחלק גדול מהם מופיע מספר התיק במשרדנו תיק ב/138-0 או ב/138, שהוא תיק בסדרת התיקים האישיים שלי, שאיננו קשור כלל לכבוד הנשיא ויצמן ושמסמכי חשבון הנאמנות אינם שייכים לו כלל". מר ברנדס, אתה הפנית את תשומת לב החוקרים שעל המסמכים כתוב מספר התיק האישי שלך?
ת. לא חושב שהפניתי אותם למספרי התיקים. התמונה היתה מאוד ברורה. מר פלקסר ניסה לשכנע את החוקרים שהוא יודע איפה המסמכים,
ש. מאיפה אתה יודע?
עו"ד זהר: אל תפריע לו,
מר פלקסר: אדוני,
עו"ד זהר: אל תפריע לו לענות.
ת. ואמר לחוקרים החומר בתיקיה בסדרת ויצמן בתיק ו/6323 ומשהו תיק הנאמנות. הוא אמר להם זה התיק,
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש, מר ברנדס מעיד פה לא מידיעה אישית, הוא מספר פה סיפורים. אני שאלתי שאלה פשוטה, יהיה לך המון זמן להגיד מה שאתה רוצה. השאלה היתה שאלה פשוטה, האם הפנית את החוקרים שעל המסמכים כתוב מספר התיק האישי שלך, כן או לא?
ת. אני חושב שלא, לא חושב ששמתי לב,
ש. הלאה, תמשיך הלאה. בסעיף 162 בהמשך: "לאחר שפורסמו מסמכי חשבון הנאמנות באינטרנט הוריתי לחפש את מסמכי חשבון הנאמנות בתיקיי האישיים כי חששתי שמר פלקסר תייק את המסמכים בתיקיי בכוונת מכוון. גם בחיפוש זה לא נמצאו המסמכים".
ת. נכון.
ש. מה זה, ברנדס, "לאחר שפורסמו מסמכי חשבון הנאמנות באינטרנט"? מתי?
ת. לא יודע מתי.
כב' השופט: עוד פעם אנחנו עם אותו דבר?
ת. התיקים האלה זה כבודו התיקים האישיים שלי, אני ידעתי מה יש בהם אבל מטעמי זהירות ביקשתי משותף אחר במשרד תיקח את כל התיקים מהתחלה ועד הסוף ותעבור עליהם. כמובן שלא נמצא כלום.
מר פלקסר: מר ברנדס, מתי?
ת. לא זוכר.
ש. בערך אחרי חודש?
ת. כשאני לא זוכר אני לא עושה בערך.
ש. חודשיים?
עו"ד בלכר: נשאל ונענה, זאת התשובה.
מר פלקסר: האם אחרי שנה?
עו"ד בלכר: זאת התשובה, כבודו, אי אפשר. הוא לא זוכר, לך לשאלה הבאה.
כב' השופט: לפני מועד התצהיר.
מר פלקסר: מר ברנדס, תנסה להיזכר. הוא לא זוכר, בוא ננסה להזכיר לו. תנסה להיזכר מתי זה קרה, יום יומיים חודש שנה, שנתיים, 5 שנים?
כב' השופט: זה לא להזכיר. תזכיר לאתה, תגיד אני אומר שזה היה לא יותר מ-,
מר פלקסר: אני לא יודע, איך אני יכול לדעת מה קורה אצל ברנדס?
כב' השופט: מה שאתה שואל עכשיו,
מר פלקסר: אני עושה ניסיון,
עו"ד בלכר: לא, זה לא להזכיר, זה להציק. זה נשאל ונענה וזאת התשובה. תעשה איתה מה שאתה רוצה. זה נותן לך כר של אפשרויות. עד היום אין לנו תשובה למה הוא רשם את המספר של התיק על המסמכים, זה שוכחים.
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: כבודו, איך אפשר לאשר, הוא סירב להשיב על השאלה הזאת בחקירה הנגדית שלו. כבודו, אני מוכרח לומר משהו. הרי הוא לא עו"ד.
מר פלקסר: אדוני, מה זה שייך?
עו"ד בלכר: לא יעזור כלום, אני אשלים את מה שאני אומר.
כב' השופט: זה לא שייך לעניין כרגע.
עו"ד בלכר: אני מתנגד לשאלות בכיוון הזה. אם הוא ימשיך לשאול אז אני אתנגד. קיבלתי.
כב' השופט: טוב, בסדר.
מר פלקסר: מר ברנדס, כשאתה אומר לאחר שפורסמו, האם לדעתך סביר להניח שזמן קצר לאחר מכן?
עו"ד בלכר: עכשיו אני מתנגד. חיכיתי לשאלה הבאה.
מר פלקסר: אין לו מה להתנגד לשאלה.
עו"ד בלכר: אדון פלקסר, עד שלא תשתוק ואני לא אדבר זה לא יגמר. תחסוך את הזמן. אדוני,
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש לאפשר לברנדס לענות על השאלה ולא לשאת עכשיו נאומים. בסיכומים שיגיד בסיכומים. שאלה נורא פשוטה.
כב' השופט: אבל זה לא קשור להערה שהתחלת מקודם להעיר.
עו"ד בלכר: זה בדיוק אותה הערה. אדוני ישמע, אדוני לא שמע את ההערה. ישמע את ההערה ואז יחליט אם קשור או לא קשור. העו"ד במרכאות כפולות ומכופלות הוא גם העד. כשהוא נשאל והרי מאפשרים לשאול על עניינים מסוימים כשיש הזדמנות גם לצד השני לשאול עליהם. הוא זה שרשם את ה-ב/138 ואת ה-ב/138-0 והוא לא השיב על זה בחקירתו הנגדית. לכן השאלות בנקודה הזאת פסולות.
גב' כהן: לא נכון. תראה לו,
מר פלקסר: אתה סתם מקשקש, אתה סתם מקשקש.
כב' השופט: למה זה פסול אבל? בסדר הוא לא השיב, למה זה פסול לשאול את העד עכשיו על סעיף מפורש בתצהיר שלו?
מר פלקסר: בבקשה.
עו"ד בלכר: שהוא סירב להשיב?
מר פלקסר: עזוב מה סירב.
כב' השופט: הוא סירב, הוא סירב, כל הנזקים מהסירוב שלו יזקפו לחובתו.
עו"ד בלכר: טוב.
מר פלקסר: כשאתה אומר לאחר שפורסמו באינטרנט, האם לדעתך סביר להניח שזמן קצר לאחר מכן?
ת. כשאני לא יודע מתי ולא זוכר מתי, אז אני לא עוסק בסבירות. אני חוזר לכבודו, זה תיקים אישיים שלי, זאת אומרת כל מה שיש שם קשור בי בדרך כלל. אני מכיר את זה. חוץ מכנראה המצנח זהב שהוא ניסה ליצור לעצמו אנחנו עוד לא יודעים למה. את המשטרה הוא לא הוביל לתיקים האלה, את המשטרה הוא הוביל לתיק ויצמן נאמנות מ-77'.
ש. מכל מקום, ברנדס, החיפוש הזה בסדרת התיקים האישיים שלך שאתה אומר, זה בוצע אחרי הגשת התלונה?
כב' השופט: או, זה כבר מיקוד של זמן.
מר פלקסר: בבקשה. מה התשובה?
ת. עניתי, אני לא זוכר מתי.
ש. תראה בבקשה. שרה סופה העידה כאן שישנם 400 תיקים בסדרה האישית שלך. אז האם נכון להניח שלא סיימת את החיפוש הזה עד שהגשת את התלונה?
ת. קודם כל אני זוכר שהוא כתב ב/138-0 זה תיק ספציפי, התיק הכללי. יכול להיות שהוא תחכם עוד יותר את מצנח הזהב שלו ועשה גם ב/138 כאילו משהו כללי, ואם קניתי דירה בנווה רסקו ברמת השרון, לא מניח שזה היה שם. אבל מכל מקום אני ביקשתי לבדוק את סדרת התיקים שלי, את ה-ב/138-0. אם הוא החביא משהו,
ש. מתי?
ת. ויש תיקים שאני חושב שהוא החביא, מסמכים שהוא החביא, אז יבושם לו.
ש. מר ברנדס, אם אתה אומר מצנח זהב, אז אני מפנה להודעה של מר רפאלי מבנק הפועלים.
עו"ד בלכר: אולי ננצל את הזמן שהוא יסביר למה הוא כתב ב/138 ולא הפנה אותם ל-ב/138-0?
כב' השופט: הוא לא מוכן עכשיו.
עו"ד בלכר: זה יכול לפתור את התיק.
מר פלקסר: מר בלכר,
עו"ד בלכר: אולי ננצל את הזמן.
מר פלקסר: אולי תשב?
עו"ד בלכר: איזה בזבוז זמן.
מר פלקסר: תשב, תשתה קצת מים, תירגע.
כב' השופט: אתה לא יכול לומר לי אם ראית את ה-ב/138 הזה על ה-Printed copies שנתנו לך,
ת. כבודו סליחה, אני פשוט לא הבנתי את השאלה. אני לא יכול לומר,
כב' השופט: את הרישום ב/138,
ת. כן,
כב' השופט: ראית על המסמכים שהיו באינטרנט?
ת. אני חושב שכן. אני חושב שכן, אבל זה נראה לי כל כך, לא רוצה להשתמש בביטוי, אידיוטי. זאת אומרת, זה לא יכול להיות רלוונטי בכלל, זה התיק האישי שלי. אם אני שולח שנה טובה למישהו או אם אני שולח מתנה ליום הולדת.
כב' השופט: לא, אז לכאורה צריך לרוץ מייד ולחפש שם.
ת. לא, אבל זה תיק שאני כל הזמן מתעסק איתו. זה לא תיק של מישהו אחר, תיק של לקוח.
עו"ד בלכר: שלא יהיה ספק,
כב' השופט: שבסוף נערכו,
עו"ד בלכר: לא, לא בסוף. כשאנחנו נכנסו לתיק לא רק ב/138-0, 0 הרי זה התיק הראשון מתוך סדרה של באמת אולי 400 תיקים. כל התיקים שאנחנו נכנסנו לתיק רק בגלל הסקרנות, אני מודה, נהפכו ואין שם כלום. זה לפרוטוקול. כלום.
מר פלקסר: ולמה שנאמין לך, מר בלכר?
עו"ד בלכר: לא רוצה שתאמין. אל תאמין.
מר פלקסר: כבר הוכח במשפט הזה שאתה משקר, אז למה שנאמין לך במקרה הזה?
עו"ד בלכר: אל תאמין.
עו"ד זהר: תיזהר.
עו"ד בלכר: לא, הוא יכול לא להאמין. שלא יאמין.
עו"ד זהר: לא, שיגיד מה שהוא רוצה אבל לא שמות תואר.
מר פלקסר: כבודו, מה שאני מבקש לומר,
ת. כבודו, כשהשוטרים הגיעו למשרד,
כב' השופט: הוא לא הביא אותם אל ב/138,
ת. לא, הוא לא הזכיר להם אפילו, הוא ידע שזה לא עולה על הדעת בכלל שהוא ידבר איתם על זה, שזה לא יכול להיות שם בחיים. הוא אפילו לא הפנה, הוא אמר להם אני יודע איפה זה ולקח אותם לסדרה של ויצמן.
מר פלקסר: ואתה הפנית אותם, מר ברנדס?
עו"ד בלכר: אתה, אתה הפנית אותם?
מר פלקסר: אני שואל עכשיו את מר ברנדס.
עו"ד בלכר: אבל הוא השיב על זה כבר,
מר פלקסר: מר ברנדס, אתה הפנית אותם ל-ב/138?
ת. לפי דעתי לא.
ש. לא. יפה. סוף קיבלת תשובה. אדוני, אני מפנה לתיק החקירה של המשטרה שנמצא בפני כבודו. חוקרי המשטרה קיבלו מסמכים מחשבון הנאמנות מבנק הפועלים, שם אפשר לראות שמסמכים משנת 92', שנת 93', אפילו משנת 90', כתוב עליהם על חלק מהם ב/138 או ב/138-0. אז הדיבור הזה שאני הכנתי מצנח זהב, זה שטויות שלא נבראו ולא נולדו. מה רוצה מר ברנדס לומר,
עו"ד בלכר: כבודו, זה שאלה?
מר פלקסר: רוצה להגיד,
עו"ד בלכר: תכתוב את זה בסיכומים, זאת שאלה?
מר פלקסר: למה אתה מפריע לי? שב. אה, אתה רצית לנהל את הדיון הזה. שב, אתה העלית את זה.
כב' השופט: אבל אולי הוא נותן לך תשובה למה הוא כתב ב/138.
עו"ד בלכר: בסדר גמור, אני מתנצל.
מר פלקסר: מה רוצה להגיד מר ברנדס, שבשנת 92' או בשנת 90' או בשנת 89', אני תכננתי שבשנת 2002 אני אוכל להטעות את השוטרים?
עו"ד זהר: בוודאי.
מר פלקסר: את החוקרים שיבואו למשרד?
עו"ד בלכר: לא 92', זה כנראה התחיל במאי 88'. על מה אתה מדבר? איזה 92'? תסביר למה כתבת את זה ולמה הפנית ל-23, אני מבטיח לא להתנגד עד סוף הדיון היום. פשוט לשבת ולא לדבר יותר.
מר פלקסר: שב תשמע מר בלכר,
עו"ד בלכר: תסביר,
מר פלקסר: ותעמוד בהבטחה שלך. אני אסביר מהתחלה. בתיק החקירה של המשטרה שהוגש כראיה בתיק זה, ואני מניח שהתיק המקורי או אישור,
כב' השופט: הוא ישנו פה איפשהו, אני לא יודע. מה שיש פה זה ההעתק שלו.
מר פלקסר: מאושר על ידי ה-,
כב' השופט: כן, מאושר.
מר פלקסר: יפה. חוקרי המשטרה היו אצל מנהל הסניף, הם גם קיבלו ממנו מסמכים מחשבון הנאמנות שלו בבנק הפועלים. שם אפשר לראות, (משתהה)
כב' השופט: בכתב ידך ב/138,
ת. זה לא משתקף בפרוטוקול. הוא הרי יודע למה הוא כתב 138,
כב' השופט: כן, ברור לי,
ת. הוא מחכה לקרוא מה הגברת כותבת לו למה הוא כתב ככה.
מר פלקסר: מר ברנדס, אתה יודע ואנחנו תיכף נגיד למה אתה כתבת,
עו"ד בלכר: מכל שקר שהוא לא הגה הוא לא ייצא, זה לא חשוב.
כב' השופט: רגע, זה כתב ידו של מי?
עו"ד בלכר: שלו, שלו,
גב' כהן: אפשר לסיים את הדיון?
עו"ד בלכר: לסיים את הדיון? למה?
גב' כהן: לא,
מר פלקסר: מנהל הסניף,
ת. כבודו, זה כתב ידו של התובע.
ש. כתב ידו, בסדר. גם יש בכתב ידך בתיק הזה, אז מה?
גב' כהן: הוא לא ראה כלום.
מר פלקסר: הוא לא יודע כלום ולא רואה כלום. או.קיי. מנהל הסניף נותן לחוקרים מסמכים שנמצאים בבנק משנת 92' בערך ואילך, וגם שם אפשר לראות שהמסמכים כתוב עליהם ב/138.
עו"ד זהר: בכתב ידך.
גב' כהן: בסדר.
מר פלקסר: בכתב ידי וגם בכתב ידו,
עו"ד זהר: למה כתבת על המסמכים האלה ב/138? הוא לא עונה.
מר פלקסר: מר זהר, אתה רוצה לחקור אותי מחדש? בבקשה.
כב' השופט: אנחנו מקווים שאתה תענה, כן.
מר פלקסר: או.קיי. אז הדיבור הזה שאני הכנתי לי מצנח זהב כמו שאמרתי זה שטויות. מה אתה רוצה להגיד לי מר ברנדס, שמשנת 92' תכננתי שבשנת 2000 אני אוכל להטעות את החוקרים שיבואו למשרד,
ת. ועוד איך,
ש. ושלא ימצאו את זה?
ת. ועוד איך, כבודו, כולל תרגילים של משיכת כספים לנסיעה לחוץ לארץ מחשבון הנשיא ומחתימים אותי בלי שאני אגיש. זה המצנח הקלאסי שלו, וכל המערכת הזו,
ש. משנת 89'? משנת 90'? אדוני, יש מסמכים משנת 89' שכתוב על זה ב/138 שברנדס חתום עליהם והוא יודע על מה הוא חותם, אז עכשיו הוא בא לספר סיפור שזה מתוכנן?
כב' השופט: יש לך הרבה סבלנות כנראה. יש לך הרבה סבלנות. כנראה יותר מאשר לי.
מר פלקסר: אני מקווה שאדוני לא ייקח את ההערה אפילו ברצינות יתרה.
עו"ד בלכר: והתשובה?
מר פלקסר: אדוני, פה מדובר על,
כב' השופט: כן, הבנתי את חוסר הסבירות. בסדר. תמשיך הלאה.
מר פלקסר: זה ממצא עובדתי של כבודו?
עו"ד בלכר: אתה לא תצליח לפסול,
כב' השופט: גם חוסר הסבירות, אותו דבר כמו הסבלנות.
מר פלקסר: הסיבה שכתוב על זה ב/138 וברנדס יודע, ברנדס יודע מה הסיבה.
כב' השופט: נו?
עו"ד בלכר: כן, תנסה בלי להקריא ממה שהיא כתבה לך. תנסה אוטוסטרדה.
מר פלקסר: ברנדס, מה הסיבה?
ת. הוא לא החליט את התשובה.
עו"ד זהר: תנסה,
מר פלקסר: ברנדס, מה הסיבה שכתוב על זה ב/138?
עו"ד בלכר: מה הסיבה, ו/6323 שאתה כתבת ב/138.
גב' כהן: די,
מר פלקסר: אדוני, שינכה את הזמן הזה שהוא לא מפסיק. מר ברנדס, השאלה היא למה אתה הורית לי לכתוב ב/138 על המסמכים.
ת. אה, זה כבר אני הוריתי לך.
עו"ד זהר: אה,
ת. כבודו, חוץ מאשר לצלצל אליו ולומר לו הנשיא רוצה שיועבר כסף כזה למישהו כזה, לא הייתי אומר לו לא תיק, לא איך לנסח, לא שום דבר. הוא היה מביא, מחתים אותי וזה תמיד היה בסדר, זאת אומרת בהתאם להוראה שנתתי ואם היה צריך לתקן משהו בתוכן. למה זה ב/138 אולי נשמע בסוף.
מר פלקסר: אתה רוצה להגיד לי, מר ברנדס, שהיית חותם על המסמכים האלה אתה אף פעם לא ראית אותם?
עו"ד בלכר: תגיד, אתה שמעת מה שאלת?
מר פלקסר: עזוב, עזוב. מה התשובה?
עו"ד בלכר: כבודו, יש הודעת בעל דין. אנחנו גם בזה מודים.
מר פלקסר: מה התשובה, מר ברנדס?
כב' השופט: הוא לפני רגע אמר שאם היה צורך לתקן משהו הוא היה מתקן, זאת אומרת שהוא ראה את המסמכים.
מר פלקסר: זאת אומרת שראית מסמך שכתוב על זה ב/138 שאתה עומד לחתום עליו ואין לך שום הערה לגביו?
ת. לא.
ש. לא? למה לא, ברנדס?
ת. כבודו, יש שם מיקום שכתוב תיק. אפשר לכתוב ב/138 שזה המצאה שלו, אפשר לכתוב ו/23288. זה לא מתויק בארכיון שבו יש את המספרים האלה, זה מתויק אצלו. מעולם, מעולם מסמך כזה לא עובר לתיק בתיק. למשל, ב-ב/138 הוא הרי לא שלח אף פעם לתיוק ואם הוא יעמוד לפוליגרף וישאלו אותו, אז נדע בדיוק,
ש. מאיפה אתה יודע את זה?
ת. מעולם לא עבר אף מסמך לתיוק מהמסמכים האלה.
ש. איך אתה יודע את זה?
ת. בסדרת התיקים של הלקוחות. כל מה שהולך בהנהלת חשבונות נשאר בהנהלת חשבונות, מתויק בהנהלת חשבונות והם בידיו שלו.
כב' השופט: אבל לא זאת היתה השאלה. השאלה שהוא שאל אותך היתה, האם עברו תחת עיניך מסמכים שהיה עליהם הרישום ב/138 או סדרת 138.
ת. כבודו, התשובה היא, ברור שאני לא זוכר אבל אני מניח שכן.
כב' השופט: וזה לא הפריע לך? זה לא משנה?
ת. לא, לא. זה לא שינה לי אני חושב משום שאין לזה שום משמעות. זה לא הולך לתיקים, זה נשאר בארכיון של הנהלת חשבונות. אין לזה מה לעשות שם בתיקים. אם הוא בחר לתת את המספר שלי למטרות נסתרות או משום דבר עוד יותר פשוט, משום שלא היה תיק כזה בארכיון המרכזי של המשרד, לא היה תיק עייזר ויצמן חשבון נאמנות סרוסי או What ever the name is.
מר פלקסר: היה חשבון נאמנות, לא צריך את סרוסי, היה חשבון נאמנות.
ת. חשבון נאמנות היה מ-77', 11 שנה לפני זה, בנושא של נאמנות עיוורת של העברת ניירות הערך שהוא מונה שר לממשלה קמה ועדת אשר ואמרה צריך להעביר את הכל לנאמנות עיוורת. זה התיק, אין בו כלום.
כב' השופט: כן.
ת. המשטרה עיינה בו.
מר פלקסר: מר ברנדס, איך אתה יודע-,
ת. והוא הוביל אותם לשם כשהוא ידע שהוא תמיד כתב ב/138, כשהוא ידע שזה איננו שם ושזה מתויק רק אצלו. זה מייד עשה לנו. התרגיל הזה שהוא מנסה לברוח מאזור הנהלת החשבונות לארכיון המרכזי הוא,
ש. מה אתה מעיד?
עו"ד בלכר: הוא העד, הוא מעיד.
כב' השופט: תודה רבה, תמשיך.
מר פלקסר: מר ברנדס, איך אתה יודע איפה זה מתויק? אתה אמרת עכשיו את הדברים שאמרת לגבי התיוק, מאיפה,
ת. אני יודע שזה מתויק אצלך בהנהלת חשבונות. איפה שם? אני באמת לא יודע.
ש. איך אתה יודע את זה?
ת. משום שכל מסמכי הנהלת החשבונות מתויקים רק בהנהלת החשבונות.
ש. מי אמר לך שזה מסמך של הנהלת חשבונות? הרי זה תיק שנמצא בתיקיה הכללית. מאיפה אתה יודע? היתה פה הגברת שרה סופה, שמקבלת קבוצת מסמכים לתייק ב-ב/138, היא העידה פה שהיא היתה מתייקת את זה ב-ב/138. היא לא צריכה לדעת אם זה תיק נאמנות עיוורת או כל הסיפורים שלך. יש תיק בתיקיה הכללית תחת ויצמן נאמנות, או יש תיק ב/138 בתיקיה, שאלה מסמכים שאתה בעצמך חתמת עליהם שאתה רואה שזה ב/138 ותיכף נשאל אותך למה ויש סיבה לדבר הזה, אז לבוא ולהגיד עכשיו, ברנדס, שזה צריך להיות מתויק בהנהלת החשבונות, אתה לא יודע,
ת. אני לא מניח ששרה סופה אמרה שהיא קיבלה מסמכים של הנהלת חשבונות לתייק בארכיון המרכזי. לא עולה בדעתי שהיא אמרה את זה. לא הייתי פה כשהיא העידה.
עו"ד בלכר: אני זוכר שהיא אמרה את ההיפך. תפנה.
מר פלקסר: אז אנחנו תיכף נגיע לזה, מר ברנדס.
עו"ד בלכר: אתה רק תגיע למה הפנית ל-ו/63 כשחתמת ב/138. לא, אדוני, באמת,
כב' השופט: לא הבנתי את השאלה, סליחה,
עו"ד בלכר: יצאתי בהתנגדות כשהוא התחיל לנאום את הנאום שלו, כבודו נתן לי את התשובה. עכשיו בכל הכבוד,
כב' השופט: אדוני, אתם רוצים שהדברים יסתיימו היום? הם לא יסתיימו בצורה הזאת.
עו"ד בלכר: אם בית המשפט חושב שזה לא נקודה מעניינת,
כב' השופט: הנקודה היא מאוד מעניינת, אבל אתם לא נמצאים בעדות שלו.
עו"ד בלכר: עומד פה הבן אדם הזה, אם אני יכול להפנות אליו שאלה אז אני שואל אותו,
כב' השופט: סליחה, עו"ד בלכר אני מבקש להפסיק. זה לא העדות שלו כרגע, הוא כרגע חוקר. זה הכל.
עו"ד בלכר: הוא נוכח באולם. מסתובבים ומסתובבים ומסתובבים ואדוני יכול לשאול את השאלה שהיא ב-Point והוא לא עונה, מסרב לענות. לבית המשפט הוא חייב לענות.
מר פלקסר: מר ברנדס, אני מחדד את השאלה. האם אתה סיימת את החיפוש ב-ב/138 לפני שהגשת את התלונה? זה מה שאני רוצה לדעת.
כב' השופט: אל תענה כי כבר נתת תשובה. להמשיך הלאה. אמרת שאתה יודע את הסיבה למה הוא הורה לכתוב לתייק ב-ב/138, אז בבקשה תשאל אותו על זה.
מר פלקסר: בדיעבד הסתבר שמר ברנדס בגלל שהיתה לו בעיה, והכל בדיעבד, בזמן אמיתי לא ידעתי שום דבר, אבל בדיעבד הסתבר, שמר ברנדס הפריד בין התקבולים שמגיעים מחו"ל לחשבון הנאמנות לבין ביצוע התשלומים. לצורך זה מסמכים שקשורים לחשבון הנאמנות וכספים שהגיעו, הועברו לתיוק בתיק הזה ו/6323, וכל התשלומים האחרים או חלקם הגדול סומן עליהם,
עו"ד זהר: מה זה חלקם הגדול?
מר פלקסר: השימושים בחשבון הלך לתיק ב/138,
עו"ד זהר: אבל אתה לא ראית את זה.
מר פלקסר: מתוך כוונה להפריד את הדברים.
עו"ד זהר: אתה לא ראית את זה. אתה לא ידעת מה זה.
ת. כבודו, אנחנו מתעסקים עם נוכל, זה משהו לא נורמלי.
מר פלקסר: רגע, רגע, אני לא סיימתי.
ת. למשטרה הוא לא אומר אפילו שום דבר. לאף אחד הוא לא אומר, לא בתצהיר שלו, אפילו לא בתצהיר הטיוטה שלו, שום דבר.
ש. ברנדס, אני לא סיימתי, אני תיכף אתן לך להגיב. ברנדס לפני שהוא חותם על זנב של קרקר הוא בודק כל מסמך, הוא מוודא שמה שכתוב שם זה נכון, הוא בודק מלפני ומלפנים, זהיר מאוד בחתימותיו. לבוא ולטעון שהוא ראה ב/138 והוא לא אמר על זה כלום, זה בית המשפט יבדוק אם אפשר להאמין לעד הזה על הדבר הזה.
עו"ד זהר: אני מציע לעבור לנושא הבא.
כב' השופט: כן. אתה מכחיש את הפרופוזיציה הזאת?
ת. אני גם לא בדיוק הבנתי אותה, זאת אומרת הוא אומר שהיתה הפרדה בין הכסף לנכנס לכסף שיצא ושם נתנו מספר תיק אחר? לא היה, לא נברא, לא מני, לא מקצתי, מעולם לא נתתי לו הוראה מה לכתוב. אדוני צריך להבין,
כב' השופט: אני לא מבין מה ההיגיון בלהפריד בין כסף שנכנס לבין כסף שיוצא.
ת. הרי שניהם בבנק. שם רואים מה נכנס ומה יוצא, אז מה זה חשוב איפה מתייקים את זה? אבל כבודו, אני מקבל כל יום, אני ושותפי, מקבלים חבילות שלמות של עשרות אם לא מאות חתימות. מה שאני עושה, אחרת אני לא אעבוד בכלל, זה אני מסתכל על המספרים, אם הם נראים לי הגיוניים אני רץ. הסיפור הזה שבודקים עם הקרקע, לא יודע, הוא כנראה חותם על קרקרים, אני אף פעם לא חתמתי על קרקע.
מר פלקסר: אני חותם על קרקרים?
עו"ד זהר: מספרים של סכומים.
מר פלקסר: לי יש זכות חתימה בחשבון?
ת. לא, הוא שיחק בקרקר נגד קרקר.
עו"ד זהר: כשאתה אומר אני מסתכל על מספרים, אתה מתכוון על סכומים, לא על מספרים.
ת. על הכסף, על הכסף, מספרי הכסף. כן. לא מעניין אותי שום דבר אחר.
עו"ד בלכר: כבודו, 9 מסמכים מנספח 149 בכתב ידו של התובע הם ב/138-0. כסף יוצא, כסף נכנס, כסף נזיל, כסף מוצק. אלה המסמכים שכולם חיפשו אותם והשאלה המעניינת בכל החקירה המשלימה שהוא מנהל, היחידה, זה למה הוא אמר ו/63 עם כל התזה שהוא המציא, הוא לא המציא היא המציאה, עם כל התזה הזאת למה לא אמר לשוטרים ב/138? ואני מפציר בבית המשפט בסוף החקירה לשאול את התובע, זאת נקודה חשובה. היא מוכיחה לא את החשדות, אלא את העובדה שהוא אכן לקח את המסמכים האלה, מה שהמשפט לא מתנהל עליו, כן? אנחנו מתנהלים על החשדות, אבל זה לא יאמן איך אנחנו יכולים לשאול עשרות שאלות על עניינים לא קשורים ואת השאלה היחידה שהוא סירב לענות לה, בית המשפט ישאר עדיין עם סימן שאלה בסוף.
כב' השופט: בסוף, סימני שאלה זה גם כן בסיס לקבלת החלטות.
עו"ד בלכר: אני מסכים, אבל עובדות הן בסיס יותר טוב.
כב' השופט: זה נכון.
מר פלקסר: אני מבקש להבהיר את הנקודה הזאת, כדי שזה לא ישאר,
כב' השופט: אבל אם התובע בוחר, אתה מבקש להבהיר? בבקשה.
מר פלקסר: כן, להבהיר את הנקודה. אני חוזר ואומר, שכל המסמכים,
ת. אדוני, מאוד חשוב שיהיה ברקורד שעכשיו זה כאילו דברים שהוא אומר מידיעתו, שהוא לא אומר אותם. מישהו אחר מכתיב לו מה לומר.
כב' השופט: נכון.
מר פלקסר: ואתה יודע דברים על תיוק מי מתייק איך, זה אתה כן יודע. אז תשמע מר ברנדס, אני חוזר ואומר שכל המסמכים, על אף שהיה כתוב עליהם ב/138, תויקו בתיק ו/6323 שאני תייקתי.
כב' השופט: יוצא מן הכלל. יוצא מן הכלל.
עו"ד זהר: הופה,
עו"ד בלכר: אז איפה החלוקה?
מר פלקסר: מסמכים שאני תייקתי.
כב' השופט: או.קיי.
מר פלקסר: זאת אומרת, מסמכים שאחרי שברנדס חתם עליהם ובוצעה פעולה בבנק, אלה מסמכים שתויקו על ידי ב-ו/6323,
עו"ד זהר: עם מספר אחר כדי להטעות את השוטרים.
עו"ד בלכר: אנחנו נורא מודים לך, תלך הלאה.
מר פלקסר: עם המספר הזה שברנדס חתם עליו שהוא רצה ב/138. אבל מה, ופה התוספת, לא כל הזמן, וזה אולי יעזור לך בלכר,
עו"ד בלכר: עזרת כבר מספיק.
מר פלקסר: לא כל הזמן התיוק נעשה על ידי. אני לא פקידת תיוק של משרד נשיץ ברנדס ולא בארכיון.
עו"ד זהר: אז איך הם ידעו?
מר פלקסר: ולכן, אני חושב שגם העדתי על זה ואם לא אז אני אחזור ואני מעיד עוד פעם,
עו"ד בלכר: כן, עוד פעם,
מר פלקסר: שאחרי שקבוצה של מסמכים או הוראות הולכת לתיוק בתיקיה הכללית, מוצמד לזה פתק או אפילו לא מוצמד פתק, זה עובר לתיוק בתיקיה הכללית ושם, כבר העידה שרה סופה, שאם מגיעה קבוצה כזו של מסמכים שכתוב על זה ב/138, לבטח היא מתייקת אותם ב-ב/138 ולכן סביר להניח, יותר מסביר להניח,
עו"ד בלכר: שהבאת את החוקרים ל-ב/138 כי אתה לא מתייק לבד.
מר פלקסר: שמסמכים שהיה כתוב עליהם ב/138 אכן תויקו בסדרת ב/138,
כב' השופט: נו, ואתה לא ידעת את זה?
גב' כהן: לא, כשאתה תייקת כן, (לא נקלטו כל דבריה)
מר פלקסר: מתי, השאלה היא מתי אדוני.
כב' השופט: אם אתה כותב ב/138 זה כתב ידך, אתה לא יודע שזה יכול ללכת ל-ב/138?
עו"ד בלכר: אדוני, ובתצהיר שלו הוא אומר השארתי את זה ב-Tray, אני לא תייקתי את זה, סופה וכל מיני כאלה מתייקות בתיקיה הכללית. זה בתצהיר שלו. וואללה, אתה שקרן וגם לא קונסיסטנטי.
מר פלקסר: אני שוב חוזר. מה שאמרתי אז נכון לגבי עכשיו.
עו"ד בלכר: המצאת סיפור לא טוב.
מר פלקסר: גם כשאני מעביר את זה לתיוק יכול להיות שאני שם פתק, יכול להיות שאני לא שם פתק, אבל בהתנהלות הרגילה זה עובר לתיוק של התיק הזה, ב/138.
כב' השופט: רגע, רגע, סליחה. בהתנהלות,
גב' כהן: לא, ו/6323,
מר פלקסר: לא נכון.
כב' השופט: היא תיקנה אותך ובצדק.
מר פלקסר: מה?
כב' השופט: בהתנהלות הרגילה לשיטתך זה צריך לעבור ל-ו/6323,
מר פלקסר: כשאני מתייק, אדוני. שוב, אני רוצה להסביר את זה. כשאני מתייק את זה אני יודע שזה שייך לחשבון,
כב' השופט: אני לא מבין. תראה, אני רואה פה ב/138 נספח 149א'.
מר פלקסר: נכון.
כב' השופט: ב/138-0 שאני מבין שזה כתב ידך,
מר פלקסר: נכון,
כב' השופט: כשרשמת את זה לא העלית על דל מחשבתך שזה יכול להגיע לתיק 138?
מר פלקסר: בוודאי שלא, כי אם אני מתייק את זה אז אני שם את זה בתיק הנאמנות שנמצא בתיקייה הכללית.
עו"ד בלכר: אדוני, אני מפנה לסעיף, זה יעזור לאדוני בשאלה. סעיף 165 לתצהיר של התובע ס"ק ז': "מסמכי הבנק בגין העברות הכספים מחו"ל לחשבון הנאמנות היו מועברים לתיבת הדואר של הפירמה בסעיף הבנק יחד עם יתר הדואר.... נוהגים להגיע לבנק, לקחת את המסמכים מתיבת הדואר. מטבע הדברים מסמכים אלה היו מגיעים תחילה למחלקת החשבות. מדי פעם נהגתי לאסוף את המסמכים שהגיעו, להעביר אותם לאחראית על התיוק בתיקיית הלקוחות כדי שתתייק אותם. לפעמים תייקתי בעצמי".
מר פלקסר: נכון.
עו"ד בלכר: הרוב לא הוא תייק.
מר פלקסר: מר בלכר, אל תנסה עכשיו לתקן את מה שכתוב שם. מה שכתוב שם,
כב' השופט: טוב, תודה, הדברים מובנים, נלך הלאה.
מר פלקסר: זה מה שאני מבקש לומר לאדוני, שככל שהדבר היה תלוי בי כשהיה כתוב על זה ב/138 התיוק היה הולך ל-ו/6323 חשבון הנאמנות. ככל שזה לא היה תלוי בו, וצריך להבין שיש אנשים נוספים במחלקת הנהלת חשבונות, שחומר שהולך לתיוק בתיקיה,
כב' השופט: ולמה כתבת ב/138 כשאתה יודע שזה מתכוון להגיע ל-ו/23?
מר פלקסר: זה בהוראה של ברנדס.
ת. אבל כבודו, לפי גרסתו הוא הפר את ההוראות שלי.
ש. ברנדס הורה לי, אין לי שום Say במשרד. הכל עושים לפי מה שברנדס אומר. היה פה גם עד חניה שהעיד. אין דבר כזה, מה שברנדס,
כב' השופט: זה אני יכול להבין, אבל הוא הורה לך,
מר פלקסר: הוא הורה לי,
כב' השופט: לכתוב ב/138 בידיעה שאתה תתייק את זה ב-ו/23?
מר פלקסר: אני לא יודע מה,
כב' השופט: הרי הוא לא שולט על התיוקים. אם הוא מורה לך לכתוב ב/138 בידיעה שאתה כצייתן אמיתי תגרום לכך שזה יגיע ל-ב/138 זה דבר אחד. אבל אם למרות מה שהוא מורה לך הוא יודע שאתה שולט על התיוק וזה יגיע ל-ו/23, אז איזה טעם יש בהוראה הזאת?
עו"ד זהר: זה הכל קונספירציה. זה ברור.
מר פלקסר: הסיבה נורא פשוטה וזה הרעיון, ההשערה שלי שאני מעלה בדיעבד, שברנדס רצה להפריד בין התקבולים לבין הזה.
גב' כהן: לא להפריד, שהמסמך,
מר פלקסר: שהמסמך לא יהיה,
ת. הוא יודע את העובדות, אבל היא מתקנת אותו מה היה.
ש. שהמסמך לא יהיה רשום משהו אחר אלא מה שהוא רצה.
עו"ד בלכר: אנחנו נורא מודים על ההבהרה, אתה יכול להמשיך הלאה.
עו"ד זהר: למה לא הפנית את השוטרים ל-ב/138?
גב' כהן: הוא סביר לך,
עו"ד בלכר: מה הוא הסביר? הרי את הרוב שרה סופה תייקה הוא אומר, אז מה,
כב' השופט: הוא לא ידע, הוא לא ידע.
ת. כבודו, כשהוא בא לתייק לפי גרסתו בסדרת ו' הוא לא ראה שחסר שם מסמכים קודמים? מה זאת אומרת, בכמה הוא תייק? אפס. איפה כל המסמכים? הוא לא תייק מעולם שום מסמך בסדרת ו'. מעולם שום מסמך.
עו"ד בלכר: כבודו, הוא אומר אחראית על התיקייה זאת שרה סופה, היא תייקה את רוב המסמכים, זה תצהירו. אם היא תייקה את רוב המסמכים אז ברור שהם צריכים להגיע ל-ב/138-0, אחרת איפה היא תתייק אותם? ואין לזה תשובה, זה מספיק מה שהוא אמר, אבל לזה אין תשובה. זאת פשוט, טוב או.קיי, גם אנחנו נסכם בעניין הזה.
מר פלקסר: זה לסיכומים. מר ברנדס,
עו"ד בלכר: אתה צודק, אתה צודק.
מר פלקסר: מר ברנדס, אנחנו מבינים שאתה ראית את המסמכים שכתוב על זה ב/138 אתה נדהמת, חיפשת אותם בתיקים האישיים שלך. זה נכון?
עו"ד בלכר: נשאל ונענה.
כב' השופט: כן, הוא כבר ענה. זה נמשך גם אחרי זה ואחרי הגשת התלונה. כן.
מר פלקסר: על זה הוא ענה? זה מוחלט התשובה שלך, מר ברנדס? אתה רוצה לחזור מהתשובה הזאת?
ת. מה שאמרתי,
עו"ד זהר: אדוני השופט, אני מבקש נלך הלאה, לנושא הבא אם יש.
מר פלקסר: אז בואו נראה איך ברנדס משקר. חד משמעית. אני מפנה לתצהיר תשובות לשאלון של מר ברנדס נספח 23 לתצהיר שלי, שאלה 55. ובכן, בתשובה לשאלה: "האם בוצע חיפוש אחר מסמכי חשבון הנאמנות בתיקי ב/138", מר ברנדס אתה משיב, אתה יכול לקרוא לנו בבקשה בקולך?
ת. אני לא מקריא כלום, אתה הקריין.
ש. אתה מוכן לקרוא לשם שינוי?
ת. לא.
ש. אז אני אגיד מה אתה משיב,
ת. תגיד לנו באיזה סעיף קודם.
ש. 55 פעם שלישית. יותר מהר, ברנדס. אל תתבלבל.
כב' השופט: הסיפא של 55.
מר פלקסר: "סדרת ב/138" עונה ברנדס בתשובה לשאלה 55 "היא סדרת התיקים האישיים שלי. לא היתה כל סיבה שמסמכי חשבון הנאמנות יתויקו בסדרה זו, כמו גם בכל תיק אחר שבתיקיה הכללית, והתובע יודע זאת היטב. מסיבה זו לא בוצע גם חיפוש בתיקים אלה". את התצהיר הזה, ברנדס, אתה נתת ביום 30.9.02, כמעט 3 שנים אחרי הגשת התלונה.
עו"ד בלכר: סדרת תיקי ב/138 זה הכל ברור, נתקדם הלאה. זה בסדר.
מר פלקסר: אני שוב אומר. את התצהיר הזה תשובות לשאלות נתת ביום 30.9.02, כמעט 3 שנים אחרי שהגשת את התלונה. אני אומר שוב פעם, עד אז לא בוצע חיפוש 3 שנים אחרי שהגשת התצהיר הזה לא,
עו"ד זהר: אבל השאלות האלה מתייחסות ללפני התלונה. תראה 54 "האם טרם הגשת תלונתך הושלם החיפוש בכל תיקי המשרד, הן בהנהלת החשבונות",
כב' השופט: נכון. תראה על השאלה ותראה לפי מה.
עו"ד זהר: עכשיו אדוני יראה, שאלה 54 היא הבסיס.
כב' השופט: כן, כן, ברור לי.
עו"ד זהר: "הן בהנהלת חשבונות והן בתיקיה הכללית, אם לא פרט".
מר פלקסר: מר זהר, זה יפה מה שאתה מנסה לעשות,
כב' השופט: אה, סליחה, אני לא יודע מה אומרת שאלה 55.
עו"ד זהר: " האם בוצע חיפוש אחר מסמכי חשבון הנאמנות בתיקי ב/138".
מר פלקסר: אדוני, שאלה 55 עומדת בפני עצמה.
עו"ד זהר: לא,
מר פלקסר: ברנדס,
כב' השופט: לא חשוב, אפשר לבדוק את זה. סליחה. שאלת שאלה, בבקשה תשובה.
מר פלקסר: כן, מה התשובה?
ת. כבודו, קודם כל מי שחיפש בסדרת ב/138-0 במקרה נמצא פה גם באולם, אז אין בעיה גם לדעת, אבל,
ש. למה לא הבאת תצהיר שלו?
ת. אם בדקנו את סדרת ב/138 זאת אומרת כולל הדירה בנווה רסקו מ-1972, כנראה שעד לתצהיר כל סדרת, זה שבדקנו את ב/138-0 זה ברור לי, אבל אם בדקנו את השאר, אני לא יודע. יכול להיות שלא.
עו"ד בלכר: מה אמרתי קודם לפרוטוקול, אדוני? אחרי שקיבלנו, ולמה דייקתי בסדרת ב/138? סדרת ב/138 זה 138 עד כל התיקים. אני הצהרתי שאחרי שקיבלנו את התשובות לשאלון עם הדבר הזה, איך צפינו את השאלה הזאת בחקירה. אמרנו טוב, אנחנו נבדוק את כל התיקים, והבאנו את כל התיקים. ואגב, גם לא הסתיימה הבדיקה עד שלב מועד הגשת התצהיר תשובות, אחרת היינו כותבים גם את הממצאים. אני אומר את זה כי אני עשיתי את זה.
מר פלקסר: מר ברנדס. האם סדרת ב/138 זה כולל גם את 138-0? זה נכון?
ת. התשובה היא כן.
ש. אז מר ברנדס, תאמר לנו בבקשה, לא הבנתי מה תשובתך, איפה בדיוק את המשקר, בזמן שנתת את התצהיר לגילוי מסמכים או בתצהיר?
עו"ד זהר: אני מתנגד לשאלה.
מר פלקסר: אין לך מה להתנגד לשאלה.
עו"ד זהר: יש לי.
מר פלקסר: יש פה דברים סותרים שהוא נותן על אותו עניין בשני ארועים שונים.
עו"ד זהר: אין פה דברים סותרים,
כב' השופט: סליחה, אני מבקש שאדוני לא ישיב במקום העד. כן, בבקשה.
ת. כבודו, אני מניח שהמחברות שהתובע מחלק הן חלק מאורח החיים שהוא פיתח לעצמו, אבל, תחזור על השאלה. אתה צריך להקריא אותה? תחזור על השאלה.
מר פלקסר: שאלתי אותך מר ברנדס איפה אתה משקר בתצהיר, האם בתצהיר תשובות לשאלון שזה שאלה 55 בקשר ל-ב/138, או בסעיף 162 בתצהיר הזה פה. השאלה היא נורא פשוטה, בתשובה 55 אתה אומר שלא חיפשת בתיקי ב/138, כי זה סדרת התיקים האישיים שלך, ובתצהיר שאתה מעיד בבית המשפט בשבועה אתה אומר שכן חיפשת.
ת. שני הדברים נכונים, אדוני. שני הדברים נכונים. הם לא סותרים אחד את השני.
כב' השופט: מאיזה תאריך השאלון, התשובה?
ת. 2002.
מר פלקסר: אדוני, ברנדס עונה בתשובות לשאלון ביום 30.0.02 שזה 3 שנים,
כב' השופט: מאיזה תאריך התצהיר במקום עדות ראשית?
עו"ד בלכר: התצהיר מאוחר לתצהיר תשובות לשאלון כמובן, ואדוני גם אמר את התשובה.
מר פלקסר: 17.7.05.
כב' השופט: 3 שנים אחר כך.
מר פלקסר: זאת אומרת, 3 שנים אחרי שהוא הגיש את התלונה הוא לא מחפש את התיק ב-ב/138, את המסמכים, לפחות לפי מה שהוא עונה בתשובות לשאלון. שנתיים או שלוש שנים אחרי זה כשהוא נותן את התצהיר בתיק זה, הוא כבר כן מחפש. לכן אני שאלתי אותו את השאלה, ואני מחדד שוב את השאלה, איפה ברנדס, אנחנו רוצים לדעת איפה אתה משקר.
כב' השופט: אז הוא אומר ששני הדברים נכונים.
מר פלקסר: איך יכול להיות?
עו"ד בלכר: אני הסברתי לך פעמיים,
מר פלקסר: אל תסביר שום דבר. אני רוצה שהוא יסביר. אני מבקש ברנדס תסביר,
כב' השופט: מן הסתם הוא יכול להסביר.
מר פלקסר: אז שיסביר איך דבר סותר,
ת. שני הדברים נכונים, הם לא סותרים, אתה לא מבין אותם.
ש. אז תסביר לי, אולי שאנחנו נבין.
ת. להוציא גם את זה שהוא הסביר לכולם שהוא נתן הוראה ששום דבר לא יהיה ב-138 אבל זה לא רלוונטי.
ש. מה זה שייך, מר ברנדס? זה לא רלוונטי כמו שאתה אומר. תענה על השאלה, בבקשה.
עו"ד זהר: אל תתווכח איתו. תענה לשאלה וגמרנו.
מר פלקסר: מר ברנדס, תסביר לי את הסתירה.
ת. שני הדברים נכונים, הבדלי המועדים הם שמיישבים בין שני הדברים.
ש. מה זה הבדלי המועדים?
כב' השופט: 3 שנים הבדל בין מועד אחד לשני.
גב' כהן: 3 אחרי הגשת התלונה הוא נדהם, 3 שנים אחרי שהוא נדהם,
מר פלקסר: זאת אומרת ש-3 שנים אחרים שאתה נדהם לראות את המסמכים באינטרנט שכתוב על זה ב/138, אז אתה מחפש. זה נכון מה שהבנתי?
ת. כבודו, זה לא יעזור. ה-ב/138-0 הוא לפני כן. השאר הוא לאחר מכן,
ש. מה זה לפני כן? כשאתה אומר לפני כן,
ת. לא יודע מתי,
ש. מה זה לפני כן?
גב' כהן: הוא אומר שהוא נדהם.
מר פלקסר: ברנדס, אתה כנראה,
ת. אל תתקרב,
ש. אתה כנראה לא שומע מה אתה אומר.
כב' השופט: אני רוצה רק להבין. אם אני מבין נכון התשובה שלך זה שנכון לספטמבר 2002 חוץ מ-138-0 לא עשיתם חיפוש נוסף, בסדרת 138. לעומת זאת בין ספטמבר 2002 ליולי 2005 כן נעשה חיפוש בכל הסדרה כולה, ואם אני מבין ממה שעו"ד בלכר הצליח להשחיל, למרות כל הנסיונות לעצור אותו, זה הוא עצמו עשה את החיפוש הזה אולי לקראת הכנת התצהיר,
עו"ד בלכר: הוא עצמו ביקש. אני מצהיר, הרי אנחנו מוקלטים.
מר פלקסר: מי זה הוא עצמו?
עו"ד בלכר: אני ביקשתי מעו"ד ירון הורוביץ אחרי שראינו את השאלון הזה וכמה עשרות שעות בזבזנו על הניואנסים הדקים, לא הצלחנו לענות על חלק מהם. על סדרת ב/138 הצלחנו לענות. ואז אמרתי רגע, רגע, רגע, ב/138-0 הבנתי, אני מבקש את כל הסדרה. אני אגיד לאדוני יותר מזה, אמרתי ואם תראו שבאיזה ב/138-82 אתם גם תמצאו את המסמכים כי הוא שתל אותם שם. חיפשנו ולא מצאנו בכל הסדרה. אני עומד כאן ואומר את זה. הוא שאל בסדר, על הסתירה ש-0 כלול בתוך,
כב' השופט: מתי זה נעשה?
עו"ד זהר: בין לבין,
עו"ד בלכר: אחרי שקיבלנו, זה אפילו לא, זה לא היה, הבדיקה לא הושלמה בזמן תצהיר התשובות לשאלון כי אז היינו עושים השלמנו את הבדיקה, היא לא הושלמה. היא החלה אחרי שקיבלנו את השאלון. מתי לא זוכר, אני לא מתעד יום ושעה.
מר פלקסר: תגיד לי, אפשר עכשיו לבוא למשרד את התיקים של ב/138 אולי נמצא את זה שם?
עו"ד בלכר: כן, רק אותך,
ת. יכול להיות שעדיין יש לו מפתח.
עו"ד בלכר: כן, הוא יכול להיכנס לבד.
מר פלקסר: אדוני, כתוב על הסדרה ב/138, על חלק מהם כתוב ב/138 ולא רק ב/138,
עו"ד זהר: 0,
מר פלקסר: לא. לא.
עו"ד בלכר: התשובה היא לא בדקו בזמן ה-ב/138, לא בדקו אותה סדרה כולה.
מר פלקסר: אדוני, הם מנסים להיצמד לזה עכשיו שזה ב/138-0. זה לא נכון. יש פה מסמכים אחד אחד, אנחנו יכולים להסתכל.
כב' השופט: הבנתי את העניין, זאת התשובה המשולבת, אני מוכרח לומר, של העד ושל עורכי הדין שלו.
ת. אדוני, מי שעשה את החיפוש יושב פה. הוא יושב פה.
עו"ד בלכר: הוא גם חושב שאת כל הדברים אנחנו מיינו, את כל הפירוטכניקה ותשלוף לי את התיקים ובוא נראה מה יש ב-ו/63 עם העד. אנחנו עבדנו בעיקר עם ירון.
כב' השופט: כן.
ת. כבודו, ה-ב/138 אני מניח שגם הוא יגיד שהוא התכוון ל-ב/138-0, אחרת איזה הוראות הוא קיבל ממני לתייק באיזה תיק ב-ב/138 בכדי שלא יראו את זה יחד עם הכסף שנכנס? לאיזה סעיף זה צריך ללכת שם? קשקוש.
כב' השופט: אתה אומר שיש 400 תיקי,
ת. כן, אז למה הוא התכוון? בשביל לשים את זה בכל ה-400? אולי נצלם 400 פעמים את כל השאר ונשים בכל תיק.
מר פלקסר: ברנדס, זה לא יעזור לך ההסבר הקלוש הזה. אדוני, אני מבקש לומר משהו לאדוני. אני חושש שאולי לא הסברתי את עצמי טוב, אולי אדוני לא הבין, בזהירות אני אומר. ב/138,
כב' השופט: זה הבנתי.
מר פלקסר: כתוב ב/138.
כב' השופט: לך צריך להגיד את זה 50 פעם, אני הבנתי את זה בפעם הראשונה. כשיש ב/138-0 יש סדרה שלמה של תיקי 138 ושעל המסמכים מופיע ב/138 ולאו דווקא ב/138-0. הבנתי.
עו"ד בלכר: זה לא נכון, הרוב זה,
מר פלקסר: מה שהבין אדוני,
עו"ד זהר: איפה?
מר פלקסר: מה שהבין אדוני זה נכון. מר ברנדס, בוא נתקדם.
עו"ד בלכר: שניים מתוך 9 זה ב/138, אבל אני אתן את זה לתובע. הפרנויה לא היתה כל כך גבוהה בזמן אמת שב-/138 הסדרה כולה נבדקה בזמן אמת. הנה, קבל את זה. קבל. אתה רוצה לטעון שזה רשלנות בהגשת התלונה? הנה הנתון העובדתי מונח בפניך.
מר פלקסר: מה זה רשלנות בהגשת התלונה? הבן אדם יושב פה ומשקר בבית המשפט, במצח נחושה.
כב' השופט: בסדר, הבנתי את הטענה. תמשיך הלאה.
עו"ד זהר: מי שמשקר בבית משפט זה אתה.
מר פלקסר: אני רוצה להמשיך את הדברים של בלכר שמראה שזה שניים, שלושה. זה המסמכים שיש בידינו. אילו ברנדס,
ת. צריך לתייק בכל התיקים, אין לו מספר.
ש. היה מביא את כל המסמכים שהוא מצא ב-ב/138 לבית המשפט ועושה גילוי מסמכים כמו שצריך, אז לא היו צריכים להתעסק עם 2, 3 מסמכים. אבל אלה המסמכים שישנם,
עו"ד בלכר: שלא תהיה שום טעות, ב-ב/138, הוא השחיל את זה עכשיו, ב-ב/138 שום נייר שקשור לחשבון הנאמנות של ויצמן לא נמצא, לא ב-0 ולא בכל,
מר פלקסר: מאיפה אתה יודע את זה?
עו"ד בלכר: תגיד לי, מה אתה לא,
מר פלקסר: אתה חיפשת?
עו"ד בלכר: הדיווח שאני קיבלתי מאנשי משרד נשיץ ברנדס שעשו את החיפוש, שלא נמצא.
מר פלקסר: יש תצהיר על זה? אפשר לחקור את הבן אדם איזה חיפוש עשו?
עו"ד בלכר: אתה יכול לחקור אותי אם אתה רוצה.
מר פלקסר: אז אל תבלבל את השכל. מה שאתה אומר עכשיו זה ראיה לא קבילה.
עו"ד בלכר: בסדר גמור.
עו"ד זהר: אולי זו ראיה לא קבילה אבל זו עובדה.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: זו עובדה לא נכונה.
עו"ד בלכר: בתצהיר של עו"ד ברנדס, באמת.
מר פלקסר: ראינו שהוא משקר בתצהיר ובתשובה לשאלון.
עו"ד בלכר: בסדר, אז תטען בסיכומים שהוא משקר. מה אני אגיד לך.
ת. כבודו יראה את נספח 149ה', עליו אין בכלל מספר. לפי הפרינציפ הזה צריך לתייק אותו בכל ה-100,000 תיקים שלנו.
כב' השופט: 149ה'?
מר פלקסר: זאת אומרת, מר ברנדס, ואני אשאל אותך שוב פעם. אתה תהיה מוכן שעכשיו אנחנו נלך למשרד שלך ונחפש,
עו"ד זהר: תעזוב אותו, היא אמרה לך כבר שמעת.
כב' השופט: יש לי שאלה אחרת,
ת. לא יודע מה היא אמרה לו, אבל רגלך לא תדרוך במשרד שלנו לעולם.
כב' השופט: אני מבין ש-,
מר פלקסר: אה, אתה פוחד שאני אמצא את זה,
כב' השופט: סליחה, אני מבין שאותו נספח למשל שכתוב עליו ב/138 בלבד, שזה 149, יש למשל י' כנראה זה צריך להיות.
מר פלקסר: אנחנו נסתכל,
כב' השופט: י' משל.
עו"ד זהר: ט' זה בלי.
כב' השופט: נדמה לי שראיתי עוד אחד.
עו"ד בלכר: לדעתי האחרון.
כב' השופט: י"ב.
עו"ד בלכר: י' וי"ב.
עו"ד זהר: יש שניים בלי,
כב' השופט: זה גם מסמך שלא אתה עצמך תייקת אותו אני מניח.
מר פלקסר: לא יכול לדעת מה תייקתי ומה לא תייקתי, אדוני.
כב' השופט: לא, כי אם היית מתייק אותו אז הוא היה צריך להיות בתיקי ו/23.
גב' כהן: כל ו/23 נעלם.
מר פלקסר: כל מה שאני תייקתי, אדוני,
עו"ד בלכר: נעלם.
גב' כהן: לטענתו.
מר פלקסר: אדוני, כל מה שאני תייקתי, בין אם כתוב על זה ב/138-0, בין אם כתוב על זה ב/138, בין אם לא כתוב כלום, תויק בתיק הנאמנות ו/6323,
כב' השופט: יפה. זה בדיוק מה ששאלתי וזה בדיוק מה שאתה עונה. מה שאני שואל, אגב, בהנחה שלא אתה תייקת אלא שרה סופה, אז איפה היא צריכה לתייק תיק מסוג ב/138?
גב' כהן: ב-0.
עו"ד בלכר: ב-0,
מר פלקסר: איפה היא אמורה לתייק תיק ב/138?
כב' השופט: כן,
מר פלקסר: סביר להניח שהיא היתה, ההיגיון שלי אומר שהיא היתה מתייקת ב-0.
כב' השופט: זה בדיוק, אז זה בדיוק מה שהם עשו כי זה לדבריהם מה שהם עשו.
מר פלקסר: או לחילופין מבררת או עושה,
כב' השופט: גם הם לדבריהם הבינו שאם זה 138 סתם אז זה 138-0 ואכן את זה הם בדקו.
מר פלקסר: אדוני,
עו"ד בלכר: אם היא היתה שואלת היית אומר לה ב-ו/63.
מר פלקסר: גם בשאלה ב/138 זה כולל את ב/138-0 ואדוני הסכים איתי בעניין הזה,
כב' השופט: ודאי שזה כולל. טוב, גם מר ברנדס אמר פה מקודם שכאשר מדובר ב-138 סתם אז אם כבר אפשר לחשוב על משהו, זה 138-0 וזה הדבר שאותו הם לכאורה כן בדקו, לא ברור לי אם לפני הגשת התלונה או סמוך אחריה.
עו"ד בלכר: נכון, התשובה לזה היתה לא זוכר. הוא לא זוכר את זה.
מר פלקסר: זו בדיוק השאלה.
עו"ד זהר: למה כתבת ב/138? למה אתה כתבת?
כב' השופט: זה הוא כבר הסביר.
עו"ד בלכר: לא, למה 138 הסביר, אבל למה 0 ולמה 138, אולי יש עוד תת-קטגוריה על כסף שנכנס במזומן או ביורו,
כב' השופט: לא יודע, לא יודע, לא צריך להמציא עוד קטגוריות. יש לנו הסבר. או.קיי, אולי אפשר לעבור סוף סוף לנושא אחר או שאין נושאים אחרים.
מר פלקסר: יש. לפי התשובה של ברנדס בשאלון עולה, שכמעט 3 שנים אחרי שהוא הגיש את התלונה לא בוצע חיפוש.
כב' השופט: די, עכשיו אנחנו חוזרים על אותה שאלה עוד פעם? גמרנו.
מר פלקסר: בוא נסכם עכשיו.
כב' השופט: לא, תסכם בסיכומים.
מר פלקסר: לא, אני רוצה לשמוע ממנו את התשובה.
כב' השופט: לא צריך. קיבלנו את כל התשובות.
מר פלקסר: מה הוא ענה על זה?
כב' השופט: תעבור לנושא הבא.
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש לדעת מה הוא ענה על זה.
כב' השופט: מה שהוא ענה על זה, הוא ענה בדיוק את מה שנאמר במענה לשאלון ובתצהיר שלו.
עו"ד זהר: עכשיו לך הלאה. לך הלאה.
מר פלקסר: זאת אומרת, אדוני, שהוא לא חיפש. 138, 138-0,
עו"ד זהר: זה לסיכומים.
מר פלקסר: זה נכון?
כב' השופט: לא, ב-138-0 הוא כן עשה חיפוש.
מר פלקסר: אבל אדוני הסכים איתי,
כב' השופט: אנחנו לא יודעים את הזמן המדויק שזה נעשה, אם זה נעשה לפני הגשת התלונה או אחרי.
מר פלקסר: אבל הוא אומר ש-ב/138 כולל גם את ב/138-0, עד 2002 הוא לא עשה חיפוש.
עו"ד בלכר: זה לא מה שהוא אומר,
כב' השופט: לא זה מה שהוא אמר.
מר פלקסר: אדוני, אני רוצה לחזור לתשובה שאמר ברנדס. בתשובות לשאלון הוא אומר ככה,
עו"ד זהר: הוא מתחיל עכשיו לקרוא את זה עוד פעם, אדוני.
מר פלקסר: לא היתה כל סיבה,
כב' השופט: אולי אתה יכול לסכם את תשובתך,
ת. תשובתי היא כדלקמן. ב/138-0 נבדק לפני המועד שבו ניתן תצהיר התשובה לשאלון. זה הולך ב/138-0, 1 והלאה. מ-1 עד מה שהיה שם או עד המועד שהוא פרש, אני לא יודע לאן הגיעו, בדקו לאחר המועד של התצהיר. מתי? אני לא זוכר.
עו"ד זהר: של השאלון,
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: של השאלון או התצהיר?
ת. תצהיר של השאלון.
כב' השופט: תצהיר השאלון.
מר פלקסר: בתשובות לשאלון. כשאתה אומר תצהיר אתה מתכוון לתשובות לשאלון. למה כשנשאלת בתשובה לשאלון לא אמרת את זה?
עו"ד זהר: הרי הוא ענה על זה כרגע.
גב' כהן: לא,
מר פלקסר: למה לא אמרת את זה? למה לא אמרת את מה שאתה אומר עכשיו?
ת. למה לא אמרתי מה, כבודו?
ש. מה שאתה אומר עכשיו.
ת. למה אני צריך להגיד את זה? אני אומר במפורש ברור בתצהיר בתשובה לשאלון מה בדקנו ומה לא בדקנו.
ש. מר ברנדס, אתה נשאלת שאלה ואתה עכשיו מספר סיפור אחר. אני שואל אותך,
ת. פלקסר, תפסיק לבלבל את המוח. מה שעניתי זו התשובה שרציתי לענות ולא תשובה אחרת.
ש. למה,
עו"ד בלכר: זו התשובה שלו, הוא השיב לך.
מר פלקסר: למה בשאלון בתשובה 55 לא אמרת שחיפשת ב-ב/138-0?
ת. תחזור על השאלה.
ש. למה בתשובה לשאלון תשובה 55 לא אמרת שחיפשת ב-ב/138-0?
ת. לא יודע, יכול להיות שטעינו בניסוח,
עו"ד בלכר: לא טעינו בניסוח, זאת לא השאלה.
מר פלקסר: אה,
עו"ד בלכר: סדרת ב/138,
כב' השופט: טוב, אתה מרוצה? בבקשה תמשיך הלאה, תעבור נושא. אני לא נותן לך לשאול שום שאלה בנושא הזה יותר.
מר פלקסר: לא, לא, קיבלתי עכשיו תשובה מצוינת.
כב' השופט: טוב, בסדר.
ת. נפלאה, לא מצוינת, נפלאה.
מר פלקסר: ברנדס משקר בתצהיר בבית המשפט. זה הנקודה.
עו"ד זהר: אדוני, זה הולך להיות כותרת.
כב' השופט: שתהיה הכותרת, לא מעניינות אותי הכותרות. בבקשה.
מר פלקסר: אני מפנה אותך לנספח 172 לתצהירי, שזה פרוטוקול הדיון בהארכת המעצר. בעמ' 2 שורה אחרונה מעיד דוד בר: "נכון שלטענת החשוד במשרדו של עו"ד ברנדס היתה קבוצת תיקים הקרויה תיקי ויצמן, ברנדס עצמו לא יודע היכן נמצאים התיקים".
עו"ד זהר: "לטענת החשוב ברנדס עצמו לא יודע היכן".
מר פלקסר: זה נכון שאתה לא ידעת היכן נמצאים התיקים?
ת. ידעתי תמיד איפה נמצאים התיקים של ויצמן בארכיון המרכזי. אולי לא פיזית איפה בארון, יש שם 30 ארונות, אבל ידעתי בדיוק איך לגשת ולקחת אותו אם הייתי צריך. אני לא מבין את ה-, זה הוא אומר.
עו"ד בלכר: החוקר שאל על מסמכי הנהלת חשבונות, זה בזבוז זמן.
מר פלקסר: בלכר.
ת. זה נכון שבהנהלת החשבונות לא ידעתי איפה זה.
ש. מר ברנדס, אתה אמרת לו שאתה לא יודע היכן נמצא התיק?
ת. מה שאמרתי לו כתוב בחקירה שלי. בעדות שלי. אם תראה לי איפה אמרתי מה, אז אני אתייחס לזה.
ש. אם כך, מה שאומר החוקר זה לא נכון?
כב' השופט: סליחה, זה עדות שמיעה הדברים האלה. זה עדות שמיעה מכלי אני לא יודע כמה. מה אני צריך לשמוע את זה? אתה יכול לשאול אותו אם הוא אמר אי פעם לחוקר שלו שהוא לא יודע,
מר פלקסר: זה השאלה. האם אמרת,
כב' השופט: אבל לא אם מה שהחוקר אומר זה נכון או לא נכון. תשאל אותו מה הוא אמר. בבקשה.
עו"ד זהר: אז הוא אמר, תראה לי מה כתוב בעדות שלי ואני אדע מה לעשות.
מר פלקסר: אתה אמרת לחוקר שאתה לא יודע איפה נמצאים התיקים?
ת. כבודו, אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי בעדותי, אבל אני יכול לשחזר ולומר כך. איפה התיקים של מר ויצמן בארכיון, ידעתי. בסדרה של ה-ו/23 או 63, לא זוכר את המספר. איפה הוא תייק את כל מסמכי חשבון הנאמנות של ויצמן בארכיון הנהלת החשבונות, לא ידעתי.
כב' השופט: או.קיי.
ת. אני גם לא יודע היום, אדוני.
מר פלקסר: מר ברנדס, האם אתה אמרת לחוקר שכל תיקי ויצמן הוחזקו בחדר החשב, הכוונה בחדר שלי?
עו"ד זהר: אדוני, אני מבקש שיפנו אותו לעדות שלו. לא יעשו לו חידון של זיכרון.
מר פלקסר: אני לא חייב, אני שואל אותו עכשיו שאלה כללית. הוא לא זוכר, שיגיד הוא לא זוכר. האם אתה,
ת. הוא מכין את העדות לתיק נגד המשטרה.
ש. מר ברנדס, תענה בבקשה לשאלה. האם אמרת לחוקר שכל תיקי ויצמן הוחזקו בחדר החשב, הכוונה בחדר שלי?
ת. אני מניח שאם אמרתי לו משהו בעניין זה, שכל תיקי הנהלת החשבונות של הנשיא הוחזקו בחדרך.
ש. אני שואל אותך, כל תיקי ויצמן. לא הנהלת חשבונות.
ת. אם תיקי הארכיון,
ש. תקשיב לשאלה, אל תתחמק.
ת. מסדרה ו/23 או 63?
כב' השופט: 6323,
ת. אם בסדרת ו' כמו ב' יש ו' ויצמן, 63 זה הכל ויצמן ושם מתחילים המספרים. ה-23 זה תיק הנאמנות העיוורת אני מניח מ-77'.
עו"ד בלכר: זה ו/6323.
מר פלקסר: איזה תיקי הנהלת חשבונות היו לויצמן?
ת. לא תיקים, היו מסמכי הנהלת חשבונות שקשורים בחשבון הנאמנות, היו לו גם חשבונות אישיים פרטיים שלא קשורים לחשבון הנאמנות, שגם הם היו בהנהלת החשבונות וטופלו על ידי הנהלת חשבונות. הוא היה נותן הוראות תשלום מהחשבון הזה שזה לא קשור לחשבון הנאמנות, גם זה היה בהנהלת החשבונות. כל זה נוהל בהנהלת החשבונות. אם היה עוד חשבון, אני לא זוכר. לפי דעתי היה גם פעם חשבון בבנק כללי אבל אני לא זוכר את הפרטים.
ש. האם גם בחשבונות האלה, המסמכים האלה שאתה אומר עליהם, גם נעלמו מהמשרד?
עו"ד בלכר: הולכים אחורה. מה השאלה?
מר פלקסר: רגע, אנחנו עכשיו שואלים שאלה. מה התשובה, מר ברנדס?
ת. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בחיפוש בעניין הזה לא היתה בעיה בתיק של החשבון שהוא בבנק לאומי אני חושב, בחשבון הפרטי של מר ויצמן. זאת אומרת, זה לא קשור לחשבון הנאמנות. זה חשבון פרטי שלו שבו היה נכנס כסף והוא היה משתמש בו לצרכים שלו,
כב' השופט: כל המסמכים של החשבון הזה כן נמצאו בהנהלת החשבונות.
ת. למיטב זכרוני לא היתה איתם בעיה. אדוני, זה גם כן כבר 12 שנה, אבל כן, למיטב זכרוני כן.
מר פלקסר: האם זה נכון שלחשבון של בנק לאומי שעכשיו דיברת על זה שהיה בהנהלת החשבונות, החשבון הפרטי של מר ויצמן, הועברו כספים מחשבון הנאמנות?
ת. אני לא זוכר דבר כזה.
ש. אתה לא זוכר דבר כזה? אתה רוצה שאני אראה לך מסמכים,
עו"ד זהר: לא, הוא לא זוכר.
עו"ד בלכר: למה אתה שואל אם יש מסמכים?
כב' השופט: לא מה אם הוא רוצה. אתה תחליט מה שאתה עושה.
גב' כהן: תראה לו.
מר פלקסר: יש הוראות קבע שעוברות לחשבון הזה?
ת. לא יודע.
ש. אתה לא יודע?
ת. אין לי מושג.
ש. אין לך מושג, אבל להגיש תלונה אתה מגיש בלי שום בעיה. בבקשה.
עו"ד זהר: אדוני, זה באמת עובר כל גבול.
מר פלקסר: אני מבקש להפנות לנספח 148ב' לתצהירי. זו חתימתך שם למטה בכבוד רב?
ת. נראה שכן.
ש. אנחנו רואים מהמסמך הזה,
עו"ד זהר: של מי כתב היד?
ת. של מר פלקסר.
מר פלקסר: יפה. אנחנו רואים שב-15.6.93 ישנה פניה לבנק הפועלים שאתה חתום עליה בתיק ב/138-0, בו אתה מורה לבנק להמיר לשקלים חדשים 1,200 דולר ובסעיף 2 נא להעביר מחשבוננו מס' 451 לחשבון מר ויצמן בסניף בנק לאומי חשבון 324654
ת. זה בדיוק הפוך, זה מחשבון הנאמנות לחשבון בבנק לאומי.
ש. זה מה ששאלתי אותך.
ת. לא, לא שאלת.
ש. מה שאלתי אותו?
עו"ד זהר: שאלת מבנק לאומי לחשבון הנאמנות.
מר פלקסר: אל תבלבל את השכל.
ת. שאלת אם היו העברות שדיברתי עליו החשבון בבנק לאומי לחשבון הנאמנות.
ש. מה פתאום. שאלתי אותך, אני מוכן לחזור על השאלה.
כב' השופט: תשאל עכשיו.
עו"ד בלכר: מה זה משנה? יש מסמך, תתקדם.
מר פלקסר: אני שאלתי את מר ברנדס האם בוצעו העברות כספים מחשבון הנאמנות בבנק הפועלים לחשבונו של מר ויצמן,
ת. מאוד סביר.
עו"ד זהר: לא שאלת את זה.
מר פלקסר: לא שאלתי את זה?
עו"ד זהר: לא, שאלת הפוך.
כב' השופט: לא חשוב, הלאה.
ת. מאוד סביר שכן.
מר פלקסר: או, בסדר.
ת. זה החשבון שדרכו הוא פעל וזה החשבון נאמנות שלו שם הועמדו הכספים לזכותו והוא יכול היה לתת הוראה להעביר כסף מחשבון הנאמנות לחשבון הפרטי שלו, כמו שהוא היה יכול לתת הוראה לחשבון של אשתו באיזשהו מקום.
ש. מר ברנדס, האם נכון שהכספים הועברו באמצעות הוראות קבע?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר. להראות לך עוד פעם?
ת. הנה הוראה שהיא לא הוראת קבע.
עו"ד זהר: מה זה משנה?
גב' כהן: זה חשוב מאוד.
עו"ד בלכר: זה חשוב,
עו"ד זהר: הגיע הזמן שתביני את התיק גם.
מר פלקסר: מר ברנדס, תנסה רגע להתרכז.
ת. תפסיק לבלבל לי את המוח.
ש. אולי מספיק כבר, מר זהר? מר ברנדס, תנסה להתרכז,
ת. אל תיתן לי הנחיות מה לעשות. תשאל את השאלה וניתן לך תשובה.
ש. האם הכספים שהועברו מחשבון הנאמנות בבנק הפועלים היו גם העברות קבע?
כב' השופט: הוא לא זוכר. לא זוכר. אמרת שאתה יכול להראות לו העברות קבע, תראה.
מר פלקסר: אם ישנה הוראה לבטל הוראת קבע בחשבון הזה בבנק הפועלים, סימן שהיתה הוראה כזאת?
עו"ד זהר: בקיצור אין לו הוראת קבע אבל יש לו הוראת ביטול.
עו"ד בלכר: מה זה רלוונטי לתיק הזה?
מר פלקסר: אני שואל אותך.
עו"ד בלכר: אז תראה ונתקדם.
כב' השופט: אולי תלך הלאה, במיוחד אם אתה יודע כבר שיש לך ביטול הוראת קבע. אתה מניח שמבטלים משהו שהיה קיים,
מר פלקסר: נכון, זה מה שאני שואל אותו,
כב' השופט: אז תשאל אותו את שאלת המטרה.
גב' כהן: שאלת המטרה, קדימה.
עו"ד זהר: קדימה, שאלת המטרה. תקרא ונגמור עניין.
מר פלקסר: אחרי שהוכחנו פה שישנן העברות מחשבון,
ת. מה זה, הוכחה ניצחת. זה במסמכים.
ש. אז עכשיו אני שואל, אחרי שהוכחנו שישנן העברות של כספים, אם בהוראות קבע, אם בהעברות פרטניות מחשבון הנאמנות לחשבון האישי הפרטי של מר ויצמן, (משתהה)
עו"ד בלכר: כן, אז?
עו"ד זהר: כן, אז?
ת. חכה.
עו"ד זהר: חכה, זה עוד לא כתוב.
מר פלקסר: אז האם זה נכון שהכספים מחשבון הנאמנות הועברו לבנק לאומי ובאמצעות בנק לאומי ויצמן עשה בהם שימוש? הבנת את השאלה?
ת. לא.
ש. עוד פעם. מר ברנדס,
כב' השופט: אם זה הועבר לחשבון הפרטי, היה לו חשבון פרטי בבנק הפועלים?
מר פלקסר: בבנק לאומי.
כב' השופט: בבנק לאומי. יכול להיות שהוא עשה שימוש בכספים האלה. אם הוא הורה להעביר מחשבון הנאמנות,
ת. אני מניח שהוא עשה שימוש.
גב' כהן: משהו פה לא מובן.
עו"ד בלכר: משהו לא מובן.
עו"ד זהר: אדוני, מעבר לכל דבר אחר, יש שאלת כל החיסיון של ויצמן ברגע שאנחנו מתחילים לפרק את זה לכל מיני פרטים.
עו"ד בלכר: הוא לא השיב על זה ממילא.
עו"ד זהר: צריך מאוד להיזהר עכשיו.
מר פלקסר: הכל פורסם כבר, זה לא דבר חדש.
גב' כהן: זה דברים שפורסמו.
ת. ממש פורסמו. הוא לא יודע את השאלה אבל הם פורסמו.
מר פלקסר: האם זה נכון שבמסמכים של חשבון בנק לאומי של ויצמן אפשר לראות את השימוש של הכספים בחשבון הנאמנות?
עו"ד בלכר: זה עד מומחה שמעיד על מסמכים, כבודו?
כב' השופט: מה המטרה? אני לא מבין מה המטרה. אנחנו עוסקים בהגשת תלונה פזיזה, שקרית כלפיך. מה הקשר?
עו"ד בלכר: כך על פי הנטען.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: אז בוא אני אראה לאדוני את הקשר.
עו"ד זהר: הוא לא יודע, אבל הגברת יודעת. נחכה רגע, הגברת תרשום. היה צריך לנתק את הלפ-טופ הזה.
מר פלקסר: אני אגיד את זה כללי, לפוצץ להם את התיאוריה שלהם. אני לא קורא מה היא כותבת. הקשר הכללי הוא, אדוני, שאם,
עו"ד בלכר: הקשר בין מי למי?
כב' השופט: אם זה נכון,
מר פלקסר: אם זה נכון, הרי היו לוקחים, אני אם הוא טוען את זה עלי, הרי כל השאלות האלה כדי להבהיר את העברות הכספים ואת כל הקשר של החשבונות האלה. הרי אם לי היתה במה כמו שברנדס מנסה לייחס לי, אז הרי חשבון בנק לאומי הוא תמונת מראה,
גב' כהן: הוא החשבון,
מר פלקסר: ששש... הוא תמונת מראה. את תכתבי. אחר כך אקרא לראות אם זה נכון מה שאני אומר. הוא תמונת מראה לכל הכספים שעוברים מחשבון הנאמנות בבנק הפועלים לחשבונו של מר ויצמן ומשם נעשים כל השימושים האחרים. הרי שאם ברנדס מייחס לי דבר כזה, הרי אם זה היה נכון אז ההדלפה שהיתה כביכול באה ממני היתה באה מהחשבון הפרטי של בנק לאומי, מהחשבון הזה.
עו"ד זהר: אתה יודע מה, אתה לא מבין את התיק עד לרגע זה.
מר פלקסר: שתוק. שלשם נכנסו הכספים. ברנדס מעיד בעצמו שהחשבון הזה של בנק לאומי לא היו חסרים מסמכים.
עו"ד זהר: אז למה לקחת מהחשבון השני?
מר פלקסר: למה אתה מתערב?
עו"ד זהר: למה לקחת את הניירות מהחשבון השני?
עו"ד בלכר: כדי שלא יעמוד בחקירת המשטרה ולהגיש את הדבר הזה.
מר פלקסר: אחרי שנתתי את ההרצאה הזו, עכשיו אני שואל את מר ברנדס.
כב' השופט: תשאל את השאלה הזו.
עו"ד בלכר: אין לו שאלה.
עו"ד זהר: זה לא שאלה
עו"ד בלכר: זה עדות סברה, כבודו, איך מבצעים עבירות פליליות מתוחכמות עד כדי כך, אין לו את הניסיון זה רק התובע יודע.
מר פלקסר: מה שאני מבקש לומר שהיה מעניין אותי לראות מה היו השימושים שעשה מר ויצמן בכספים.
עו"ד זהר: מה?
מר פלקסר: כן. מר ברנדס,
כב' השופט: זאת אומרת, הטענות שלך כרגע זה על מה לא העבירו ליואב יצחק? מה נמנעו מלהעביר בין אם זה אתה או מישהו אחר?
מר פלקסר: מה שאני רוצה לומר,
גב' כהן: זה החשבון המעניין.
כב' השופט: זה היה החשבון המעניין.
עו"ד בלכר: זה היה החשבון המעניין? הכתבה פורסמה על כספים שהתקבלו מחוץ לארץ מאדון סרוסי לחשבון הנאמנות, אז מה שמעניין זה מה יש בחשבון הבנק האישי של אדם?
כב' השופט: אני לגמרי לא בטוח שאדם שאיננו מקצוען של ממש יכול ממסמכי בנק לאומי שזה חשבון פרטי ושנעשים בהם, יש בהם הוראות משיכה כאלה או אחרות, להבין את הקשר של זה לחשבון הנאמנות.
עו"ד בלכר: אבל מה שמעניין, אדוני, זה לא שפתאום יש, אולי קיבלתי אותם מדודה מחוץ לארץ, זה סוג הסברים שניתנים. מה שמעניין זה כשרואים העברה לחשבון הנאמנות מחוץ לארץ זה מעניין. הוא יודע מה מעניין.
גב' כהן: מעניין גם מה הוא עושה עם הכסף.
עו"ד זהר: כן, ואם הוא שילם למכולת זה מעניין. אם הוא קנה אוטו זה מעניין.
עו"ד בלכר: הכל מעניין.
כב' השופט: ברגע שהכסף במרכאות כפולות ומכופלות מולבן בחשבון הפרטי אז מה,
גב' כהן: זה בדיוק מה שהוא טוען, שאם הוא היה מלבין,
מר פלקסר: זה מה שאני מנסה לשכנע את בית המשפט. אם ידי היתה במעל, מה שברנדס מנסה לייחס לי, אז זה החשבון שהייתי,
עו"ד בלכר: לא, לא,
עו"ד זהר: אתה לא שמעת מה שבית המשפט אמר.
כב' השופט: אני לא בטוח אבל תמשיך. את כל הרעיונות האלה תוכל לטעון בסיכומיך.
עו"ד זהר: אז למה הדלפת מהחשבון נאמנות?
מר פלקסר: האם זה נכון שרק באמצעות חשבון בנק לאומי היה אפשר לראות את השימושים שויצמן עשה בכספים של חשבון הנאמנות?
עו"ד זהר: אני מתנגד.
עו"ד בלכר: כבודו, עדות סברה, לא רלוונטי בכלל. הוא מומחה לבנקאות?
מר פלקסר: אני שואל אותך. מה התשובה?
ת. כבודו, אני לא יודע מה הוא רצה לראות. כנראה מה שהוא רצה לראות הוא ראה. אני לא יודע. ומה שהוא רצה שמישהו אחר יראה הוא גם דאג לזה. מה שהיה בבנק לאומי, כמו שעבר כסף לבנק לאומי, עבר כסף לבנק לאומי בקיסריה והוא בעצמו צירף את זה לבת ולחתן. אני לא יודע, מה השאלה? מה לראות שם אני לא יודע מה הוא יכול לראות. שהוא שילם עבור כרטיס אשראי 2,000 ₪, הגיע החשבון החודשי וזה שולם, זה מה שהיה משנה את התמונה? אני לא יודע. לפי דעתי מה שיואב יצחק חיפש וקיבל זה להראות שמר ויצמן, אגב בתיק של ויצמן בעניין הזה ויצמן יצא בסדר. הבעיה היתה ציבורית, לא משפטית. אבל אם נעזוב את זה לרגע, כל מה שיואב יצחק רצה לדעת שכסף זר מחוץ לארץ או ממישהו הגיע לידיו של ויצמן והתעוררה השאלה אם מותר לו לקבל את זה כמתנה והאם הוא לא חייב במס. שני הדברים יצאו בסדר.
גב' כהן: לא, גם עניין אותו מה השימושים, (דבריה לא נקלטו במלואם)
עו"ד זהר: אה, איך אתם יודעים מה עניין אותו?
כב' השופט: תודה רבה.
מר פלקסר: בוא נעבור לשאלה הבאה.
ת. כבודו, פתאום הם יודעים מה עניין את יואב יצחק.
גב' כהן: הוא כתב את זה.
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד זהר: תבקשו ממנו שיחזיר את המסמכים וגמרנו את הסיפור.
עו"ד בלכר: אגב, לפי החלוקה של העברות מחו"ל ולא העברות מחו"ל, למה המסמך הזה ב/138-0? למה הוא לא 63? זה העברה פנימית מחשבון נאמנות לחשבון בנק לאומי.
מר פלקסר: מר בלכר, אתה עכשיו בחקירה נגדית שלי?
עו"ד בלכר: בחרת לא להשיב כמובן,
מר פלקסר: אתה מוכן לחזור לחקירה נגדית שלי?
כב' השופט: כן, בבקשה. אבל אני לא מוכן.
מר פלקסר: אז שלא ישאל שאלות. אני מחזיר את השאלה לפרוטוקול בעמ' 3, נספח 172. בנספח 172 עמ' 3 שורה רביעית ואילך,
עו"ד זהר: תקרא את זה.
מר פלקסר: ההמשך "אולם לא ניתן לאתר תיק אם לא יודעים היכן הוא ספציפית נמצא".
גב' כהן: בארכיב.
מר פלקסר: בארכיב.
עו"ד זהר: למה, כתוב פה בארכיב?
מר פלקסר: זה נכון?
עו"ד זהר: כתוב פה בארכיב?
מר פלקסר: ששש... למה אתה מתערב?
עו"ד זהר: כתוב פה בארכיב?
מר פלקסר: מר ברנדס, זה נכון מה ש-,
כב' השופט: כן, כן, כתוב שורה לפני זה.
עו"ד בלכר: נכון, הוא לא היה ער לארכיון,
מר פלקסר: אה, הוא לא היה. אתה נותן פרשנות.
עו"ד בלכר: תמשיך, חבל,
מר פלקסר: מר ברנדס, מה התשובה?
ת. מה השאלה?
ש. זה נכון?
ת. נכון שמה?
ש. שלא ניתן לאתר תיק בארכיב אם לא יודעים היכן הוא ספציפית נמצא?
ת. כבודו,
כב' השופט: אני לא כל כך מבין את הביטוי הזה. אם לא יודעים איפה התיק נמצא אז לא יכולים לאתר אותו.
ת. זו גם התשובה, אדוני. התיק יכול להיות בארכיון, הוא יכול במשרדי עורכי דין, היינו 4 קומות. הוא יכול להיות בהרבה מאוד מקומות אבל אני לא מבין מה השאלה אם ככה, משום שאם לא יודעים איפה הוא נמצא אז לא יודעים לאתר אותו.
עו"ד בלכר: הוא לא מצליח להטעות אותו. יראה אדוני את השורה הבאה. ברור לגמרי שהחשוד לא מורה נבוכים לגבי הארכיב המרכזי של התיקים במשרד נשיץ ברנדס. הוא יכול להיות מורה נבוכים רק לארכיון של הנהלת החשבונות. אנחנו נפרשן את דודי בר למה הוא אומר את המילה ארכיב.
ת. לא, אבל גם אצלו היה ארכיב.
עו"ד בלכר: בסדר נכון, זה ארכיב. ארכיב הנהלת חשבונות.
ת. קוראים לזה קומפקטוס. זה נוסע הלוך וחזור.
מר פלקסר: מר ברנדס, אני אשאל אותך אחרת. כאשר לא יודעים איפה תיק נמצא, איך אפשר לאתר אותו?
ת. כשלא יודעים איפה תיק נמצא אז יכולים לחפש אותו במחשב לראות לפי הברקוד מתי פעם אחרונה הוא אותר ואיפה הוא היה. משם לשאול את האיש שבחדר שלו זה היה צריך להיות, אם זה לא בארכיון, מה הוא עשה איתו. אבל זה לגבי הארכיב הכללי, לא לגבי הנהלת חשבונות.
כב' השופט: אפשר להניח, אגב, שהוא באמת מתייחס כאן למסמכי הנהלת החשבונות ולא לארכיב הכללי.
ת. כבודו, מסמכי הנהלת החשבונות בין אם זה בתיק, קלסר או בניירות בודדים, לא יוצאים מהנהלת החשבונות.
גב' כהן: אין דבר כזה.
מר פלקסר: אין דבר כזה. ברנדס, בהמשך לתשובה שנתת קודם, ויש עוד אפשרויות אם רוצים לאתר?
ת. היא יודעת מה נעשה במשרד "אין דבר כזה".
ש. מר ברנדס תנסה רגע להתרכז.
עו"ד זהר: גם היתה שם.
מר פלקסר: ואין עוד אפשרויות לאתר תיקים מעבר למה שאמרת?
עו"ד בלכר: תיקים איפה?
גב' כהן: במשרד.
מר פלקסר: במשרד.
עו"ד בלכר: מה זה במשרד? לא, זה לא יעזור, השאלה צריכה להיות מדויקת.
ת. תיקי הנהלת חשבונות אפשר לאתר רק דרכך או דרך האנשים שעובדים בהנהלת חשבונות.
כב' השופט: זה מה שנאמר פה.
גב' כהן: יש רק חדר אחד, על מה אתם מדברים?
מר פלקסר: להזכירך, מר ברנדס, הנהלת חשבונות זה לא ג'נרל מוטורס. יש חדר אחד.
ת. ג'נרל מוטורס השתמשת כמה פעמים, זה בטח אלה מהמניות שקנית מהכסף שגלגלת, אבל זה לא פותר את הבעיה.
ש. ברנדס, תיזכר לא להשמיץ, זה מוקלט.
ת. זה חדר סגור ואיש לא נכנס אליו.
ש. אני שאלתי אותך שאלה חוזרת. מעבר לאפשרויות שאמרת עכשיו יש עוד אפשרויות?
כב' השופט: יש לך איזה הצעות?
גב' כהן: כן, ארכיון.
מר פלקסר: בוודאי. בוודאי. יש ארכיון. יש ארכיון במשרד ששם גם צריכים לחפש אם לא מוצאים תיק, זה נכון מר ברנדס?
עו"ד בלכר: איזה תיק? איזה סוג של תיק? לא יעזור שום דבר, לא יעזור כלום. הרי כל התשובה קודמת היתה על התיקיה המרכזית וזה פשוט לא מעניין אותנו. הגרסה אומרת זה בהנהלת חשבונות.
מר פלקסר: זה מעניין ועוד איך, מר בלכר. זה שזה לא מעניין אותך,
עו"ד בלכר: אותך זה מעניין, עד כדי כך מעניין שלא הפנית ל-ב/138.
מר פלקסר: מה התשובה, ברנדס?
כב' השופט: יש גם ארכיון. נו, בסדר.
מר פלקסר: זה עניתי. אני רוצה לשמוע שהוא יענה.
ת. כבודו, תיק של הנהלת חשבונות אין מה לחפש אותו בארכיון. כל תיק אחר יכול להיות בארכיון ובכל אחד מהחדרים של המשרד.
גב' כהן: או בתיקיה.
עו"ד זהר: ובארכיברים.
ת. בארכיון. ארכיברים זה מחוץ למשרד.
עו"ד זהר: אבל זה גם כן תיקים של המשרד.
ת. כן. זה תיקים סגורים. כבודו, כשתיק מגיע לידי סיום ונסגר, הוא נשלח לחברה בשם ארכיברים שם הוא מתויק וממוחשב, אפשר בכל עת לשלוף אותו ולדעת איפה הוא, אבל זה לא אצלנו, זה בשטחים בברקן.
מר פלקסר: אנחנו שמענו מה שאתה אומר ואנחנו מבינים איפה יכולים להיות התיקים. הם יכולים להיות בארכיברים, בארכיון חיצוני, בתיקיית לקוחות, אצל עובדים, אצלך בכספת יכול להיות גם?
עו"ד זהר: ואצלך.
מר פלקסר: אצלך בכספת יכול להיות?
ת. אצלי בכספת?
ש. כן,
ת. לי אין כספת. יש כספת אחת שאני לא יודע איך לפתוח אותה ואין בה כלום.
גב' כהן: יש 4 אפשרויות.
ת. יש כספת אצל החשב בחדר, והיום אצל החשבת. יש כספת אחת אצל עו"ד נשיץ. אני לא יודע, אנחנו לא מגלים סודות שכולם יבואו לפרוץ עכשיו.
מר פלקסר: ואצלך בחדר אין כספת?
ת. אצלי בחדר יש כספת שאני לא יודע איך לפתוח אותה ומעולם לא פתחתי אותה.
ש. אז אולי שם יש חומר של בדקת? הגענו לזה שיש 4 אפשרויות: ארכיברים, ארכיון חיצוני, תיקיית לקוחות ואצל העובדים. מכל האפשרויות האלה איפה אתה,
עו"ד זהר: מה זה ארכיון חיצוני?
מר פלקסר: איפה חיפשת לפני שהגשת את התלונה נגדי?
ת. אני ביקשתי מהחשבת וגם משותף במשרד,
ש. מי זה השותף.
ת. להפוך את המשרד. ירון הורוביץ, שיתן הוראות על מנת שהחשבת תהפוך את המשרד ותאתר כל מסמך שהיא יכולה. היא חשבת ברמה שכמעט ולא מוצאים היום, רואת חשבון מדהימה, היא עשתה חיפושים אינטנסיביים וחזרה אלי בתשובה ואומרת,
גב' כהן: איפה?
עו"ד זהר: אל תפריעי.
ת. החומר איננו. כל מקום שיכולתי להעלות על דעתי ששם הוא יכול להיות חיפשתי והוא איננו.
כב' השופט: כן. זה צריך לשאול אותה.
עו"ד זהר: זה היה צריך לשאול אותה.
עו"ד בלכר: שאלו אותה והיא השיבה. היא לא חיפשה בבית אצל פלקסר למרבה הצער.
עו"ד זהר: בשתי הדירות של פלקסר.
ת. בבית לא מצאו כלום. את כל הקסטות שהוא מציג מאז פה הם כולם מתאריכים שקדמו לחיפוש ואף אחד לא מצא אותם.
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: אף קלטת לא נמצאה. זה נשמר עם המסמכים כנראה.
מר פלקסר: מר ברנדס, האם שאלת אותה איפה היא חיפשה?
ת. אני לא זוכר מה שאלתי אותה, אבל יכול להיות שהעליתי כל מיני רעיונות, אבל לא זוכר.
ש. איזה רעיונות העלית?
ת. תשאלי את שרה, תשאלי את ירון, תבדקי בכל הסדרות האפשריות שיכולות להיות רלוונטיות, בכל הקלסרים. היא הביאה מאות קלסרים לחדרים שלה. כשהמשטרה הביאה אותו הקלסרים כבר היו אצלנו. הוא ראה אותם.
ש. אבל ברנדס על סרגל הזמן, אנחנו רוצים להבין מתי זה נעשה כל הדבר הזה.
ת. זה נעשה מייד כששמעתי על הפניה של יואב יצחק. אמרתי לה את עוזבת הכל ומתעסקת רק עם זה. היא אחת הנשים הכי רציניות שעבדו אצלנו אי פעם. לצערי היא לא יכולה להקדיש לנו מספיק זמן בשביל לעבוד אצלנו.
ש. מר ברנדס, האם פרוינד חיפשה בתיקיית הלקוחות לפני שהוגשה התלונה?
עו"ד זהר: אדוני, שאלו את פרוינד בדיוק,
מר פלקסר: אני שואל אותך.
עו"ד זהר: הוא ענה כבר.
מר פלקסר: מה אתה יודע על זה.
כב' השופט: הוא הלך לחפש איתה ביחד?
מר פלקסר: מה הוא יודע.
כב' השופט: מה הוא יודע,
עו"ד בלכר: טוב, תשיב.
מר פלקסר: האם חיפשה החשבת החדשה בתיקיית הלקוחות לפני הגשת התלונה?
ת. מה שאני יודע זה שהיא חיפשה בכל מקום אפשרי. ברור שהיא חיפשה בהנהלת החשבונות. ברור שהיא הזמינה קלסרים של הנהלת חשבונות מהארכיברים שזה בברקן. אני לא זוכר בביטחון אבל אין לי שום ספק שהיא עברה על כל הסדרה של ויצמן ובדקה אות אות בשביל לראות מה יש שם. היא היא עצמה הסתכלה ב-ב/138 אני לא יודע, לא יודע את התשובה, אבל היא כל כך מסודרת ודייקנית שיכול להיות שגם היא, אני יודע בביטחון מי כן עשה את זה אבל לגביה אני לא יודע לענות את התשובה. אבל היא לא השאירה אבן בלי להפוך אותה.
ש. האם היא הזמינה את כל סדרת תיקי ויצמן מהארכיברים לפני הגשת התלונה כדי לחפש בהם?
ת. אני לא יודע מה היא הזמינה ומה היא לא הזמינה.
ש. אתה כרגע אמרת, אתה סותר את עצמך. לפני רגע אמרת שאתה יודע בדיוק מה היא עשתה. עכשיו אני שואל אותך שאלה פשוטה. האם החשבת הזמינה את כל סדרת תיקי ויצמן מהארכיברים?
כב' השופט: הוא אמר שכן. הוא אמר הרגע שכן. הוא אמר שאין לו ספק שזה מה שהיא עשתה.
מר פלקסר: הוא אמר שהוא לא יודע.
ת. כבודו, אני רוצה לדייק. אני לא בטוח שסדרת ויצמן היתה בארכיברים. יכול להיות שהיא היתה במשרד. אבל הקלסרים של הנהלת חשבונות ששם אולי בלי שם ויצמן, היא הזמינה קלסרים שלא היו קשורים לויצמן בכלל אבל היא אמרה אולי. המצב שהיא מצאה כשהיא באה הוא כזה שהיא ניסתה גם דברים שלא הגיוני שזה יהיה שם.
ש. אנחנו שמענו, אדוני, מברנדס תשובות סותרות לפני כמה דקות.
עו"ד זהר: אף פעם לא. אף פעם לא.
מר פלקסר: הוא אמר שהוא יודע בדיוק מה היא עשתה ואיפה הזמינה. אחר כך שאלתי אותו הוא אמר שהוא לא יודע.
ת. איפה אמרתי את זה? מתי אמרתי את זה?
עו"ד בלכר: שקרן.
כב' השופט: הוא אמר להיפך, שאין לו ספק שהיא לא השאירה אבן שהיא לא הפכה אותה, אבל הוא לא מכיר את האבנים שנהפכו. הוא העלה השערות לפי בקשתך שהיא חיפשה בתיקים האלה ובתיקים האלה ובתיקים האלה.
מר פלקסר: הכל השערות. אז בוא נרענן את הזיכרון של ברנדס ואת הידע שלו. כשאני הגעתי למשרד עם המשטרה ביום 11.1.00, 6 ימים אחרי הגשת התלונה בערך, ועד לאותו יום סדרת תיקי ויצמן עדיין, או לפחות חלק מהתיקים, עדיין לא הגיעו למשרד. זה נכון, מר ברנדס?
ת. לא יודע. אני חושב שהרוב המכריע של תיקי ויצמן היו במשרד.
כב' השופט: היו מראש או שהגיעו?
ת. לא, היו מראש. אלה שהיו בארכיברים, אני לא יודע מה חלקם, אבל אני לא חושב שזה חלק כל כך גדול.
מר פלקסר: אז בוא אני אזכיר לך מר ברנדס. כשאני הגעתי לחיפוש לא היו כל התיקים. הרי עשינו בדיקה יחד עם שרה סופה לגבי תיקים שנמצאים במשרד ובארכיון. גם בתיק החקירה וגם אידלמן העיד פה, שבאישורך נתבקש הארכיון להביא במיידי תיקים מסדרת ויצמן שלא היו אז במשרד. הגיעו איזה 25 תיקים. אתה זוכר את זה, מר ברנדס? אתה זוכר שנתת את האישור לזה?
ת. לא הייתי צריך לתת אישור, משום שמי שטיפל בעניין היה עו"ד הורוביץ, אבל יכול להיות שנתתי אישור, אני לא יודע. אבל יכול להיות. אני מניח שאם יש שם תיקים בארכיברים זה תיקים מתקופה עוד לפני שהוא עבד במשרד, אז לא יכול להיות שהוא תייק בזה.
ש. אתה יכול להניח הרבה דברים, מר ברנדס. האם זה נכון שלא כל התיקים מסדרת ויצמן הוזמנה לפני שהגשת את התלונה?
ת. תחזור על השאלה.
ש. האם זה נכון שלא בוצעה בכל תיקי ויצמן בדיקה לפני שהגשת את התלונה?
ת. אני לא יודע את התשובה.
עו"ד בלכר: אין חולק שהתלונה הוגשה לפני,
מר פלקסר: אני גמרתי, שמעתי תשובה מברנדס שהוא לא ביצע את כל החיפוש בכל תיקי ויצמן ורק כשאני הגעתי 6 ימים אחרי שהוא הגיש את התלונה הוא מתחיל להזרים חומר ולחפש.
עו"ד בלכר: אין על זה ויכוח בכלל. יש תיקים לא רלוונטיים.
מר פלקסר: אני מפנה לפרוטוקול 172,
עו"ד בלכר: "החשוד הפגין ידע ובקיאות בערך של המסמכים של הנשיא, החשוד ידע לספר על סכומים מלפני 5 שנים ויותר", זה? "הוא זכר תאריכים מדויקים בעל פה",
מר פלקסר: מר בלכר,
עו"ד בלכר: לא, זה מסומן אצלי.
מר פלקסר: הפרוטוקול לא מבין את העדות שלך,
כב' השופט: הפרוטוקול מבין מבין, אבל גם מבין למה ומי מעיר את ההערות.
מר פלקסר: כן.
עו"ד זהר: יכול להיות שהחשוד העלים את המסמכים ורק הוא יודע עליהם?
גב' כהן: למה שלא תעמוד על דוכן העדים?
עו"ד בלכר: זה מה שדודי בר.
כב' השופט: כן, נו תמצאו כבר.
מר פלקסר: תיכף נגיע לזה. אומר דודי בר "היו עוד אנשים שטיפלו בתיק הזה, אולם מטעמו של החשוד. החשוד טיפל בתיק על פי הנחיות שקיבל".
עו"ד זהר: תראה איפה.
כב' השופט: זה בטח כתוב.
מר פלקסר: אם זה כתוב אז בלכר מהיר מאוד, הוא מייד ימצא את זה. אני חוזר על המשפט,
ת. זה עמ' 3 השורה העליונה.
ש. או, טוב שיש לנו את ברנדס.
ת. אבל תתרכז.
ש. כל הכבוד לך, אתה עוזר לנו. זאת אומרת זה נכון שהיו עוד אנשים שטיפלו בתיק הזה?
ת. לא יודע מה כתוב לפני זה ומה אחרי זה. איזה תיק?
ש. אז תקרא. איזה תיק? תיק היהלומים שלך, איזה תיק.
ת. (מעיין)
עו"ד זהר: "נכון שלטענת החשוד במשרדו של עו"ד ברנדס היתה קבוצה",
מר פלקסר: לפני זה יש משפט יותר גרוע בשבילך, "ברנדס עצמו לא יודע איפה התיקים".
עו"ד זהר: "ברנדס עצמו לא יודע היכן נמצאים התיקים",
מר פלקסר: כן, אל תקריא את זה.
עו"ד זהר: "התיק נשוא הפרשה היה בחזקתו של החשוד. היו עוד אנשים שטיפלו בתיק הזה אולם מטעמו של החשוד. החשוד טיפל בתיק על פי הנחיות שקיבל".
מר פלקסר: זה נכון שהיו עוד אנשים שטיפלו בתיק הזה?
עו"ד זהר: מטעמו של החשוד. מטעמו של החשוד.
מר פלקסר: למה אתה מתערב?
עו"ד זהר: מפני שאתה מצטט לו באופן שקרי.
עו"ד בלכר: זה בזבוז זמן, זה לא במחלוקת. לא עבדת עם אורי חניה? אני לא מבין את זה.
כב' השופט: היו עוד אנשים שטיפלו.
ת. אני כבר אמרתי בישיבות קודמות, כבודו, שכשהיתה יוצאת הוראה לבנק אז או שזה הלך בפקס, אני לא יודע אם מישהו הביא את זה פיזית. אני מניח שאם מישהו הביא את זה פיזית זה אורי חניה או מישהו אחר בהנהלת חשבונות. האנשים שעבדו איתו, תחת הוראותיו ושהוא היה מנהל שלהם. אף אחד אחר מחוץ למערכת הזאת.
מר פלקסר: מה שאתה אומר, שפרט להנהלת החשבונות אף אחד לא טיפל בתיק הזה?
ת. באיזה תיק?
ש. תיק הנאמנות.
ת. במסמכי חשבון הנאמנות ההוראות להעביר כסף ממקום אחד למקום שני, ההוראות מה לעשות עם כסף שהגיע, טיפלת רק אתה ואת הביצוע יכול להיות שהפעלת אנשים ואת הביצוע יכול להיות שהפעלת אנשים שעבדו אצלך.
ש. האם זה נכון, מר ברנדס, שיוני פויכטוונגר טיפל במס שבח בתיק הזה, בתיק הנאמנות?
ת. לא, ממש לא נכון. לא היה שום תיק מס שבח לחשבון הנאמנות.
ש. אתה לא שמעת את השאלה.
ת. אבל זו התשובה.
ש. יוני פויכטוונגר טיפל בתיקי ויצמן, זה נכון?
ת. אני לא יודע, יכול להיות שהוא טיפל בתיק מסוים.
ש. בתיק מסוים, ואם היה צריך לשלם מס שבח שם,
ת. אז הוא היה פונה אלי או אליך ומקבל אישור ואתה היית מכין את המסמכים בשביל לשלם.
ש. וכשרצית לראות מסמכים מהתיק בקשר לאותו מס שבח? אם רוצים לראות תשלומים של מס שבח בתיק הזה, אז איפה ילכו, לתיק כל פעם,
ת. ההוראה לבנק של הנהלת החשבונות תהיה אצל התובע. השיק שיתקבל מהבנק שיאפשר לשלם את המס שבח אישור מס שבח ילך לתיק של העסקה בשביל להראות ששולם מס שבח. אבל אין לזה שום קשר להנהלת חשבונות. התפקיד של הנהלת חשבונות מסתיים ברגע שהיא הורתה להוציא שיק לפקודת מס שבח.
ש. מר ברנדס, כשפוכטוונגר רצה לראות את התשלומים, הוא לא היה צריך לראות את התיק?
ת. איזה תיק? אתה כל הזמן מדבר על תיק,
ש. תיק הנאמנות.
ת. לא היה תיק כזה, אדוני.
ש. לא היה תיק כזה?
ת. איפה הוא החזיק את המסמכים, הוא כל הזמן מדבר על תיק ומנסה לבלבל את זה עם ה-ו/6323. אין שום קשר. הוא תייק אצלו בכל מיני אמצעים, אני לא יודע איפה.
עו"ד בלכר: הוא פשוט לקח את המסמכים ותייק. אולי היה תיק, אולי הוא העלים את כולו, לא יודעים.
מר פלקסר: למה אתה,
עו"ד בלכר: כי אני מכיר את החומר טוב.
ת. חד משמעית, יוני פוכטוונגר לעולם לא עיין ולא הסתכל.
מר פלקסר: מאיפה אתה יודע את זה?
ת. משום שלא יעלה על דעתו לעשות את זה.
ש. איך אתה יודע שלא יעלה על דעתו?
כב' השופט: טוב, לא חשוב. את זה תשאל את פוכטוונגר.
מר פלקסר: אני מדבר על ידע אישי, הוא יודע מה לא יודע,
ת. ידע אישי, הוא תייק ב-ו/63.
כב' השופט: כן, גמרת כבר עם החקירה עם דיון בבית המשפט?
מר פלקסר: לפני רגע ברנדס העיד שלא היה תיק.
כב' השופט: הוא התכוון במענה לשאלתי על תיק הנהלת החשבונות.
מר פלקסר: יפה, יפה.
גב' כהן: נכון, הוא אמר שלא היה תיק.
עו"ד זהר: עכשיו זה יתחיל אם היה או לא היה תיק.
ת. אם היה או לא היה תיק במובן של תיק צהוב, קלסר, או שהוא תייק בכל מיני קלסרים, אני לא יודע. לא ראיתי מימיי את התיק הזה אם יש לו תיק שהוא קורא לו תיק. ואם היה תיק כזה הוא לא אמר את זה לאף אחד. שיגיד שהיה תיק כזה ושאני ראיתי אותו אי פעם.
מר פלקסר: מר ברנדס, אם זה נכון, השקר החדש שלך שאתה מספר עכשיו, אז בוא אפנה אותך לנספח 69 שלי הודעתך במשטרה ובוא נראה איך אתה לא מספיק לשקר במשפט הזה. פשוט לא מפסיק.
עו"ד זהר: אדוני מוכן לתת סיוע לעד?
עו"ד בלכר: כבודו, המילה תיק הנאמנות מופיעה אי אילו פעמים בחומר.
כב' השופט: תיק הנאמנות זה ברור. עכשיו אנחנו מדברים על תיק,
עו"ד בלכר: הוא לוקח את המילה תיק הנאמנות ואומר הנה, שיסכם בעניין הזה, אנחנו לא מתנגדים.
כב' השופט: אני הבהרתי לך שכשהוא ענה לי הוא התכוון לתיק מיוחד בהנהלת החשבונות ולא לתיק הנאמנות של ויצמן. אנחנו יודעים הרי שיש תיק כזה.
עו"ד בלכר: גם כשהוא מדבר על הנהלת החשבונות יש ביטויים תיק, התיק שהיה בהנהלת החשבונות. אבל עומד העד ומעיד חזור והעד, אמרנו את זה עשרות פעמים, יש מסמכים שהוא החתים אותם אולי היה תיק, אולי היה צהוב, אולי סגול. הואיל והוא לא תייק בו והוא לא בא איתו אף פעם, אולי הוא לקח את התיק שהוא הלך ליואב יצחק. אנחנו לא יודעים. זה למען הזהירות, זה הכל. אפשר לקרוא לזה תיק מכן ולהבא בהמשך המשפט. זה לא כל כך חשוב.
מר פלקסר: אני מנסה לנסח את השאלה מחדש.
ת. בחשבונות נאמנות אחרים, נניח אפילו היום אם אדוני ישאל אותי על לקוח מסוים שיש לו חשבון נאמנות ושמתנהל בהנהלת חשבונות. אני לא יודע איך זה מתוייק, גם נשיץ לא יודע. אנחנו לא מתעסקים עם זה. יש מחלקת חשבות, יש חשבת שאנחנו סומכים עליה, בזמנו סמכנו גם עליו לצערי, והיא ניהלה את כל העניין. אנחנו לא יודעים אפילו איפה היא מתייקת את זה ומה היא עושה עם זה. זה לא יעלה על הדעת שנדע את זה. אין לנו את הזמן לבזבז על זה.
ש. חנינא לא יודע. בסדר. אז השאלה לא הובנה. האם עורכי הדין שטיפלו בתשלומים שונים לא נזקקו לתיק שבו הוחזקו מסמכי חשבון הנאמנות?
ת. לא.
ש. כדי לראות, לעקוב,
ת. מעולם לא,
ש. לראות אחרי התשלומים?
ת. מעולם לא. מעולם לא. חשבון הנאמנות כשרצו לדעת אם יש יתרה על מנת שאפשר יהיה לשלם נניח מס שבח, היו מצלצלים אליו הוא לא ידע כלום, הוא לא ידע מה היתרה, מה נעשה בחשבון. הוא היה מצלצל לבנק, מקבל תשובה וחוזר אלי ואז ידענו יש כסף לשלם או אין כסף לשלם. ככה זה עבד.
ש. ברנדס, כשענית על השאלה ששאלתי אותך קודם, מאיפה אתה יודע את זה?
ת. אני יודע שצלצלתי אליך ואמרתי תביא, תן לי את האינפורמציה.
ש. לא, שים לב, אתה עונה על מה שאתה כבר ממשיך לנאום. אני שאלתי אותך מאיפה אתה יודע שעורכי הדין שטיפלו בתשלומים לא נזקקו לתיק בו הוחזקו מסמכי חשבון הנאמנות?
ת. משום שלא היה להם שום צורך בתיק. במה שהוא קורא חשבון הנאמנות יש את הכספים שנכנסו לחשבון ואת ההוראות תשלום לשלם עבור דבר זה או דבר אחר. בן אדם שמחזיק את התיק אין לו מה לעשות איתו, משום שהוא לא יודע אם הוא צריך עכשיו כסף, אם יש שם כסף או אין שם כסף אז בשביל מה הוא פותח את התיק?
כב' השופט: או.קיי.
מר פלקסר: היה להם צורך לעקוב אחרי התשלומים שבוצעו, לאותם עורכי דין. למשל, אם שולמו כספים למס שבח או למס הכנסה, אז צריך את התיק כדי לדעת מה שולם.
ת. ממש קשקוש אחד גדול. כל מה שהם היו צריכים לראות זה האם כתוצאה מהוראת התשלום שהוא הכין וניסח ואני חתמתי והוא שלח לבנק הגיע שיק, ואם השיק הזה הגיע אליהם והם טיפלו בו. אחרת לא היה להם שום דבר מה לעשות שם.
ש. אני שואל אותך, אז איך אתה יודע להגיד את זה אם אתה לא יודע מה היה בתיק ואתה לא יודע איפה הוא בכלל נמצא, אתה לא יודע איפה זה תויק.
ת. אני כן יודע איך דברים מתנהלים.
כב' השופט: טוב.
עו"ד זהר: הלאה.
כב' השופט: אני מבקש לעשות הפסקה, אני רוצה לדעת איפה אנחנו נמצאים.
עו"ד זהר: הוא מסיים כבר.
גב' כהן: אנחנו נצטרך עוד יום.
מר פלקסר: אנחנו נצטרך,
כב' השופט: לא, אתם לא תקבלו שום יום ושום דבר. לא תקבלו שום יום. אתה תסיים היום את החקירה. אני אמרתי לך את זה ואתה תסיים היום את החקירה, אין שום סיבה לעוד יום. אם צריך לשבת עוד שעה פה היום אז אנחנו נשב עוד שעה פה היום, אתה תסיים. אני התכוונתי אם אתה נמצא בשלב שאנחנו יכולים לעשות הפסקה עכשיו או לא.
מר פלקסר: רק את השאלה הזו אני אחדד. טוב, בסדר, נעשה את ההפסקה הזאת.
כב' השופט: אם לא תספיקו לא תספיקו.
מר פלקסר: ביקשתי גם מכבודו בפעם הקודמת, זה שכבודו אמר שהוא ישווה את זמן החקירה שלי לזמן של ברנדס.
כב' השופט: אני לא זוכר שהבטחתי כאלה הבטחות,
מר פלקסר: יש פרוטוקול. אני נחקרתי 5 ישיבות, אדוני. הוא יחקר, אם אדוני לא יאפשר לי לא התוספת הזו, הוא יחקר בסך הכל חצי, 2.5 ימים. למה האיפה ואיפה הזו, אדוני?
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: אם אדוני לא יעתר לבקשה, אז לפחות שנאריך את החקירה הזו היום אפילו עד שעה 17:00, 18:00,
כב' השופט: אם יהיה צורך נהיה עד 17:00.
מר פלקסר: אדוני רואה שיש צורך. אנחנו דנים בנושאים שקשורים, עם כל ההפרעות שלהם. אני אצטרך עוד יום אחד לפחות.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: אבל זה לשיקול דעתו של כבודו.
עו"ד בלכר: כבודו, אנחנו יכולים להודיע אבל רק אם אדוני יכול להחליט עכשיו, כי 17:00 זה מחייב אותי להזיז ישיבה אחת. אז אם זו החלטה אז אני אזיז אותה.
כב' השופט: כן, אם יש צורך אז אנחנו נשב עד מתי שצריך. זאת אומרת, יש צורך לשבת עד 17:00 נהיה עד 17:00. אני מקווה שהוא יגמור עוד קודם, אני את הדברים האלה שאנחנו צריכים וצריכים שמעתי גם בהקשר לעדים קודמים ובכל זאת החקירות הסתיימו. אם אתה רוצה אני מוכן לעשות לך הפסקה יותר ארוכה שתשב וברור לעצמך את הנושאים שבאמת חשובים לך לחקירה ותחקור בהם.
מר פלקסר: אני אסתפק בהפסקה הזו של החצי שעה, אדוני.
כב' השופט: או.קיי, תודה.
מר פלקסר: תודה.
עו"ד זהר: אז ב-12:20?
כב' השופט: אנחנו ניקח את ה-17:00 כגג.
עו"ד בלכר: טוב, נבטל, בסדר.
- הפסקה -

מר פלקסר: מר ברנדס, בשלב מסוים בנוסף לחקירה של אידלמן שהוא ממחלק הונאה תל אביב, גם יאח"ה התחילה בחקירה משלה בעניינו של הנשיא. במהלך החקירה הזו חוקרים של היאח"ה הגיעו למשרד שלך וביצעו חיפושים ותפסו מסמכים. אני מבקש להפנות לנספח 77 לתצהירי. מדובר בדוח חיפוש של יאח"ה במשרדך, הדף האחרון. האם החתימה שלך מתנוססת שם?
ת. עמ' 3 זה חתימה שלי.
ש. במצורף לזה יש רשימת תיקים שיאח"ה תפסה במשרד, החתימה שלך מופיעה גם על הרשימה הזאת. נכון? זו חתימתך?
ת. איפה? איזה נספח?
כב' השופט: זה נספח 77, לא?
מר פלקסר: 77.
ת. לא יודע, אצלי זה משום מה כתוב עמ' 3 למטה אבל אני לא רואה שיש עמ' 2.
כב' השופט: יש גם עמ' 2.
עו"ד זהר: יש, יש.
כב' השופט: עמוד לפני זה זה עמ' 2.
ת. לי יש רק אחד.
מר פלקסר: מה התשובה?
עו"ד בלכר: נשמט פה עמוד.
ת. כן, מה השאלה?
כב' השופט: השאלה אם חתימתך מופיעה גם על הרשימה. כלומר, בכל אחד מהעמודים הללו?
ת. לא, רק בעמ' 3.
מר פלקסר: איזה עמוד? אני חייב להסתכל.
עו"ד בלכר: רק בעמוד האחרון, אתה לא חייב להסתכל.
מר פלקסר: למה, אני רואה שיש חתימה על כל עמוד.
עו"ד בלכר: אה, אתה מזהה את החתימה הזאת? אתה לא יודע של מי החתימה הזאת, נכון?
מר פלקסר: בעמוד האחרון זה חתימה שלך, מר ברנדס?
ת. עניתי קודם, 3 זו חתימתי. לא יודע מה זה העמוד האחרון.
ש. אני מבקש, אדוני, לסמן את זה ולהגיש.
כב' השופט: לא הוגש עד עכשיו?
מר פלקסר: באמצעותו, עכשיו זה באמצעותו של ברנדס שמאשר את החתימה על המסמכים. החיפוש הזה היה במשרדך ביום 25.1.00. לפי הידוע לך אם היאח"ה חיפשו גם בארכיברים שזה הארכיון החיצוני של המשרד בנוסף לחיפוש במשרד?
ת. אין לי מושג. אני לא טיפלתי, זה גם לא חיפוש. נתנו להם את התיקים מיוזמתנו, אולי קוראים לזה חיפוש, באישורו של הנשיא, ואיפה הם חיפשו עוד או לא חיפשו אני לא יודע. גם בביקור הזה אני לא חושב שהתעסקתי בשוטף אלא השותף שלי ירון הורוביץ.
ש. אז ירון הורוביץ פה, אפשר לשאול אותו?
כב' השופט: לא, לא, אי אפשר לשאול אותו.
מר פלקסר: אין לזה שום משמעות, לתשובה שלך.
ת. לכל תשובה שלי יש משמעות.
ש. אין לזה שום משמעות. אם אתה לא מסוגל לענות מידע אישי שלך ולהפנות לאחרים, אז מה שווה התשובה שלך?
עו"ד זהר: אתה צודק, אני מציע לסיים את החקירה.
מר פלקסר: האם לפי הידוע לך הונאה תל אביב ביקרו בארכיברים עצמם?
ת. לא יודע.
ש. תסתכל ברשימה הזו, תיק מס' 36 ברשימה, עמ' 2. כתוב על זה תיק ו/6323 והשם שלו ויצמן חשבון נאמנות. האם התיק הזה נתפס גם הוא על ידי יאח"ה במסגרת התפיסה של המסמכים? זה נכון?
ת. לא יודע. הוא מופיע פה ברשימה, אני לא יודע מה הם אומרים על הרשימה הזאת.
ש. תיק מס' 8, עמ' 1.
ת. אני לא מבין פה מהנספח האם זה תיקים שהם ראו או תיקים שהם לקחו. אני לא יודע.
ש. זה תיקים שהם לקחו.
ת. אתה היית שם.
ש. יש דוח חיפוש,
עו"ד זהר: סליחה, תענה מה שאתה יודע ואל תקשיב לוויכוח.
מר פלקסר: אלה דברים מוחלטים, אין פה משחקים. פה לא תוכל לשחק.
עו"ד זהר: אז למה אתה שואל אם הם מוחלטים?
מר פלקסר: בתיק מס' 8 בעמ' 1, אתה רואה כתוב תיק ו/6340, שהשם שלו ויצמן עייזר בנק הפועלים.
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: מה זה התיק הזה?
ת. לא יודע. יכול להיות שזה חשבון שנפתח בבנק הפועלים בזמנו.
עו"ד זהר: אל תנחש, מה שאתה לא יודע,
ת. לא יודע.
מר פלקסר: זה חשבון של בנק הפועלים של מר ויצמן?
ת. לא יודע.
ש. למה זה לא נמצא בהנהלת החשבונות, מר ברנדס?
ת. לא יודע מה יש בתיק הזה.
ש. של בנק הפועלים.
ת. אני לא יודע מה יש בתיק הזה.
ש. אני שואל אותך שאלה, פתאום אתה לא יודע. אם זה חשבון בנק הפועלים מה זה עושה בתיקיה הכללית של המשרד?
עו"ד בלכר: אולי הוא הולך לרכוש את בנק הפועלים? אם זה תיק של חשבון למה לא הפנית אותם,
מר פלקסר: הוא לא יודע אם הוא הולך לרכוש את בנק הפועלים? מה אתה מקשקש?
כב' השופט: אבל הם לקחו לכאורה את ו/40.
עו"ד בלכר: לא, אותה שאלה עם ה-ו/66 וה-ב/138 אם זה חשבון בנק הפועלים איך הוא לא מפנה את החוקרים ל-ו/40?
גב' כהן: למה אתה מפריע?
עו"ד בלכר: אני אומר דברים שמציקים.
כב' השופט: החוקרים כנראה לקחו את ו/40.
עו"ד בלכר: אם הם לקחו במסגרת לקיחת כל התיקים אז הם לקחו את הכל. אני שאלתי על הפניה. אם זה נכון מה שהוא אומר, העד אומר אני לא זוכר מה יש בתיק, אבל אם התיק הזה הוא חשבון בבנק הפועלים למה הוא לא הפנה אותם ל-ו/40, אדון פלקסר?
מר פלקסר: מר בלכר, החקירה הנגדית שלי הסתיימה.
עו"ד בלכר: נכון, אתה לא ענית אז על השאלות האלה.
מר פלקסר: אז אולי תבקש להרחיב את החקירה.
כב' השופט: טוב, מה השאלה בהקשר לזה?
מר פלקסר: למה התיק הזה, שזה חשבון בנק הפועלים לשיטתך זה צריך להיות בהנהלת החשבונות,
כב' השופט: הוא לא אמר שזה חשבון, הוא אמר אולי.
ת. אני לא יודע מה יש בתיק הזה בכלל, אדוני. הרי חשבון הנאמנות הוא לא של עייזר ויצמן. השם היה נשיץ ברנדס. מה זה התיק הזה אני לא יודע. לא כתוב בכלל שזה חשבון.
עו"ד זהר: אל תנחש, יודע לא יודע ונלך הלאה. חבל על הזמן.
מר פלקסר: אני מפנה לסעיף 161ג' לתצהיר שלי. אפשר להראות לברנדס את הנספח הזה? השאלה היא, תקרא בבקשה מר ברנדס ותגיד לי אם מה שכתוב פה אכן מתייחס לתיק זה.
עו"ד זהר: סליחה, אומר העד אני לא יודע מהו התיק הזה. סעיף 161 זה סעיף על שני עמודים.
מר פלקסר: 161ג'(1). למה אתה עונה במקומו?
עו"ד בלכר: יש לך את התיק שלו?
ת. כן.
עו"ד בלכר: תקרא.
ת. (מעיין) הוא לא לקח אף מסמך אבל הוא יודע לכתוב את כל זה.
מר פלקסר: מר ברנדס, להיות ענייני.
ת. בדיוק. (מעיין) כן, מה השאלה? תתרכז.
ש. האם זה נכון מה שכתוב פה בסעיף 161ג'1-8 לתצהירי?
ת. לא, אני לא קראתי 1-8 מפני שבכל שורה יש חלק נכון, חלק לא נכון. אני לא יודע לענות על כלום.
ש. תגיד לי מה נכון שם.
ת. אני לא יודע אם זה חשבון 328000, אני לא יודע אם זה היה השם,
עו"ד בלכר: היה צריך לצאת רבב,
כב' השופט: כן, זה בסדר, ראומה עייזר ויצמן,
מר פלקסר: ברנדס לא טועה בדברים כאלה. כן, מר ברנדס מה נכון?
כב' השופט: מי שטעה זה אתה.
ת. לא יודע מפה שום דבר, שום פרט.
מר פלקסר: האם היה חשבון בנק כזה?
ת. לא יודע. אני מניח שיכול להיות שכן אבל אני לא זוכר ולא יודע. באיזה שנה זה?
כב' השופט: 93'. נאמר פה בסעיף ג'2 שזה לפני שהוא נבחר לנשיא המדינה,
ת. כן.
עו"ד זהר: מה שחשוב זה שפלקסר יודע את הפרטים עד לפרט האחרון.
ת. אבל הוא לא לקח אף מסמך.
עו"ד זהר: אף מסמך. הכל מהזיכרון הקודח.
כב' השופט: הוא מספר בעצמו בסעיף לפני 3.
ת. זה רק מ-93', זה לא מזמן.
מר פלקסר: אתה שוכח שהייתי במשרד בחקירה,
ת. זה חבל מאוד,
ש. יפה. חבל מאוד? למה?
ת. שהיית במשרד.
ש. שבאתי לבדוק את השקר שלך?
ת. לא, שהיית בכלל From day one.
ש. למה, לא היית מרוצה ממני?
ת. לא.
ש. לא היה לך כיף לעבוד איתי?
ת. היום? לו הייתי יודע את מה שאני יודע היום,
כב' השופט: רגע, רגע, זה לא רלוונטי.
ת. לא הייתי נותן לך לעבור בשדרות רוטשילד. אדוני, אני חושב שלפני הבחירות של מר ויצמן יכול להיות שפתחנו חשבון, לא זוכר פרטים, שום פרט אני לא זוכר משם. אם היה שם כניסה ויציאה של כסף אז בטוח שזה היה בהנהלת החשבונות.
מר פלקסר: מה זה בטוח? זה תיק שמופיע בתיקיה הכללית של המשרד.
ת. כבודו, לא יודע. לא יודע על מה הוא מדבר בכלל.
ש. האם התיק הזה או מסמכים ששייכים לחשבון הזה נעלמו?
ת. לא יודע.
ש. ירון הורוביץ, אולי נמצא התיק פה אצלך, אתה יכול להביא אותו?
כב' השופט: סליחה, תשאל אותו שאלות.
מר פלקסר: מר ברנדס, אתה תהיה מוכן להביא את התיק הזה?
עו"ד זהר: שום דבר. החקירה נגרמת היום ואין שום דבר שאפשר להביא.
מר פלקסר: נבדוק האם חסרים מסמכים בתיק זה,
עו"ד זהר: אין ספק שאם לקחת חסרים.
מר פלקסר: למה אתה עונה?
כב' השופט: אתה בוודאי כותב בתצהירך שהתיק הזה לא נעלם והמסמכים לא נעלמו.
מר פלקסר: אני אומר. עכשיו אני שואל אותו.
כב' השופט: אתה אומר. אם לא חקרו אותך על זה בחקירה נגדית, אז יש להניח שאין טענה שנעלמו משם מסמכים.
מר פלקסר: אני שואל את מר ברנדס. מר ברנדס יכול לענות על השאלה הזאת.
עו"ד זהר: לא יכול, הוא אמר לך.
עו"ד בלכר: איך הוא יכול לדעת? הוא לא מכיר את התיק.
מר פלקסר: מה זה לא מכיר את התיק הזה? התיק הזה נמצא בתיקיה, העידה שרה סופה שהיום כל התיקים נמצאים במשרדו של מר הורוביץ, זה נכון? ולכן השאלה אם ברנדס מסוגל מוכן,
עו"ד בלכר: האם אתה יכול לענות? נכנסת לתיקיה, למה לא פתחת את ו/40? הרי זה אותו שם בנק הפועלים.
מר פלקסר: אני שואל את מר ברנדס. אני רוצה שמר ברנדס יענה על השאלה ולא מר בלכר. האם מר ברנדס מוכן להביא לישיבה הבאה,
כב' השופט: לא, לא, לא זאת השאלה.
עו"ד זהר: הוא לא מוכן להביא כלום.
מר פלקסר: למה?
עו"ד זהר: ככה.
כב' השופט: סליחה, אל תפריעו, יש לנו זמן מוגבל.
מר פלקסר: השאלה היתה האם מסמכים מחשבון בנק הפועלים ו/6340 גם הם נעלמו מהמשרד?
ת. לא ידוע לי שהם נעלמו. אני לא יודע על מה הוא מדבר, לא ידוע לי על מה שנעלם.
ש. מר ברנדס, תיסע הביתה, תחפש ותראה.
ת. כשאני אעשה מה שאתה אומר, יעבור הרבה זמן עד אז.
ש. אז פעם אחת תעשה מה שאני אומר.
גב' כהן: אז לא נעלמו.
מר פלקסר: אז לא נעלמו, יפה.
עו"ד זהר: הוא אמר שלא נעלמו? אמר לא ידוע לי,
עו"ד בלכר: הוא לא מכיר את התיק. הוא לא יודע מה יש בפנים.
כב' השופט: תמשיך הלאה.
ת. שיתן לי תשובה אם המסמכים אצלו או לא. מי שיודע להגיד את כל הפרטים האלה בציטוט, לא מה שהוא זוכר, אז יש לו את המסמכים.
מר פלקסר: אחרי שקיבלת את הפניה מיואב יצחק פנית לאורי חניה ושאלת אותו אם הוא יודע איפה מוחזקים המסמכים חשבון בנק הפועלים ממנו מעבירים את הכספים לחשבון בל"ל שהוא מנהל?
ת. מה?
ש. אורי חניה,
ת. איזה חשבון, חשבון הנאמנות?
ש. אורי חניה מנהל במשרד את החשבון הפרטי של מר ויצמן, כמו שאתה יודע.
ת. אתה מנהל את הכל. אתה היית אחראי על הכל, הם כולם עבדו עבורך ולא העיזו לזוז ימינה או שמאלה בלי שאתה אישרת להם.
ש. אורי חניה העיד פה. הוא מנהל את החשבון ממנו הוא מוציא שיקים, הוא העיד על זה.
ת. הוא לא ניהל שום חשבון אף פעם.
ש. השאלה שלי היא פשוטה. האם אחרי שקיבלת את הקריאה מיואב יצחק פנית לאורי חניה ושאלת אותו אם הוא יודע איפה מוחזקים המסמכים של חשבון בבנק הפועלים ממנו מעבירים את הכספים לחשבון בבנק לאומי?
ת. איזה חשבון בבנק הפועלים?
ש. חשבון הנאמנות של כבוד הנשיא.
ת. לא. אני ביקשתי רק מהחשבת, לא מאורי חניה וגם לא מהפקידים האחרים שעבדו שם. רק ממנה תחפשי ותמצאי.
ש. זאת אומרת, אורי חניה שהוא 17 שנה מנהל את החשבון של בנק לאומי, אליו לא פנית.
ת. נכון.
ש. יפה. לפי מה שאתה יודע, בתקופת עבודתי במשרד חשבון הנאמנות של מר ויצמן נרשם בספרי החשבונות של המשרד או לא?
ת. אין לי מושג. זה הכל אתה יודע.
ש. אין לך מושג, אתה לא יודע. אני מפנה להודעת גב' פרוינד במשטרה, נספח 56 לתצהירי שורה 14 ואילך, מעידה גב' פרוינד: "זמן מה לאחר תחילת עבודתי עו"ד ברנדס" ואני מוסיף כנראה ביקש, המילה הזו חסרה, או הורה או הנחה "להוציא את יתרות החשבון של כל החשבונות של עייזר ויצמן שמנוהלים במשרד. אז לא היה לי מושג לגבי איזה חשבונות יש במשרד, לא היו שום ניירות ושמות בנקים וגם עו"ד ברנדס לא ידע כיצד לעזור לי".
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: מר ברנדס, מתי זה קורה? היא התחילה לעבוד ביוני 98'.
ת. אתה צריך לשאול את גב' פרוינד, אני לא יודע מתי זה קורה מה שהיא אומרת פה. היא היתה פה.
ש. אני שואל אותך,
כב' השופט: לא אותו, הוא אומר שהוא לא יודע.
ת. אני לא יודע.
מר פלקסר: היא פנתה אליך בעניין הזה?
ת. באיזה עניין?
ש. בעניין שעכשיו אמרתי לך,
ת. באיזה עניין?
עו"ד זהר: תיכף תדע באיזה עניין.
מר פלקסר: לפי מה שגב' פרוינד, (פונה לעו"ד זהר) אני הוכחתי לך מקודם שזה לא משנה, קיבלת הוכחה לזה. לפי מה שאומרת גב' פרוינד בעדות שלה שהיא לא מוצאת את התיק סמוך לאחר תחילת עבודתה, האם אתה עכשיו אומר שאתה לא יודע מזה?
ת. מה אני לא יודע?
ש. מזה שהיא לא מצאה את התיק, שהיא התחילה לעבוד. היא אומרת לך שהיא לא מוצאת את זה, שהיא מבקשת את עזרתך.
ת. היא לא ביקשה את עזרתי ואני לא חושב שהיא אומרת שהיא ביקשה את עזרתי. היא אומרת: עו"ד ברנדס לא ידע כיצד לעזור לי.
ש. יפה, אז מה זה אומר? אתה מבין עברית? שהיא פנתה אליך.
ת. עברית אני לא מבין, אתה יכול לתרגם לי את זה?
ש. אז היא פנתה אליך ואתה לא יכולת לעזור לה.
ת. אני לא זוכר שהיא פנתה אלי. אבל יכול להיות שפנתה.
ש. זה שאתה לא זוכר זה משהו אחר, אבל אנחנו עכשיו,
ת. נכון, אתה הרי זוכר הכל, תביא את המסמכים וניזכר.
ש. שמענו ממך שפרוינד היא עילוי, אז אם היא אומרת דבר כזה אז סביר להניח שהיא לא משקרת. נכון, מר ברנדס?
ת. אתה גם חשבת שאתה עילוי, ושיקרת כל הזמן. אין קשר.
ש. ברנדס, תהיה ענייני. אל תזלוג לנושאים אחרים. זאת אומרת, מר ברנדס, שכבר ביוני 98' ידעת שהיא לא מוצאת את התיק. זה נכון?
עו"ד זהר: הוא אומר שהוא לא ידע כלום.
מר פלקסר: למה אתה,
עו"ד בלכר: כי אתה מטעה. איזה יוני 98'? מאיפה הבאת את זה, מגב' נירה כהן?
מר פלקסר: אני מבקש שבלכר, הם פה שניים היום בכוחות,
כב' השופט: "זמן מה לאחר תחילת עבודתי", אני לא יודע ממתי היא עובדת.
מר פלקסר: יוני 98'.
עו"ד בלכר: אה, זמן מה זה חודש? לא, בסדר. אם אדוני מבין שזמן מה זה חודש, אז הוא צודק בשאלה.
כב' השופט: לא יודע. לא יודע.
עו"ד בלכר: הוא לא צדק כי זמן מה זה לא חודש.
עו"ד זהר: העד עונה אני לא יודע אם היא פנתה אלי.
מר פלקסר: עזוב, אל תדריך אותו.
עו"ד זהר: הוא שואל האם אם כן הוא אומר, זאת אומרת שחודש אחרי זה ידעת. הרי לפני רגע הוא אמר שהוא לא יודע אם היא פנתה אליו או לא.
מר פלקסר: אבל למה אתה עונה על השאלה, מר זהר? יש פה מר ברנדס, הוא יכול ללמד אותך איך לענות. אתה קטן לעומתו, שלא נדבר על בלכר. ברנדס שיענה על השאלה. נורא פשוט. והשאלה היא, ברנדס,
ת. כן, מה השאלה?
ש. זאת אומרת שאתה כבר ביוני 98',
ת. זאת אומרת או שיש לך שאלה?
ש. אתה יודע מה, כשאתה ביקשת ממנה את היתרות היא לא אמרה לך שהיא לא יודעת על איזה חשבון אתה מדבר?
ת. אני לא זוכר דבר כזה, אבל אם ביקשתי אז אמרתי שחשבון הנאמנות אבל לא יודע. אני בטח לא ידעתי את מספר החשבון. היא גם לא אומרת את זה, את מה שאתה אומר.
עו"ד בלכר: איפה כתוב שהיא חיפשה את הניירות? כתוב שהיא חיפשה יתרות.
מר פלקסר: למה אתה מיתמם? כשמחפשים יתרות אז מחפשים לפי דפי בנק,
עו"ד בלכר: אני שמעתי את העדות של העד היום,
ת. מעולם, כל פעם שביקשתי ממנו יתרות הוא תמיד אמר אני לא יודע, אני צריך לצלצל לבנק. תמיד.
מר פלקסר: אתה מצלצל לבנק, ברנדס, בסדר, אז אתה חכם גדול. אתה מצלצל לבנק ואתה אומר להם על איזה חשבון מדובר או תנו לי את היתרות, כי נשיץ ברנדס עומדים דום לזכותם ויודעים. צריך לתת מספר חשבון, מר ברנדס, זה גם אתה מבין עם השכל שלך. עכשיו אני שואל אותך, אם היא לא מצאה את התיק היא לא יכולה לתת לך את היתרות, אז תסביר בבקשה איך היא נתנה לך את היתרות.
ת. באותה צורה שגם אתה נתת.
ש. מה?
ת. בדיוק באותה צורה שאתה נתת. היית מצלצל לבנק ושואל מה היתרות והיית נותן תשובה.
ש. אבל אני מחזיר אותך,
עו"ד בלכר: תשאלו את פרוינד.
כב' השופט: כן, כן, סליחה, אתה עכשיו שואל אותו רק על דברים שהם בידיעתו האישית. מה שהוא אומר לך לא בידיעתי, לא בידיעתו. גמרנו, כל היתר זה פרוינד.
מר פלקסר: מר ברנדס, אני שואל אותך. איך קיבלת את היתרות בחשבון הנאמנות אם היא לא ידעה את מספר החשבון, כי היא לא מצאה את התיק?
ת. תשאל אותה. אני ממנה קיבלתי את היתרות. לא עולה בדעתי שהיה מצב שויצמן ביקש לדעת יתרות ולא נתנו לו תשובה.
ש. אז יכול להיות שהיא מצאה את התיק, מר ברנדס?
ת. תשאל אותה.
עו"ד בלכר: אתה שאלת.
מר פלקסר: אני שואל אותך.
כב' השופט: אבל למה אתה שואל אותו את זה?
מר פלקסר: אני רוצה להראות את חוסר,
כב' השופט: את זה היית צריך לשאול אותה. אני מניח ששאלת.
עו"ד זהר: הלאה, לנושא הבא.
מר פלקסר: מה שאני מנסה לומר לאדוני דרך החקירה הזו של ברנדס, זה שפרוינד כשאומרת שהיא לא מוצאת, כן מוצאת, היא יודעת על מה מדובר. אי אפשר להתקשר לבנק להגיד תנו לי יתרות. אי אפשר.
כב' השופט: אז תגיד לה, היית צריך לשאול אותה הגברת איך השגת יתרות אם לא ידעת כלום.
מר פלקסר: טוב.
כב' השופט: היא אגב אומרת שאת מספרי החשבונות היא איתרה לאט לאט, פרט לחשבון בבנק הפועלים שאותו,
עו"ד זהר: כל כך פשוט,
עו"ד בלכר: היא העידה, זה שהוא מפנה רק לעדות במשטרה שלה ולא לזה שהיא העידה כאן, זה קצת לא מריח טוב.
מר פלקסר: אתה תבדוק בבית מה מריח טוב.
עו"ד בלכר: לא, תגיד עכשיו. תשמע, לא יכול להיות, אתה לא יכול לשאול, אם היא התייחסה לזה אתה חייב לשים לו את הנתון. אני מודה שאני פשוט לא זוכר.
מר פלקסר: מר בלכר,
עו"ד בלכר: לא זוכר. אם היא התייחסה לזה שים לו את הנתון. אם היא לא התייחסה לזה אז מה אתה שואל אותו? תשאל אותה.
מר פלקסר: בלכר, אבל אתה לא יכול להגיד לי מה לשאול ומה לא. עזוב.
כב' השופט: טוב,
מר פלקסר: עזוב, כשאתה מתחיל לעזור לי לסייע לי, אני מתחיל לדאוג.
עו"ד בלכר: יש לך עוד 3 שעות.
מר פלקסר: מר ברנדס, אחרי שעשית חיפוש יסודי לטענתך ולא מצאת,
ת. לא עשיתי שום חיפוש. ביקשתי שיחפשו, אני לא עשיתי חיפוש.
ש. אתה אחראי על החיפוש ואל תספר עכשיו סיפורים.
עו"ד זהר: אל תבלבל את המוח, הוא לא אחראי לשום חיפוש.
מר פלקסר: אה, הוא לא אחראי?
עו"ד זהר: הוא מבקש שיחפשו לו. זה הכל.
כב' השופט: אתם בסוף תגרמו לזה שאני אצטרך להוסיף עוד ישיבה וזה חבל. חבל.
עו"ד זהר: למה? אף שאלה, יהיה בוקר.
עו"ד בלכר: מתחילת היום היתה לו שאלה אחת חצי רלוונטית.
גב' כהן: אז תלכו הביתה.
עו"ד בלכר: היינו מתים ללכת הביתה, אבל ב-17:00 נלך. עוד לפני.
מר פלקסר: מר בלכר, תאפשר לי לשאול אותו ותאפשר לי לשאול אותו מה שאני מבקש לשאול אותו.
עו"ד בלכר: בסדר.
מר פלקסר: מר ברנדס, אחרי שעשית חיפוש יסודי לטענתך ולא מצאת את התיק, למה לפני שאתה מגיש את התלונה אתה לא פונה אלי, אולי אני יכול לעזור בעניין הזה? מה התשובה, מר ברנדס?
כב' השופט: זה לא עלה בדעתי מתחילת המשפט, אני מוכרח לומר.
מר פלקסר: מה כל כך, דבר אלמנטרי. לא להפריע בבקשה, מה התשובה.
עו"ד בלכר: לא נפריע, אל תדאג.
ת. אדוני, האיש נעלם, האדמה בלעה אותו. כששותפי נשיץ שלח חוקרים לאתר אותו הוא איתר אותם בשניה הראשונה, הוא ידע שמשהו לא בסדר אצלו וציפה שאולי מחפשים אותו. אני לא הצלחתי לדבר איתו אף פעם, השארנו לו הודעות מהמשרד אני לא יודע כמה, או שאפילו לא הצלחנו להגיע למשהו שפה אפשר להשאיר הודעה. עכשיו הוא שואל את השאלה למה לא פניתי אליו. זה כמו, טוב, אני לא יודע, זה אפילו כבר לא מצחיק.
ש. זו התשובה שלך, מר ברנדס?
ת. לא.
ש. אני אומר לך ששקרן פתולוגי כמוך עוד לא נולד. אני אומר לך שמעידה פרוינד במשטרה שהיא שוחחה איתי אחרי שהיא התחילה לעבוד במשרד. זאת אומרת שיש קשר איתי ומה שאמרת עכשיו,
ת. אתה שקרן גדול, משום שפרוינד אם היא אמרה שהיא בטח דיברה איתך, אני לא יודע באיזה זמן שאתה צלצלת לשאול איפה האישור ל-,
ש. אז היא דיברה איתי, מר ברנדס, או לא?
ת. אני לא הצלחתי לאתר אותך בשום צורה ואתה יודע את זה.
ש. ניתן היה לדבר איתי? ניתן היה להשיג אותי?
ת. לא רק אני,
עו"ד בלכר: בית המשפט יודע כמה קל להשיג אותך.
מר פלקסר: מר ברנדס, מה שאתה אומר עכשיו זה שקר גס. בוא נלך לשיטתך שאתה לא יכול להשיג אותי ואתה לא מצליח להגיע אלי. יש עו"ד בתקופה הזאת,
ת. אידלמן כן הצליח? גם הוא לא הצליח, לקח לו כמה ימים.
ש. תהיה איתי. אתה גמרת את ההתפרצות שיגעון שלך?
כב' השופט: סליחה, עוד התבטאות כזו ואני אקנוס אותך על ביזיון בית המשפט.
מר פלקסר: לא אמרו את זה, אדוני? זה ציטוט שלו, של מר זהר.
עו"ד בלכר: אבל זה לא יוחס לברנדס כנראה.
מר פלקסר: אדוני, ציטוט של מר זהר ועכשיו אני מתפעל על התגובה הקיצונית הזו של אדוני. זה מה שהוא אמר עלי. אם אדוני שמע את זה אז,
כב' השופט: עליך הוא אמר כמה וכמה פעמים. זה נכון.
מר פלקסר: אז למה, ואדוני לא פנה אליו בצורה כזו.
עו"ד זהר: בית המשפט גער בי הרבה יותר חמור.
מר פלקסר: אתה גמרת את ההתפרצות שיגעון שלך, מר זהר?
עו"ד זהר: זה לא מנע ממך להתנהג,
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: יש לך עוד 4 שעות.
מר פלקסר: מר ברנדס, באותו זמן היה לי עו"ד שיכולת לפנות אליו, יכולת לברר איתו ויכולת לנסות לשאול ולא עשית את זה. נכון? למה?
עו"ד בלכר: בוא נשאל עכשיו את העו"ד, מה דעתך?
גב' כהן: תפסיק, אתם מפריעים.
מר פלקסר: אדוני, אם מר בלכר לא יפסיק או שאדוני יקנוס אותו או שאדוני יאריך את הישיבה.
עו"ד בלכר: הוא מצחיק.
כב' השופט: כן, בבקשה תמשיך.
מר פלקסר: מה התשובה, מר ברנדס?
ת. כבודו, לא ניתן היה להשיג אותו. ביקשתי מרואי החשבון תנסו אתם להשיג אותו. צלצלו אליו, השאירו לו הודעות,
ש. אבל מתי? מתי? הוא מטעה את אדוני.
עו"ד זהר: תן לו לענות.
מר פלקסר: הוא מספר עכשיו סיפור,
ת. השאירו לו הודעות אין סופיות. באו אליו הביתה, עלו לקומה רביעית, מצאו ניירות, ראו אותה או מישהו אחר מסתכל דרך התריסים,
גב' כהן: זה לא רלוונטי.
ת. ביקשו להיכנס, לא הצליחו. אף אחד לא מצא אותו.
כב' השופט: כן, אתה שואל אותו לגבי פרק זמן מסוים?
מר פלקסר: נכון,
כב' השופט: תגדיר לו את פרק הזמן.
מר פלקסר: אז ברנדס, אני יודע שאתה בא עם משנה סדורה אבל כל העדות שלך היא לא שווה פה משום שזו עדות שמיעה. אם זה נכון הדברים האלה אז היית מביא את האנשים שיעידו. לא עשית את זה. מר ברנדס, על סרגל הזמן אתה כל הזמן חוזר,
ת. מה זה סרגל הזמן?
ש. סרגל הזמן,
ת. מה זה?
ש. זה דצמבר 99' שאתה עסוק בחיפושים קדחתניים אחרי התיק וכל המשרד על הרגליים וכולם יודעים שנעלם תיק ונעלם תיק ונעלם תיק. את הדבר האלמנטרי אחרי שאתה אומר שאתה לא מוצא, למה אתה לא פונה אלי? אז עכשיו שוב תספר לי שב-98' חיפשת אותי?
ת. אני לא יודע מה קרה לו, הרי כל העסק הוא מזה שאנחנו לא מצליחים להשיג אותו, רואי החשבון לא מצליחים להשיג אותו, המשטרה לא מצליחה להשיג אותו.
כב' השופט: אבל הוא שואל אותך עכשיו לשנה אחרי.
מר פלקסר: נכון.
כב' השופט: שנה אחרי יוני 98'.
ת. שנה אחרי לא ניסיתי להשיג אותו. מי ניסה להשיג אותו שנה אחרי?
מר פלקסר: מה?
ת. מתי שנה אחרי?
ש. מה מתי שנה אחרי?
עו"ד זהר: אחרי שהתפרסם,
כב' השופט: הרי מדובר פה אחרי הפרסום של יואב יצחק.
מר פלקסר: לא, לפני.
כב' השופט: לפני? מי עסק בחיפוש לפני?
גב' כהן: אחרי הפניה של יואב יצחק.
עו"ד בלכר: אתה לא בתיק, אתה לגמרי לא בפוקוס.
עו"ד זהר: אתה לא בתיק.
מר פלקסר: אחרי שמגיעה, אנחנו שמענו שברנדס מעיד פה שאחרי שהגיעה הפניה מיואב יצחק, הוא התחיל לעשות חיפושים.
כב' השופט: נכון.
מר פלקסר: זה שיש סתירות אחר כך באנשים אחרים שבכלל לא שמעו שחסר תיק, העידה פה שרה סופה שהיא לא שמעה בכלל דבר כזה. לא משנה. לא משנה. הוא עושה חיפוש יסודי לטענתו והוא גם אומר את זה למר אידלמן שהפכו כל נייר. גם היום הוא העיד שהפכו כל נייר והפכו כל קלסר וכו'. אחרי 21.12.99 כשאתה מגיע למסקנה שלא מוצאים שום דבר ואתה גם כותב את זה לפרקליטת המדינה, למה אתה לא פונה אלי? שאלה פשוטה. לפני שאתה מגיש את התלונה. מה התשובה, מר ברנדס?
ת. לא מצאתי צורך לפנות אליך.
גב' כהן: למה לא?
מר פלקסר: למה לא, מר ברנדס?
כב' השופט: זאת התשובה, לא מצאתי צורך לפנות אליך.
מר פלקסר: התיק נמצא בשליטתי, אני יודע בדיוק מה יש שם,
ת. אז בדיוק הייתי מצלצל והיית אומר: סליחה טעיתי, אדון ברנדס, הנה התיק אני מביא אותו בעוד רבע שעה, אני לא יכול כרגע אני עסוק, בעוד רבע שעה אני אהיה אצלך עם התיק. הוא חושב שפה מתעסקים עם,
עו"ד בלכר: הוא חשד בך. תגיד לי, אתה תמים עד כדי כך? אני לא מבין את זה.
מר פלקסר: שיבדוק, למה לא בדקת? למה לא בדקת את העניין הזה?
ת. במבחן התוצאות.
כב' השופט: אדוני, בשלב הזה זה מובן אפילו לי. אליך זה לא היה הדבר הכי סביר לפנות. בשלב הזה. כשאתם נמצאים כבר אם אני לא טועה בסכסוך.
מר פלקסר: כן.
כב' השופט: נכון.
מר פלקסר: מה זה שייך? אפילו למען הזהירות, למען הזהירות.
כב' השופט: זה עניין לסיכומים.
עו"ד בלכר: אם צריך לפנות לחשוד ולהגיד לו, תגיד לי אתה זה שאנסת את הבחורה?
כב' השופט: עזוב, לא נתעסק פה עכשיו באונס. זה יותר מדי מסוכן,
עו"ד בלכר: לא, מעשה מגונה.
כב' השופט: אנחנו מתעסקים בנשיא המדינה, אבל,
עו"ד זהר: אבל חיבוקי אפשר לבקש?
מר פלקסר: ברנדס טוען שהוא חושד ואין לו הוכחות ברורות וכו'. הדבר האלמנטרי, שזה אני רוצה לשמוע תשובה ממנו, למה אתה לא מתקשר ישירות, בעקיפין, הנה יש מישהו שלטענתך יודע ושולט וכל זה, אולי הוא יכול לעזור לך. מה התשובה?
ת. מה שעניתי. אין לי תשובה אחרת.
עו"ד זהר: אדוני,
עו"ד בלכר: זו התשובה, לא מצא לנכון.
עו"ד זהר: אתה החשוד העיקרי, וזה הסיפור.
כב' השופט: אל תתווכחו, אל תתווכחו. מר פלקסר, תעבור הלאה.
מר פלקסר: נספח 61 לתצהיר שלי, דף 13 פסקה 29. אני מצטט: "התמודדות ויצמן על כס הנשיאות בשנת 1993 חייבה באותה עת מטבע הדברים להוריד פרופיל ולהפסיק את העברות הכספים לחשבונו האישי. סמוך להיוודע דבר היבחרו לנשיא המדינה, 13.5.93, הוציא עו"ד ברנדס ביום 12.6.93 הודעה לבנק הפועלים ובה נתן הוראת ביטול מיידית להוראות הקבע שמכוחן הועברו סכומי כסף מדי 1 בחודש לחשבון הנאמנות". ודף 14 בסיפא שלו: "ברם, בעיצומה של ההתמודדות הגיע מידע שלפיו ויצמן מקבל תמיכה מגורם זר. הכוונה היתה לאדוארד סרוסי. המידע הועבר בכתב לאחד מבכירי מפלגת העבודה. זמן קצר לאחר מכן נפסקו כאמור העברות הכספים לויצמן ובני משפחתו". דף 10 של הכתבה הזאת מדבר על מסמך ביטול הוראת קבע מה-13.6.93, הפסקת העברת הכספים מחשבון הנאמנות לחשבונם הפרטי של ויצמן. מקודם אנחנו שאלנו את מר ברנדס האם ידוע לו על העברות או על הוראת קבע, הוא אמר שהוא לא יודע, לא זוכר. אבל הנה הוא חותם על הוראה לביטול ואם ברנדס חתם על הוראה לביטול סימן שהיתה הוראה.
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: זה נכון, מר ברנדס?
עו"ד בלכר: מה השאלה ואיך היא רלוונטית לתיק שלנו.
ת. כתוב.
מר פלקסר: האם אתה מכיר את המסמך הזה? האם זו חתימתך על המסמך הזה?
ת. נחזית להיות שלי.
ש. זאת אומרת, אתה מכיר את המסמך הזה.
ת. אני לא מכיר אותו, אבל החתימה נראית שלי.
ש. יפה. זאת אומרת הוראת הקבע בוטלה. זה נכון?
ת. אני לא יודע.
ש. זה מה שכתוב.
ת. זה כתוב שמבקשים, אני לא יודע מה קרה אחרי זה.
ש. הוראה לבנק. לא מבצעים את ההוראות שלך?
ת. כשאתה מטפל לא תמיד,
ש. בדף 33 פירוט מלא של העברות הכספים משנת 88' עד לחודש פברואר 93'.
כב' השופט: נו, מה המטרה?
מר פלקסר: האם נכון שבפברואר 93' הופסקו העברות הכספים?
ת. אני לא יודע.
ש. מה הסיבה שהפסיקו להעביר את הכספים, מר ברנדס?
ת. אני לא יודע אם הפסיקו אז אני לא יודע מה הסיבה.
ש. מה הסיבה שבוטלה הוראת הקבע?
ת. אני לא יודע.
ש. אתה חתום על ההוראה.
ת. אתה בטח קיבלת הוראה והחתמת אותי.
ש. אני מקבל הוראות ומחתים אותך? ההוראה הזאת, תגיד לי אתה נפלת על ראש? ההוראה הזו שאתה חתום עליה, אתה חתום על הוראה לביטול,
עו"ד זהר: אתה כתבת אותם.
מר פלקסר: אני יזמתי את זה?
ת. בקלות יכול להיות מצב שמר שומר או הנהג של ויצמן צלצלו אליך וביקשו לעשות את זה, אבל יכול להיות שביקשו ממני או שויצמן נתן לי הוראה כזו. אני לא יודע. איפה הוראת הקבע?
ש. תבדוק אצלך במשרד תמצא.
עו"ד בלכר: למה השאלה הזאת רלוונטית לתיק שלנו?
כב' השופט: אני לא יודע.
עו"ד בלכר: מה זה רלוונטי?
כב' השופט: לא יודע מה זה רלוונטי.
עו"ד בלכר: חוץ מהשאלה מי הכין את המסמך, את טבלת ה-Excel בעמ' 33 שזה כנראה פלקסר בעצמו, מה זה רלוונטי לתיק?
גב' כהן: למה אתה מפריע?
מר פלקסר: אני חוזר לדף 14 בסיפא. אני שואל אותך מה ידוע לך על המשפט שרשום שם: "המידע העובר בכתב לאחד מבכירי מפלגת העבודה"?
עו"ד בלכר: אדוני, זה לא רלוונטי לתיק הזה. זה מאוד מעניין, זה לא רלוונטי לתיק.
מר פלקסר: למה זה לא רלוונטי?
עו"ד בלכר: תסביר למה זה רלוונטי ובית המשפט יחליט.
כב' השופט: מה ידוע לו על זה, זה כן רלוונטי.
עו"ד בלכר: מה ידוע לו על מה, על הפסקת,
כב' השופט: על זה שמידע הגיע, יכול להיות שההוא ממפלגת העבודה הוא המקור של יואב יצחק, לא?
גב' כהן: נכון.
כב' השופט: נכון, הנה אני כבר מתחיל להבין את התיק.
עו"ד בלכר: אני אשב. אני אשב. הרי זה התפרצות לא לדלת פתוחה, מקורות מבחינת הנגישות יכולים להיות לא רק פלקסר, כל עובדי נשיץ ברנדס וכל עובדי בנק הפועלים. נתנו את זה על מגש של כסף. מה לעשות, הוא חדש בו.
עו"ד זהר: גם הנהג של ויצמן,
מר פלקסר: הוא חשד ברשלנות ועל זה הוא ישלם. נקודה.
עו"ד בלכר: תחכה, אני לא משוכנע.
כב' השופט: יכול להיות שהיה לו איזשהו מידע, יכול להיות שהיה לו איזשהו מידע על,
ת. מאיפה הוא מקריא?
עו"ד זהר: עמ' 14 מתחת לצילום יש "הגיע מידע שלפיו ויצמן מקבל תמיכה מגורם זר, המידע הועבר בכתב לאחד מבכירי מפלגת העבודה". למה העברת לאחד מבכירי מפלגת העבודה מידע.
גב' כהן: לא זו השאלה.
כב' השופט: לא, לא, האם ידעת שהועבר מידע.
מר פלקסר: מר זהר, הניסיון הזה,
כב' השופט: אבל למה לך כל אלה? לכאורה פקידי הבנק היו קנדידטים להדלפות עוד יותר גדולים מאשר בדרך כל כך עקיפה.
מר פלקסר: אני מבקש לדעת מברנדס מה הוא ידע על זה. זו השאלה.
עו"ד בלכר: כבודו, אני מצטער, מה זה רלוונטי לתיק הזה?
מר פלקסר: מר בלכר, בית המשפט,
כב' השופט: חבל על המאמץ. אני לא יודע, היה לך איזה שמץ של מושג על זה? אני לא יודע.
עו"ד בלכר: מושג על מה? מה שיואב יצחק כותב כאן?
מר פלקסר: אתה לא אמור להבין.
עו"ד בלכר: זה הפך להיות נכון גם הדבר הזה?
מר פלקסר: אתה לא אמור להבין כל דבר ובית המשפט כבר נתן החלטה.
עו"ד בלכר: נכון, ביקשתי רק להבהיר אותה.
מר פלקסר: את הרוב אתה לא מבין. ברנדס, מה התשובה?
ת. כבודו, אני יודע שזה לא לזכותי, אבל אני קורא את זה עכשיו בפעם ראשונה בימי חיי.
ש. תמיד זה פעם ראשונה בימי חיי.
ת. אני גם לא זוכר, אני לא קראתי את זה מימיי,
כב' השופט: לא, השאלה היא לא אם קראת או קראת. השאלה אם בזמן אמיתי, זאת אומרת בעיצומה של ההתמודדות, הגיע אליך מידע על התמיכה של גורם זר בויצמן הגיע,
ת. אלי?
כב' השופט: לא אליך, אם אתה שמעת על העברת מידע לבכיר מפלגת העבודה.
ת. לא, אני אומר לאדוני, אני קורא את זה עכשיו פעם ראשונה, אני לא יודע על הסיפור הזה בכלל.
כב' השופט: או.קיי, תשובה, לא ידעתי.
מר פלקסר: זאת אומרת, מר ברנדס,
עו"ד זהר: זאת לא אומרת כלום.
מר פלקסר: מה שהבנתי מהתשובה שלך,
גב' כהן: די כבר, אי אפשר ככה.
עו"ד בלכר: נכון, זה שאת פה זה שערורייה.
מר פלקסר: טוב.
עו"ד בלכר: זה נגמר, נתאפק עוד שלוש שעות ו-40 ואז זה יגמר.
מר פלקסר: אני שואל אותך שוב. זה שאתה אומר פעם ראשונה, כבר שמענו את כל הסיפורים שלך על פעם ראשונה. אני אחדד את השאלה. האם נכון שידעת על זה שהמידע על חשבון הנאמנות דלף לגורם מבכירי מפלגת העבודה כבר בשנת 93'?
עו"ד זהר: נענה והושב ונשאל,
מר פלקסר: אני מבקש תשובה.
ת. לא רק שלא ידעתי, אלא עד לפני שתי דקות לא ידעתי שיש סיפור כזה.
ש. שקרן.
עו"ד זהר: איך אתה מדבר? איך אתה מדבר?
מר פלקסר: איפה אתה היית, מר זהר? מה קרה?
עו"ד בלכר: טענות הקונספירציה שלו הן לא קוהרנטיות. זה 93', הוא בתצהיר כותב שזה נודע ב-96'.
מר פלקסר: חכה,
עו"ד בלכר: מתי זה נודע בדיוק?
מר פלקסר: חכה, גם ב-93' וגם ב-96'.
עו"ד בלכר: תתקדם, תתקדם.
מר פלקסר: גם ב-93' וגם ב-96'. אדוני, מה היתה ההערה הזו עכשיו, לגזול מזמני? הוא רוצה להנחות אותי איך לחקור?
כב' השופט: טוב, תודה שזו נקודה שלא היית צריך לחקור בה. היא ממש מיותרת.
מר פלקסר: היא לא מיותרת, אדוני. סליחה שאני אומר כך. אני רוצה להראות לאדוני שברנדס ידע שנעלמו מסמכים מאצלו מהמשרד מחשבון הנאמנות ב-93' וב-96'. הסיפור הזה שלראשונה הוא שומע רק ביואב יצחק זה שקר. אז אני מבקש להוכיח את זה.
עו"ד בלכר: וזה רמת ההוכחה שלך?
מר פלקסר: האם נכון, מר ברנדס, שזו הסיבה,
ת. אם ברנדס ידע אז איפה הוא תייק את המסמכים ולמה הוא לקח את המשטרה למצוא אותם אם המסמכים לא היו?
ש. ברנדס, אתה עכשיו שואל שאלות? אתה רוצה לשאול אותי שאלות?
ת. כן.
ש. אז בבקשה, אני מוכן לענות לך.
עו"ד בלכר: הוא לא ידע? הוא ידע והוא לא ידע.
גב' כהן: ודאי שלא,
עו"ד בלכר: מה זאת אומרת. בזמן שיש יחסי אמון ביניהם ב-93'.
ת. התיק אצלו.
עו"ד בלכר: איזה דבר זה.
גב' כהן: התיק לא אצלו.
עו"ד בלכר: אתם לא נורמלים. אתם המצאתם סיפור, הוא נראה לא רע עד שלב מסוים.
מר פלקסר: מר ברנדס, האם זה נכון שהסיבה שהעברות הכספים לחשבונות הכספים הופסקו בגלל המידע שעבר לגורם זר שויצמן מקבל תמיכה?
ת. אני לא יודע אם עבר מידע ואני לא יודע אם העברות הכספים נפסקו. אמרתי לך את זה כבר קודם, את הסיפור הזה אני שומע היום פעם ראשונה.
ש. יש דוח של החקירה של היועץ המשפטי ויש דוח של המשטרה. קראת אותם?
ת. לא.
ש. לא קראת.
ת. לא.
ש. או.קיי, אז אני אומר לך,
ת. התיק הזה אני סולד ממנו, הוא מעלה לי קבס כשאני נזכר בך ובתיק. אז לכן עשה לי טובה גדולה ירון הורוביץ שהסכים במקומי לראות את הדברים ורק מה שהיה קריטי הוא חשב להגיד לי.
ש. אבל להגיש תלונת שווא אתה עשית,
ת. כן, כן, ממש שווא. תחזיר את המסמכים ונדע אם זה היה שווא. אין מסמך שיש בהנהלת חשבונות לפי דעתי שאין אצלו בבית. המשטרה לא מצאה קסטות, עשרות קסטות שהוא הקליט קודם גם את זה לא מצאו.
גב' כהן: מאיפה אתה יודע?
ת. כי הוא הציג אותם.
מר פלקסר: זה אתה לא זוכר, אבל לבוא לבית המשפט ולהגיד שעל שתי הוראות למשיכת דולרים לפני 7 שנים, זה אתה זוכר טוב מאוד.
עו"ד בלכר: הצלחנו להוכיח את זה. יש לנו את החתימות.
מר פלקסר: זה אתה זוכר טוב מאוד.
עו"ד בלכר: אחת שלך, אחת דומה לשל נשיץ. לקחת מחשבון כזה ומחשבון אחר, הכל ניירות.
מר פלקסר: מר בלכר, למה אתה מקשקש?
ת. בהפרש של 40 דקות, אדוני, יש חתימה אחת חתימת פלקסר, חתימה שניה כאילו של נשיץ. 40 דקות.
ש. מה זה 40 דקות? מה, אני מכחיש את זה?
עו"ד בלכר: בסיכומים, בסיכומים.
מר פלקסר: מה הבעיה? מה הבעיה, מר ברנדס? נתת הוראה למשוך דולרים, משכתי דולרים, קיבלת אותם. מה זה עניין של 20 דקות, מה זה 40 דקות?
עו"ד בלכר: בחלק מהזמן הצלחתם ובחלק מהזמן לא.
גב' כהן: אבל הוא מודה שהוא משך,
עו"ד בלכר: למה הוא לא חתם על שתי ההוראות באותה חתימה?
גב' כהן: מה זה משנה?
עו"ד בלכר: מה זה משנה?
גב' כהן: הוא משך את זה.
עו"ד בלכר: בטח שהוא משך את זה, ניסה לקחת את הכסף.
מר פלקסר: יש לי תשובה בשבילך אם תהיה קצת סבלני גם לתהייה הזו.
עו"ד בלכר: זה בסיכומים.
מר פלקסר: לא, לא בסיכומים,
עו"ד בלכר: כי לא הסכמת לענות על זה כשנחקרת.
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד בלכר: אתה לא זוכר פשוט.
מר פלקסר: יש פה את מר ברנדס ואנחנו נשאל אותו לעניין הזה.
כב' השופט: כן, הגיע הזמן שתשאל אותו על העניין הזה.
מר פלקסר: הוא לא ענה על השאלה. האם זה נכון שהפסקת הכספים הזאת,
עו"ד בלכר: הוא ענה על זה, הוא נשאל ונענה.
מר פלקסר: הוא לא ענה בסוף. לא קיבלתי תשובה, לא שמעתי את התשובה. אם אדוני יכול לעזור לי,
ת. לא שמעת, פספסת. אני עניתי, לא ידעתי על שום דבר, לא על הפסקה ולא על הסיפור ולא שום דבר שהדליק לי איזה מחשבה שיכול להיות פה בכלל משהו.
ש. מתי הופסקו העברות הכספים לחשבון הנאמנות, מר ברנדס?
ת. אני לא יודע.מה זה הועברו? מה זאת אומרת הועברו? איזה כספים הועברו?
גב' כהן: מסרוסי לויצמן.
מר פלקסר: מסרוסי לויצמן, מתי,
ת. לא יודע.
ש. אתה לא יודע. ב-99' עוד היו העברות כספים?
ת. אני חושב שלא, אבל אני לא יודע.
ש. ב-98' היו?
ת. לא יודע.
עו"ד בלכר: הוא אומר שהוא לא יודע. אתה רוצה לעבור איתו שנה שנה?
מר פלקסר: אולי הוא יזכר.
עו"ד בלכר: אתה זוכר את כל ההעברות, תראה לו,
מר פלקסר: עזוב אני, מר בלכר. מי שנחקר עכשיו זה מר ברנדס. מר בלכר, אתה לא יודע? ב-97' הועברו הכספים?
עו"ד בלכר: אני מתנגד. הוא אומר הוא לא זוכר זה מספיק, הוא לא צריך לעבור איתו שנה שנה. מספיק.
כב' השופט: אי אפשר. אני לא יודע בן כמה הבן אדם, אבל לא יכול להיות שתעבור את כל השנים איתו.
מר פלקסר: תראה, זה ברור, זה העובדות, אם אתה לא יודע אז אני אחדש לך. אתה נתת את ההוראה להפסיק להעביר את הכספים. אני שואל אותך, אם אתה לא יודע אז אני מזכיר לך. זה מוכח. אני שואל אותך, זה שאתה לא רוצה עכשיו להגיד לא זוכר, כן זוכר, זו זכותך. בעניין של הזיכרון שלך נטפל בסיכומים. עכשיו אני שואל אותך, האם אתה יודע מי יזם את הפסקת העברת הכספים?
עו"ד זהר: אתה. הוא חתם על זה.
גב' כהן: הוא לא יכל ליזום דבר כזה.
מר פלקסר: למה את בכלל עונה לו?
כב' השופט: למה את זה? באמת.
עו"ד בלכר: הוא נשאל ונענה.
מר פלקסר: לא. לא נכון, לא נענה. אני אשאל אותו,
עו"ד בלכר: אני לוקח את הסיכון שהעד לא ישיב על השאלה, אדוני. נשאל ונענה,
מר פלקסר: לא נכון.
כב' השופט: אני לא יודע, לא זוכר.
עו"ד זהר: הוא אמר שהוא לא יודע,
כב' השופט: לא יודע מתי?
מר פלקסר: אני שאלתי אותו אם הוא יודע מי יזם את הפסקת העברת הכספים. זו השאלה.
עו"ד בלכר: הוא אמר שהוא לא יודע אם נפסקה, אז איך הוא יודע מי יזם את ההפסקה?
מר פלקסר: אל תענה במקומו. מה התשובה, מר ברנדס?
ת. אני לא זוכר. אבל כל יוזמה לפעולה בתיק בדרך כלל באה מהנשיא או מהאנשים שלו.
ש. ואתה לא יודע מי זה.
ת. לא.
ש. אבל שים לב, העברת כספים סרוסי מדבר עם ויצמן? אני מדבר על הזרמת כספים מחוץ לארץ,
ת. מה סרוסי מדבר עם ויצמן תשאל את סרוסי או את ויצמן.
ש. אבל אתה חתום בסופו של דבר על המסמך.
ת. אז זה תשאל אותי.
ש. אז אני שואל אותך,
ת. תראה לי איזה מסמך ואני אענה לך.
ש. אני שואל אותך אם אתה יזמת את הפסקת העברת הכספים לחשבון הנאמנות.
ת. אני לא זוכר יוזמה, לא יכול להיות שיזמתי דבר כזה. אתה מנסה לומר אולי אני אמרתי למישהו תגרום להעברת ההעברה? אני לא יודע. אני לא יזמתי ולא זוכר דבר כזה.
ש. אבל אתה חתמת על הפסקת ההוראה. מתי יזמת? כן כן, לא, לא, תשובה.
ת. אתה כתבת,
כב' השופט: אולי הוא לא יורד ואני לא יורד לסוף דעתך בפירוש יזמת. יזמת זה מי שחתום כלפי הבנק או יזמת זה מי שהגה את הרעיון?
מר פלקסר: זה משהו טכני.
כב' השופט: אז הוא אומר שהוא לא יודע.
גב' כהן: איך הוא לא יודע אם הוא חתם או לא?
עו"ד בלכר: הוא מקבל הוראות מהנשיא או ממי מטעמו. מה לא ברור התשובה הזו?
מר פלקסר: מה, הוא הפך להיות מכונה אוטומטית? אני שואל אותו שאלה,
ת. אדוני, יש בטח כאלה 200, כל מיני הוראות להעביר לפה, להעביר לשם. אני יכול לזכור מי אמר מתי למה? ברור שקיבלתי הוראה, או אני או הוא והוא החתים אותי או מהנשיא, או מאריה שומר, אולי אפילו מהנהג של הנשיא שהוא מדי פעם היה מעביר הוראות בשם הנשיא וידענו שאפשר לסמוך עליו כי לא קרה שהנשיא לא אישר. אבל לזכור היום מי אמר לעשות מה באחת הפעולות האלה?
ש. מר ברנדס, תשמע מה אתה אומר. הנהג של הנשיא מפסיק הוראת קבע? כמה שטויות אתה יכול להגיד?
עו"ד בלכר: אבל הוא אמר לך שהנהג של הנשיא מפסיק?
מר פלקסר: הנהג של הנשיא מפסיק הוראת קבע?
עו"ד בלכר: זה נשאל ונענה, אם התשובה לא טובה יכתוב בסיכומים.
מר פלקסר: אני שואל אותך אם אתה יזמת את ההפסקה הזאת. כן כן, לא לא, למה לספר עכשיו על הנהג?
ת. אני לא זוכר שבכלל הנושא הזה בא כיוזמה שלי,
ש. אז אתה חתום על המסמך הזה. אלוהים אדירים.
כב' השופט: עוד פעם? אבל אני שאלתי אותך אם החתימה פירושה היוזמה, אמרת לי לא.
מר פלקסר: אבל החתימה היא פועל יוצא של פעולה,
כב' השופט: שמישהו יזם את העניין,
מר פלקסר: נכון, נכון,
כב' השופט: והוא לא זוכר מי זה.
גב' כהן: מי זה יכול להיות?
מר פלקסר: מי זה יכול להיות, מר ברנדס?
עו"ד זהר: אז הוא נתן לך,
עו"ד בלכר: הבכיר ממפלגת העבודה.
מר פלקסר: זאת אומרת, אתה לא נתת את ההוראה להפסיק. זה לא נולד ממך.
עו"ד בלכר: אדוני, זה פשוט,
ת. כבודו, אני חתום,
עו"ד בלכר: אין לו מה לשאול בכלל. סתם.
כב' השופט: אתם לא נותנים לו לשאול,
עו"ד בלכר: אנחנו לא נותנים לו לשאול? 12 דקות על הקשקוש הזה.
כב' השופט: זאת, מה לעשות זה עצוב מאוד אתם לא נותנים, אתם לא יודעים לשים מחסום לעצמכם. כל הזמן אדוני אומר לעצמו עוד 3 שעות וכך, ולא מצליח להתאפק.
עו"ד בלכר: כי השעון הזה כבר כאילו לא זז,
גב' כהן: אם הייתם שותקים אפשר היה,
עו"ד בלכר: אני מוכרח. אדוני יודע ב-12 דקות האחרונות שהתשובה של העד היתה לא אני יזמתי את זה?
כב' השופט: אני לא יודע, אם לא היו ההתפרצויות שלכם כל הזמן, כבר מזמן היה עונה. לטוב או לרע.
מר פלקסר: נכון. נכון.
עו"ד בלכר: אני מבקש שהעד לא ישיב על השאלה. הוא השיב וזהו. נשאל ונענה 7 פעמים.
גב' כהן: הוא עונה במקום העד.
עו"ד בלכר: לא, זה מרגיז אותי.
מר פלקסר: הוא שוב, אדוני,
כב' השופט: ואתה תקבל תשובה ברגע שהיא ניתנת ואל תשאל 10 פעמים כי אני לא אחכה גם עד שעה 17:00.
מר פלקסר: אבל בסופו של דבר הוא לא ענה ואני שומע פה התנגדויות ודיבורים ונאומים וסיפורים.
כב' השופט: התשובה עד עכשיו היתה אינני זוכר. כל פעם שהוא אומר לך אינני זוכר, אתה חוזר לזה שהוא חתום על הדבר הזה. לחתימה אין שום משמעות. ברור שמישהו ניצב מאחורי החתימה. זה יכול להיות הוא, זה יכול להיות ויצמן, זה יכול להיות שומר, זה יכול להיות הנהג של ויצמן, אינני יודע מי. זהו, לא זוכר.
מר פלקסר: אז אני שואל אותו, אם הוא לא זוכר האם יכול להיות שהוא יזם אתה דבר הזה. כן יכול להיות או לא יכול להיות.
כב' השופט: כן.
ת. כבודו, אני לא זוכר. יכול להיות שהנשיא דיבר איתי ואמר לי אני שוקל ככה, שוקל אחרת, ושאל מה דעתי. אני לא זוכר מה העניין, אבל,
כב' השופט: אבל גם יכול להיות לכאורה שאתה אחרי שהוא התמנה משיקולים כאלה ואחרים אמרת לו מספיק, יותר לא.
ת. למי אמרתי?
כב' השופט: לנשיא. נבטל את הוראת הקבע הזאת. במצבך במעמדך של היום אין מקום להוראת הקבע. אולי, אני יודע, אני לא יודע למה ואני לא יודע מה.
ת. אני, אני מנסה להבין מה, למה כבודו, הוראת הקבע שאני רואה אותה זאת אומרת זו שלאחר סעיף 19 היא עוסקת בהוראה לחשבון הנאמנות כנראה להפסיק להעביר כספים ל-,
כב' השופט: לחשבון הפרטי.
ת. כן. זה יכולים להיות 200 נימוקים אבל זה לא קשור לזה שהוא מונה כנשיא. מה זה משנה, הרי זה כסף שלו.
כב' השופט: הוא לא יודע מי ניצב מאחורי ההוראה.
ת. מי יזם את זה אני לא זוכר.
עו"ד בלכר: זה בכלל לא בחשבון הנאמנות, מה בכלל הגליק אם ככה?
מר פלקסר: אז למה רבע שעה לבזבז על השאלה הזאת?
כב' השופט: זה תשאל את עצמך.
מר פלקסר: לא, אדוני נותן להם יד לסיפור הזה. הייתי שואל את השאלה, הוא היה עונה והיינו הולכים הלאה.
כב' השופט: כן, בבקשה הלאה.
מר פלקסר: נספח 175 לתצהירי בתיק זה, כ"ה לתיק החקירה. כותב דודי בר, אתה איתנו ברנדס?
ת. לא.
ש. אז קדימה.
ת. אז תמתין עד שאני אמצא. אתה לא מקשיב.
ש. מר ברנדס, הזמן שלי הולך ואוזל.
ת. כן, 175.
ש. אתה רואה את נספח כ' בתיק החקירה?
ת. אני רואה נספח 175,
ש. נכון, ורשום על זה למעלה נספח כ' של דודי בר.
כב' השופט: כ"ה.
מר פלקסר: כ"ה.
ת. לא כתוב את המילה נספח.
עו"ד זהר: כתוב כ"ה.
מר פלקסר: בסדר, זהר, בסדר. "היום בעת הארכת מעצרו של פלקסר שמעתי כי עו"ד חבר כנסת לשעבר התראיין לרדיו וסיפר שכאשר התמודד לנשיאות פנה אליו אדם שסיפר לו שהוא מחזיק חומר מפליל בעניין הנשיא ויצמן, שיעזור לו בבחירות לנשיאות. שילנסקי סירב. לשאלותיי, 1. האם מוסר ההודעה עיתונאי?",
ת. מאיפה את המקריא?
ש. תעבור אולי לדף השני,
ת. למה אתה לא אומר שאתה מדלג?
ש. כי אתה אינטליגנטי.
עו"ד בלכר: כי הוא לא ידע ולא רצה לדעת על איזה חומר מדובר, בגלל זה הוא מדלג. זה ברור למה הוא מדלג.
מר פלקסר: "האם מוסר ההודעה עיתונאי?",
עו"ד בלכר: על פסקה אחת, במקרה בטעות.
מר פלקסר: אתה תמיד תמצא שם משהו, גם אם לא הייתי מדלג. "2. האם מוסר ההודעה עובד או עובד לשעבר במשרדו של עו"ד ברנדס. 3. האם מוסר ההודעה עובד או עובד לשעבר של הבנק. לכל שלושת השאלות השיב בשלילה". השאלה שלי אליך, מר ברנדס, מה אתה יודע על זה?
ת. על מה?
ש. מה אתה יודע על המידע שהחזיק חבר הכנסת שילנסקי?
ת. לא יודע מאומה מה החזיק שילנסקי. אני חושב שבמהלך כל הסיפור שמעתי את השם שילנסקי באיזשהו קונטקסט שאמרו שמישהו דיבר עם שילנסקי על ויצמן או על הנאות, אבל מה נאמר פה, מה התוכן, אין לי מושג.
ש. מאיפה שמעת את זה?
ת. נדמה לי מהרדיו, לא זוכר.
ש. מהרדיו?
ת. נדמה לי.
ש. מתי? בסביבות כשהתפוצצה הפרשה?
ת. לא זוכר.
עו"ד זהר: בחדשות של 12:00.
עו"ד בלכר: מהאנשים המקורבים לחדשות של שעה 17:00.
מר פלקסר: שילנסקי מדבר על מידע שהגיע בשנת 1993 בסמוך לבחירות.
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: האם יש קשר בין זה לבין הפסקת העברות הכספים לחשבון הנאמנות?
ת. מה זה? בין מה למה?
ש. מר ברנדס,
כב' השופט: האם יש קשר בין הסיפור עם שילנסקי?
מר פלקסר: כן. בין המידע הזה שהגיע למר שילנסקי לבין זה שניתנה הוראה להפסיק את העברות הכספים לחשבון הנאמנות?
ת. מה הקשר בין שני הדברים?
ש. אני שואל אותך.
ת. לא ידוע לי אפילו ברמז.
גב' כהן: האם בעקבות המידע שהגיע,
כב' השופט: לא ידוע לו אפילו רמז.
מר פלקסר: לא ידוע.
עו"ד זהר: הוא אומר שהוא שמע את זה בחדשות כשהתפוצצה הפרשה,
גב' כהן: כולם ידעו חוץ ממנו.
עו"ד זהר: בעקבות זה ב-93'. כולם ידעו,
ת. תנו את החומר אז גם אני אדע.
מר פלקסר: מר ברנדס, בוא נתקדם. יש פה שני אנשים רציניים, יואב יצחק וח"כ שילנסקי. שניהם אומרים שהם יודעים על זה, שבשנת 93' היו גורמים שהחזיקו בחומר הזה נגד הנשיא. בד בבד אתה,
ת. אומר בחומר הזה,
עו"ד בלכר: כבודו, אני מוכרח לומר, זה שיכנס לפרוטוקול. האיש השקרן הזה, ואני קורא לו שקרן כי הוא לא דילג סתם על הפסקה השניה במזכר בנספח 175.
מר פלקסר: מה, מה,
עו"ד בלכר: הוא דילג על הפסקה השניה במזכר בדיוק בשביל המשפט הזה שחיכיתי לו ועכשיו הוא הגיע. המזכר הזה שאין לו משמעות, שהוא עדות שמיעה, ששילנסקי אני מוכח לומר לא יודעים אם עדיין עמנו או לא,
כב' השופט: כן, כן,
עו"ד בלכר: עמנו והוא יכול לבוא ולהעיד, הוא לא זומן לעדות ולא שום דבר, הוא מדלג על הפסקה השניה ששם שילנסקי אומר "לא ידע ולא רצה לדעת על איזה חומר מדובר". התקשר אליו מישהו אמר יש לו חומר איום ונורא על הנשיא ויצמן, והוא במשפט הבא מחבר את הדבר הזה עם הכתבה של יואב יצחק. זה כבר הפך להיות אותו חומר.
מר פלקסר: אל תבלבל את השכל, המשטרה חיברה זה לא אני.
עו"ד בלכר: אתה כל כך שקרן,
מר פלקסר: את המסמך הזה הכינה משטרה. בחייך בלכר, זה כבר הגזמה פושעת מה שאתה עושה.
עו"ד בלכר: אמרתי לפרוטוקול, אפשר להמשיך הלאה.
מר פלקסר: יש פה מסמך של המשטרה.
עו"ד זהר: שב, שב,
עו"ד בלכר: נא להמשיך הלאה.
מר פלקסר: מר ברנדס,
כב' השופט: מה שברור מהמסמך הזה, ששילנסקי התקשר למשטרה ואמר את מה שאמר. זה הכל.
עו"ד בלכר: גם לי אמרו שיש חומר על הנשיא ויצמן, אבל הוא לא יודע איזה חומר, הוא לא אומר הציעו לי,
מר פלקסר: בעקבות הפרשה.
עו"ד בלכר: שאז לא הייתי קופץ. לא הייתי קופץ. שילנסקי מתקשר למשטרה ואומר הציעו לי לכלוך על ויצמן. איזה לכלוך, מה הלכלוך, אף אחד לא יודע.
גב' כהן: בעקבות הפרשה.
מר פלקסר: אבל בעקבות הפרשה, בלכר. למה אתה מנתק את הארועים? מה, אתה עושה את עצמך?
עו"ד זהר: בעקבות החקירה התקשרו שכולם ידעו כבר,
ת. המשטרה פנתה לשילנסקי ולא הפוך.
גב' כהן: לא, הוא התקשר לרדיו.
מר פלקסר: עזוב, עכשיו זה פעם ראשונה שאתה,
ת. אני פשוט מנסה לקרוא את מה שאתה מנסה להסתיר.
כב' השופט: שילנסקי התמודד לנשיאות אי פעם?
עו"ד זהר: כן, כן,
כב' השופט: אה, מול ויצמן?
מר פלקסר: כן. זה ברנדס יעיד ויגיד לך. מר ברנדס, שוב, יש פה שני אנשים רציניים, יואב יצחק ושילנסקי, שניהם אומרים שהם יודעים על זה שבשנת 93' היו גורמים שהחזיקו בחומר נגד הנשיא. בד בבד אתה מפסיק את העברות הכספים לחשבון ועכשיו אתה אומר שאתה לא יודע מזה כלום?
ת. אל תבלבל את המוח עם השטויות שלך. קודם כל פה לא כתוב שזה, איזה חומר? יש גבול לקשקושים האלה.
עו"ד זהר: אל תענה לו.
מר פלקסר: עכשיו אתה אומר שאתה לא יודע על זה מכלום?
ת. נכון. נכון.
ש. לא יודע כלום.
ת. לא זוכר שום דבר שקשור בכלל לעניין הזה.
ש. לא זוכר או לא יודע?
עו"ד זהר: לא זוכר, לא יודע,
מר פלקסר: למה אתה עונה בשמו? ברנדס, לא זוכר או לא יודע?
ת. לא זוכר ולא יודע. שניהם.
ש. יפה. כמו שאתה יודע, יואב יצחק העיד כאן ואני מצטט מתוך פרוטוקול העדות של יואב יצחק מיום 6.12.05 עמ' 37 שורות 19-20,
ת. פתאום הוא יודע מאיפה לצטט.
עו"ד בלכר: כן.
עו"ד זהר: תאמין לי שהוא לא יצטט לפני ולא יצטט אחרי.
מר פלקסר: אפשר, מר בלכר, אפשר להפסיק את השיחות האלה ביניכם?
כב' השופט: למה אתה כל דבר מתעניין במה שהוא אומר? תשאל את השאלה שלך כבר.
מר פלקסר: אומר ככה: "אני יודע באופן ודאי שברנדס ידע שהמסמכים נעלמו כמה שנים קודם לכן".
עו"ד בלכר: אדוני, אני מתנגד לשאלה ואני רוצה להסביר.
מר פלקסר: אתה לא שמעת את השאלה.
עו"ד בלכר: צודק, אני אשמע את השאלה.
מר פלקסר: או, לא שמעת את השאלה הוא כבר מתנגד. למה הגענו?
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: אמרתי כבר צודק, אתה רוצה פעמיים שאני אגיד?
מר פלקסר: לא, לא, ככה נראות כל ההתנגדויות שלך.
עו"ד בלכר: בסדר.
כב' השופט: כן, בבקשה.
מר פלקסר: מר ברנדס, השאלה היא בעקבות העדות של מר יצחק, מה אתה יודע על זה?
גב' כהן: מה יש לך להגיד על זה?
עו"ד זהר: מה יש לך להגיד אמרו לך, תשאל. מה יש לך להגיד על זה.
מר פלקסר: מר ברנדס, מה יש לך להגיד על זה?
ת. להגיד על מה?
עו"ד זהר: על מה שאמר יואב יצחק שידעת כמה שנים קודם שנעלמו מסמכים.
ת. לא היה, לא נברא, לא מני ולא מקצתי ואני גם לא מכיר אותו, לא ראיתי אותו מימיי.
מר פלקסר: מה זה שייך אם אתה מכיר אותו או לא מכיר אותו?
עו"ד בלכר: למה אני מתנגד? אדוני, שאלתי את יואב יצחק,
כב' השופט: אני יודע שהשאלה הזו לא הפכה לשאלה מנצחת בעקבות העדות של יואב יצחק. אני זוכר. אני זוכר את העדות שלו.
עו"ד זהר: נכון.
מר פלקסר: מה זאת אומרת?
עו"ד בלכר: היא לא רלוונטי.
כב' השופט: אני יודע שאחרי העדות של יואב יצחק עדיין נשארנו עם סימני שאלה גדולים.
מר פלקסר: בקשר למה?
עו"ד זהר: הכל.
כב' השופט: בקשר לשאלה אם אדון ברנדס ידע קודם לפרסום הכתבות שכבר שנים החומר נעלם.
מר פלקסר: זה נכון, זה נכון אדוני שהעניין הזה לא נסגר עד הסוף,
כב' השופט: נו, אז מה,
מר פלקסר: אבל אני אומר שזה אחת הטעויות שכבודו עשה בתיק הזה, ונראה לי שזאת היתה טעות קשה, משום שהיה פה יואב יצחק ויכול היה לענות על שאלות נוספות כדי להראות שברנדס ידע, אבל בית המשפט מנע את זה ממנו.
כב' השופט: השאלה אם זו טעות שלי או לא, איך אמר המנוח בגין? יש בית משפט בירושלים.
מר פלקסר: אני לא יודע אם אני צריך להגיע לבית משפט בירושלים. אני אומר, השאלה הזו, העניין הזה יכול היה להתברר ובית המשפט לא אישר את התשובה של מר יצחק.
עו"ד זהר: זה לא נכון. זה פשוט שקר. זה פשוט שקר.
מר פלקסר: זה בפרוטוקול.
גב' כהן: תקרא את הפרוטוקול,
עו"ד בלכר: הוא רצה לענות? זה חדש לי.
עו"ד זהר: ניתן לעלות על המקור? תביא אותו הנה עכשיו נראה אם הוא עונה.
מר פלקסר: עכשיו.
עו"ד זהר: עכשיו.
כב' השופט: לא רק שהוא לא רצה,
עו"ד זהר: טלפן אליו, תביא אותו.
כב' השופט: לא רק שהוא לא רצה לגלות את מקורותיו, הוא לא מוכן היה גם לאשר או לא לאשר שאתה אינך המקור. הוא לא היה מוכן לאשר.
עו"ד זהר: שאתה אינך המקור,
כב' השופט: הוא לא היה מוכן לאשר שום דבר. אני עוד זוכר את הוויכוחים שהיו פה עם פסק הדין מירושלים ששלפו לי וכיוצא בזה.
גב' כהן: אדוני צריך היה להורות לו לענות.
עו"ד בלכר: כן, בסדר.
מר פלקסר: אדוני, ממה שאני זוכר, שאלה ששאלתי את מר יצחק,
כב' השופט: אבל למה הוויכוח הזה עכשיו?
עו"ד בלכר: למה לא הגשת בר"ע לזה? חבל, היה מעניין.
מר פלקסר: אני סבור, אדוני, שאם מר יצחק, אם בית המשפט היה מאפשר לו לענות על השאלות האלה, אז הסימן שאלה שאדוני עכשיו הציב לא היה קיים.
כב' השופט: אני יכול בשם עורכי הדין של ברנדס להציע לך דיל. אני אדאג לוויתור על החיסיון של יואב יצחק, ואתה תדאג לוויתור על החיסיון לעוה"ד שלך.
גב' כהן: בסדר גמור.
עו"ד בלכר: של פוקס.
מר פלקסר: אתה יודע מה, אתה יודע מה,
עו"ד זהר: מצוין, מצוין,
מר פלקסר: אתה יודע מה, בבקשה רבה.
עו"ד זהר: מצוין.
גב' כהן: אין שום בעיה.
מר פלקסר: בבקשה, אדוני שייתן החלטה.
גב' כהן: מצוין.
מר פלקסר: ישיבה הבאה זימון יואב יצחק, הישיבה הבאה זימון פוקס. בבקשה. יש התנגדות?
גב' כהן: מצוין.
מר פלקסר: יש התנגדות? אדוני מוכן לתת החלטה?
עו"ד בלכר: כן, כן, יש התנגדות. יש התנגדות.
מר פלקסר: מה? לא, לא,
עו"ד בלכר: יש התנגדות. שעתיים וחצי נגמרו, אנחנו נכתוב את עמודי הסיכומים שאדוני יקצוב, 20, 15 עמודים כמה שצריך, ונגמור את התיק.
גב' כהן: רואה אדוני, הוא לא רוצה,
מר פלקסר: אני מגיש בקשה.
כב' השופט: אז הדברים האלה נרשמו. תודה, תמשיך.
מר פלקסר: אני מגיש עכשיו בקשה,
עו"ד בלכר: אני רוצה לסיים היום.
מר פלקסר: אני מגיש בקשה, אני מבקש שזה יירשם לפרוטוקול בצורה מסודרת של בקשה.
עו"ד בלכר: זה בשרשור של 15,
עו"ד זהר: זה לא השאלה. שהוא יגיד הוא יבוא להעיד על זה שהוא המקור.
גב' כהן: כן, בסדר.
עו"ד זהר: מי המקור שלו.
ת. אדוני יזכור שבחקירה שלו במשטרה הוא אומר יואב יצחק לא ידע ממי הוא קיבל את החומר. מאיפה הוא ידע?
עו"ד זהר: אבל זו לא השאלה. אנחנו,
כב' השופט: תמשיך, תמשיך כרגע.
עו"ד בלכר: זה עלול להתפוצץ, אדון פלקסר.
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש להגיש בקשה עכשיו, זה לא בקשה בכתב, אלא בקשה ושאדוני יתן החלטה. אני מבקש לזמן את זיו פוקס לעדות ואני מבקש לזמן את,
גב' כהן: שהוא יורה לו,
מר פלקסר: את מר יואב יצחק, בתנאי שכבודו יורה למר יצחק,
גב' כהן: הצעה של כבודו,
מר פלקסר: הצעה שננקבה, שאני לא יכול לחזור, של כבודו, זו הבקשה.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: אני מבקש שאדוני יתן החלטה.
כב' השופט: בסדר. עכשיו תמשיך את החקירה. אני לא נותן כרגע החלטה, תמשיך את החקירה שלך. כן. אני גם לא לגמרי בטוח שאני יכול לחייב את יואב יצחק.
עו"ד בלכר: לא, נצטרך לשלוח אותו לכלא, הוא לא יענה. לצערי.
גב' כהן: למה? הוא לא המקור שלו,
עו"ד זהר: אבל לא זאת השאלה. מי המקור שלו?
מר פלקסר: מילה אחת, אדוני.
גב' כהן: תיזהר,
עו"ד זהר: לא לאיים עלי.
כב' השופט: גברת, אני אוציא אותך מהאולם. מספיק.
גב' כהן: אדוני,
מר פלקסר: מילה אחת. אחת השאלות שאני שאלתי את מר יצחק היתה מתי אתה שמעת את שמי, מתי נודע לך לראשונה על שמי, אחת משלוש השאלות האלה. כבודו לא אישר את התשובה לשאלה הזו. לא התיר את השאלה.
כב' השופט: יכול להיות, אינני יודע.
עו"ד זהר: פשוט לא נכון.
מר פלקסר: זה לא נכון? זה מופיע בפרוטוקול?
עו"ד זהר: זה לא נכון.
מר פלקסר: ואם אתה רוצה,
כב' השופט: סליחה, יכול להיות. אני לא יכול לגלגל את הדברים לאחור. אנחנו עוד נדון בדברים האלה. בבקשה להמשיך.
מר פלקסר: מה שאני מבקש לומר בהקשר זה, שמר יצחק לא חייב לחשוף את המקור שלו לעניין הזה, אבל הוא יכול לומר שזה לא אני.
כב' השופט: הם לא חולקים על זה.
מר פלקסר: מה לא חולקים?
עו"ד בלכר: שמה?
כב' השופט: שאתה אינך המקור הישיר.
עו"ד בלכר: זה ברור. מה, הוא עד כדי כך נזלזל בו? אנחנו חושבים שהוא מאוד מתוחכם. לדעתי זה מישהו שיהיה לנו קשה למצוא את הקשר, אבל אם הוא היה אומר מי, הרי אדוני, כשיואב יצחק רצה להעיד אז אמרנו תראה, אתה לא תעיד שהוא לא, זה חצי אמת, אתה רוצה להעיד הכל,
מר פלקסר: זה לא נכון,
עו"ד בלכר: זה אנחנו מוכנים. יואב יצחק לא היה מוכן. הדרך היחידה היתה לשלוח אותו לבית האסורים. זה לא מצדיק את זה, לא התיק הזה.
מר פלקסר: כדי לסיים את הוויכוח הזה, אני רק מבקש לומר לאדוני שמר יואב יצחק יכול לאשר גם באופן עקיף שאני לא המקור.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: וזה דבר נורא חשוב לתיק,
כב' השופט: איך הוא יכול לאשר באופן עקיף? איך הוא יכול לדעת מאיפה הגיעו לזה שמסר לו את המסמכים, מי מסר,
מר פלקסר: חזקה עליו שהוא יודע.
כב' השופט: אם באופן תיאורטי מגיע שליח של חברת שליחויות ומעביר ליואב יצחק את המסמכים, איך הוא יכול לדעת מי ניצב מאחורי נער השליחויות הזה?
מר פלקסר: אז זה בדיוק מה שצריך לשאול אותו.
עו"ד בלכר: מה יש לשאול פה?
גב' כהן: אם הוא יודע,
מר פלקסר: זה בדיוק הנקודה, שלכן ביקשתי והתעקשתי ולצערי בית המשפט לא קיבל.
כב' השופט: סליחה, באמת חבל על הזמן. בוא נסיים את זה. אני מבין שלא נשארו לך עוד שאלות.
מר פלקסר: יש, יש לי.
עו"ד בלכר: אבל אם פוקס מוכן, אולי נסכים שהוא יבוא.
מר פלקסר: אז הנה, יש בקשה.
עו"ד בלכר: אולי הוא מוכיח את חפותך.
מר פלקסר: הוגשה בקשה.
גב' כהן: פלוס יואב יצחק.
עו"ד בלכר: פוקס לבד. פוקס לבד.
מר פלקסר: לא,
עו"ד בלכר: כל השאלה אם הוא ידע או לא ידע.
מר פלקסר: הבקשה שהגשתי לכבודו, היא מותנית בדיוק בהצעה שבית המשפט הנכבד נקב בה, שני העדים עם עשרות המגבלות של בית המשפט.
עו"ד זהר: המגבלה מחייבת את יואב יצחק להעיד על המקור שלו. אתה לא מבין את זה?
מר פלקסר: שיעיד מה שהוא רוצה.
כב' השופט: יש בעיה גדולה, יש בעיה גדולה כי בעוד שאתה יכול לשחרר את עוה"ד שלך מהחיסיון, העניין של יואב יצחק זה בעיה. זה בעיה. לי לא ברור שלי יש סמכות לחייב אותו.
עו"ד זהר: וברגע שהוא סירב?
עו"ד בלכר: הוא אמר שהוא ילך לכלא.
כב' השופט: יש נסיבות קיצוניות שבהן אפשר,
עו"ד זהר: כשיש רצח על הפרק, כשיש איום,
מר פלקסר: אדוני, עוד משפט אחד בעניין, ברשותך.
עו"ד זהר: לא תביעה מגוחכת.
כב' השופט: למה לא תסתפק בזה שאתה העמדת אתגר גדול בפני הצד השני,
מר פלקסר: כן, ו-?
כב' השופט: שאתה מוכן להביא את עוה"ד שלך בתנאי שהם יסכימו,
מר פלקסר: אין לי שום בעיה. אין לי שום בעיה.
כב' השופט: והם לא מסכימים. הנה, הפסדת פה,
מר פלקסר: הם לא מסכימים? הם מסכימים. אדוני,
עו"ד זהר: אני רוצה להבהיר. אנחנו מוכנים שיבוא יואב יצחק ואנחנו רק אומרים שברגע שהוא מגיב על השאלה מי לא נתן לך, הוא מוותר על החיסיון והוא חייב יהיה להגיד,
מר פלקסר: זה לא נכון.
עו"ד זהר: אל תגיד לי לא נכון.
מר פלקסר: תיכף אני אסביר לך למה זה לא נכון.
עו"ד זהר: אל תסביר לי ואל תלמד אותי משפטים.
מר פלקסר: אלמד אותך ועוד איך.
עו"ד זהר: תן לי רק לסיים.
מר פלקסר: אתה לא מבין מה אתה מדבר.
עו"ד זהר: את עמדתנו.
כב' השופט: כן, זו היתה גם עמדתכם אז.
עו"ד בלכר: נכון.
עו"ד זהר: ויואב יצחק קיבל אותה ואמר: אני לא אגיב על עניין מי מסר לי כלום. לא אם זה השליח ולא שרף ולא,
מר פלקסר: מאיפה אתה יודע? אולי היה אומר משהו,
עו"ד בלכר: זה מה שהוא אמר.
עו"ד זהר: זה מה שהוא אמר.הוא אמר אני אלך על זה לבית הסוהר, ולכן כל ההצגה הזו,
עו"ד בלכר: משהו בסגנון,
עו"ד זהר: הוא אמר אני מוכן לשאת בכל המשמעויות.
כב' השופט: אני לא העמדתי אותו בסיכון של בית סוהר ולא חייבתי אותו. אני אמרתי לו שאם הוא רוצה,
עו"ד זהר: זו זכותו, נכון.
כב' השופט: זה גם לא בטוח שזה עניין של שיקול הדעת שלו, אחרי הכל זה מישהו שהוא המקור שלו צריך לוותר על החיסיון. זה לא שיקול דעת של יואב יצחק. הוא לא יכול להסכים לפגוע, למסור את שמו של מוסר המידע בלי שמוסר המידע משחרר אותו מהחיסיון.
עו"ד זהר: תודה רבה.
מר פלקסר: אדוני,
עו"ד זהר: וזה פלקסר לא עשה.
מר פלקסר: אדוני,
כב' השופט: וזה אתה יכול, אם אתה מוסר המידע במישרין או בעקיפין, אז אתה יכול.
גב' כהן: הוא הודיע עכשיו,
עו"ד בלכר: הוא מודה.
עו"ד זהר: עכשיו? עכשיו?
עו"ד בלכר: אין לו חיסיון אלא אם כן הוא המקור. את לא מבינה את זה?
עו"ד זהר: אם יש לו חיסיון,
כב' השופט: טוב. או.קיי.
מר פלקסר: משפט סיכום. משפט סיכום לעניין הזה.
עו"ד זהר: הוא מוכן לוותר על החיסיון? זה סימן שהוא המקור. תודה רבה.
גב' כהן: לא.
עו"ד זהר: שיאשר את זה לפרוטוקול.
גב' כהן: תאשר לפרוטוקול שאם,
כב' השופט: רגע, הפרוטוקול כרגע שותק.
מר פלקסר: שותק הפרוטוקול?
כב' השופט: יש פה הפסקה טכנית.
גב' כהן: תאשר לפרוטוקול,
מר פלקסר: רגע, זה לא טוב.
עו"ד בלכר: זה לא כל כך משנה.
- הפסקה -

כב' השופט: אגב, עד עכשיו זה היה מופסק? תודה לאל.
מר פלקסר: אדוני, מדובר פה ב-3,700 דפי פרוטוקול ו-15 עדים בערך.
עו"ד בלכר: נו, אז מה?
מר פלקסר: אז אי אפשר, חייבים לתת פה כר נרחב לסיכומים. שאדוני ישקול את זה לפני שהוא יתן.
כב' השופט: כן, אבל השאלה מה מתוך מה שנאמר שייך לעניין.
מר פלקסר: הרבה מאוד שייך. הכל שייך. בטוח שהנסיעות ללונדון שאני נחקרתי יום שלם על זה, זה לא שייך למשפט.
עו"ד בלכר: נו, אז הנה אתה רואה,
מר פלקסר: ואדוני יודע יפה מאוד. וגם הקלטת של שרה סופה שבאתי לזמן אותה עם שרי,
כב' השופט: אתה רואה, אפילו להערות שלי אתה לא נשאר בלי תגובה. לשלהם אתה נשאר בלי תגובה?
מר פלקסר: זה לא הבנתי מה אדוני אמר.
כב' השופט: שבהקשר לזה שאמרתי שגם אתה סיכמת כל המשפט. בבקשה להמשיך.
מר פלקסר: מה שאני מבקש ומר לאדוני, ואני מאשר את זה לפרוטוקול שיהיה ברור, אם עד עכשיו זה לא ברור, אם עד עכשיו זה לא היה ברור. אני מאשר לפרוטוקול שאם אני המקור של יואב יצחק אז אני מוותר על החיסיון.
כב' השופט: טוב.
עו"ד בלכר: טוב.
מר פלקסר: חד משמעי, לחזור על זה עוד פעם? זה ברור? אני אגיד את זה עוד פעם.
כב' השופט: לא, לא, אל תגיד את זה עוד פעם, תמשיך.
מר פלקסר: אם אדוני יעיין בפסק דין של צטרי,
כב' השופט: לא, לא, אני לא רוצה לשמוע עכשיו סיכומים.
מר פלקסר: משפט אחד.
כב' השופט: סליחה, אני לא מוכן,
מר פלקסר: בבקשה, בבקשה,
כב' השופט: אני לא מוכן,
מר פלקסר: אדוני,
כב' השופט: תאמין לי שאני מכיר את פסק הדין הזה היטב.
מר פלקסר: אז בבקשה רק לומר את המשפט הבא. כבודו יראה שהנסיבות שאי אפשר לרדת לחקר האמת ללא פריצת החיסיון, בית המשפט חייב לחייב אותו להשיב לשאלות, במיוחד כשמדובר בלשון הרע.
גב' כהן: אם אין אפשרות אחרת,
עו"ד זהר: כל האפשרויות, הוא שגנב את המסמכים,
מר פלקסר: אני מבקש שאדוני יעיין בעניין הזה וישקול את זה פעם נוספת.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: זה הכל.
כב' השופט: טוב, הלאה.
גב' כהן: אני מבקש להפנות את תשומת הלב לעוד עניין, וזה סוגר את הנושא הזה לפני שאדוני יתן החלטה.
כב' השופט: לא, לא, אני מבקש שתעבור לשאלה הבאה. גמרנו עם הנושא של החסיונות האלה. בבקשה לעבור הלאה.
מר פלקסר: אי אפשר לומר משהו לאדוני בעניין הזה?
כב' השופט: לא, לא.
מר פלקסר: על זה שיואב יצחק העיד שב-96' כבר ידע ובית המשפט מנע,
כב' השופט: בסדר, שמעתי את זה.
מר פלקסר: מנע ממנו,
כב' השופט: התחלת בזה.
מר פלקסר: מנע ממנו את המידע הזה.
כב' השופט: בסופו של דבר אני אפסוק כנראה פיצויים נגד עצמי במשפט הזה.
גב' כהן: הוא רצה להעיד.
מר פלקסר: הוא רצה להעיד על זה.
כב' השופט: כן, בבקשה.
עו"ד זהר: מאוד.
עו"ד בלכר: טוב, אין לכם שאלות אז בואו נלך הביתה. זה לא חובה עד 17:00.
גב' כהן: תמשיך.
מר פלקסר: אני נפגשתי עם מר יצחק לפני שהוא נתן את העדות ואני רוצה לשאול אותך בעניין כמה דברים שהוא אמר לי. אני מקריא מתוך,
עו"ד זהר: זה לא דברים שהוא אמר כאן.
גב' כהן: ברור,
עו"ד זהר: זה לא דברים שהוא אמר כאן. אז הוא אמר.
כב' השופט: הוא יכול להציג לו איזה היפותזה שהוא רוצה.
מר פלקסר: ואני מקריא מתוך תמליל הפגישה בעמ' 13.
עו"ד זהר: מעניין אם הוא ידע שהוא מקליט אותו.
מר פלקסר: שם אומר מר יצחק,
עו"ד זהר: מוצג שהוא לא הראה לנו.
מר פלקסר: "ברנדס ידע כעובדה תוך כדי המעבר למשרד החדש, הוא אמר במשרד שנעלמו לו מסמכים מחשבון הנאמנות, חומר שנוגע לויצמן, והוא ביצע חיפושים ולא מצא". כמו שאנחנו יודעים, המעבר למשרד החדש היה בשנת 1996. השאלה היא, מר ברנדס, האם זה נכון שאתה ידעת בשנת 1996 שחומר הנוגע לחשבון הנאמנות נעלם ממשרדך?
ת. שקר וכזב.
כב' השופט: זהו. הלאה.
עו"ד זהר: יואב יצחק אמר את זה. אדוני מבין לאיזה אבסורד,
כב' השופט: כן, אבל אני גם מבין שאתם עוצרים את זה. בבקשה.
מר פלקסר: מר ברנדס, איך אתה מסביר את העובדה שהתחקיר שערך יצחק הוא לתקופה שעד 1995 בלבד, וזה מתאים למה שיואב יצחק אומר שהמסמכים נעלמו לך בשנת 1996?
ת. לא יודע להסביר מה יואב יצחק אומר או לא אומר. העובדה היא שאדון פלקסר הביא את המשטרה למשרד בשביל להראות להם איפה המסמכים. אם המסמכים עד 96' אבדו ונעלמו, לאן הוא הביא אותם? מה הוא רצה להראות להם?
ש. 95'.
ת. פשוט המצאה לא נורמלית.
ש. הוא אומר 95'.
עו"ד בלכר: מ-93' נאספו עוד מסמכים עד 95'?
עו"ד זהר: כן, נעלמו פעמיים.
עו"ד בלכר: פעמיים.
גב' כהן: לא פעמיים,
מר פלקסר: הלאה.
עו"ד זהר: תפסיקו כבר לבלבל את המוח, באמת.
מר פלקסר: מה ההסבר שלך לדבר הזה?
ת. אין לי הסבר.
ש. אין לך הסבר.
עו"ד זהר: אין הסבר. זה אסופה של שקרנים שאחד מדבר משקר לשני. מה יש פה להסביר?
עו"ד בלכר: במקום למקד את החשד עד 98', אז הוא מיקד עד 95'.
מר פלקסר: תביא את יואב, אתה, אתה. טוב, חבל על הזמן.
גב' כהן: אתם לא נתתם לחקור אותו.
עו"ד בלכר: אנחנו לא נתנו?
מר פלקסר: כן. הלאה. מר ברנדס, מתי פנה אליך יוסי גרוס בקשר להעסקתי במשרדו?
עו"ד בלכר: כבודו, אני מזכיר שאנחנו היינו בסרט הזה, חבל על הזמן.
מר פלקסר: אתה לא שמעת,
עו"ד בלכר: יוסי גרוס זה משהו שאדוני לא אפשר לחקור עליו.
מר פלקסר: זה לא נכון. אני לא שואל אותו בהקשר לזה שאתה מצפה. תשמע את השאלה.
עו"ד בלכר: בוא נשמע את השאלה. צודק.
מר פלקסר: מתי פנה אליך יוסי גרוס בקשר להעסקתי במשרדו?
עו"ד זהר: שמעתי את השאלה, אני מתנגד לשאלה. היא לא רלוונטית. לשאלת החבות. בזבזנו שעה וחצי עם כל מיני נימוקים על חבות כזו וחבות כזו ואדוני קיבל החלטה.
מר פלקסר: ההחלטה היתה על זימונם של גרוס חודק ועכשיו אנחנו שואלים את ברנדס.
עו"ד בלכר: יוסי גרוס לא יכול להעיד כלום על החשדות בזמן אמת. יוסי גרוס נכנס לתמונה בשלב מאוחר.
מר פלקסר: אני שואל אותו משהו אחר לגמרי, למה אתה מתפרץ לדלת פתוחה?
עו"ד בלכר: שמעתי יוסי גרוס.
מר פלקסר: שמעת יוסי גרוס, יש לך בראש יוסי גרוס.
כב' השופט: מתי פנה אליך יוסי גרוס?
ת. אני לא זוכר, אבל אם אני מסתכל על כל הארועים אני,
גב' כהן: תזכיר לו,
מר פלקסר: רגע,
ת. אני מניח שזה היה ב-99' אבל אני לא זוכר.
ש. מתי ב-99', בתחילת 99'?
ת. לא זוכר.
ש. אז בוא ננסה למקד אותך. גרוס חודק מפרסמים מודעה שמפרסמים לתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי וחשב עד כמה שאני זוכר ביוני 1999. סוף יוני 1999,
כב' השופט: טוב, נו,
מר פלקסר: אני פונה אליהם. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על סרגל הזמן אז יוסי גרוס מדבר איתך מיוני וצפונה. זה נכון?
ת. לא יודע, אבל זה לא בלתי אפשרי.
ש. בסדר. מה אמרת לו בעניין הזה?
ת. אני אמרתי לו שעד שעבדת אצלנו אני הייתי פחות או יותר, לא אמרתי מאושר אבל הסתפקתי בעבודה שעשית ולא היתה לי בעיה יוצאת דופן בעניין, ומיום שעזבת אותנו אנחנו בסכסוך איתך ואני לא רוצה להתייחס לזה. אני מבין שכמה ימים אחרי זה הוא קיבל אותו לעבודה.
ש. זה מה שאמרת לו?
ת. כן. לא יודע אם בדיוק במלים האלה, אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי לו, אבל פחות או יותר. לו הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, הייתי אומר לו תברח שני קילומטר מהאזור שלו.
ש. עם מי דיברת, עם יוסי גרוס עצמו?
עו"ד בלכר: כבודו, אני ידעתי למה אני מתנגד. אם אדוני יראה בכתב התביעה. בכתב התביעה, עשינו את הדיון הזה, הוא פשוט מנצל את העובדה,
מר פלקסר: זה לא שייך לזה בכלל.
עו"ד בלכר: תן לי להשלים את הדברים שלי כי אני ממילא אשלים אותם. בכתב התביעה הרי מ הנשאל עכשיו, האם לפני ב-99' וכו'. כל הדברים האלה לא מופיעים בכתב התביעה. בכתב התביעה ההתייחסות הרלוונטית היחידה לפרופ' גרוס זה האם, בהנחה שנימצא חבים בשלב האחריות, האם זה השפיע על הנזק כן או לא. כל השאלות האלה מקומן,
מר פלקסר: לא, לא.
עו"ד בלכר: זו ההתנגדות שלי,
כב' השופט: לא, לא, אבל אני לא יודע, יכול להיות שהמטרה היא אחרת.
עו"ד בלכר: המטרה קשורה לכתב התביעה.
כב' השופט: כן, בוודאי.
עו"ד בלכר: אני חושב שהמטרה היא אחרת. יש איזה שינוי חזית, זה לא רלוונטי לכתב התביעה וזו ההתנגדות שלי.
כב' השופט: אני לא אאשר שינוי חזית, אבל איך הוא, אולי הוא מתכוון לקשור את זה איכשהו לכתב התביעה, אלוהים יודע איך, כרגע.
עו"ד בלכר: אבל מה שאני מבקש,
מר פלקסר: תמתין שניה אחת.
עו"ד בלכר: אני לא רוצה להמתין.
מר פלקסר: אתה כן תמתין.
עו"ד בלכר: אני מבקש שהתובע יצביע, כי כשאני מסתכל על סעיף 19 לכתב התביעה ביום 2.1 וכו' יש את ההתייחסות לפרופ' יוסי גרוס. אין התייחסות אחרת. מה זה השאלות על 99'?
גב' כהן: אז תיכף תבין את הקשר.
עו"ד בלכר: לא רוצה תיכף, רוצה עכשיו.
מר פלקסר: שב, שב בבקשה.
כב' השופט: טוב, תמשיך בינתיים, נראה.
גב' כהן: הוא מדריך את העד.
מר פלקסר: מה הקשר שלך,
כב' השופט: כן, הוא צריך להדריך את העד. זו הדרך הרגילה.
מר פלקסר: הוא לא צריך.
כב' השופט: אתה צריך להדריך את העד.
מר פלקסר: אני צריך להדריך אותו?
כב' השופט: כן, בהחלט.
מר פלקסר: אז אני אנסה להדריך אותך. מר ברנדס, מה הקשר שלך עם יוסי גרוס?
כב' השופט: זה לא הדרכה.
ת. זה לא היתה השאלה. השאלה היתה,
עו"ד בלכר: כבודו, השמטתי משפט אחד. אם אדוני יפתח את סעיף 19, לא לחינם אני מפנה. סעיף 19 אומר ככה,
כב' השופט: זה לא מול עיניי.
עו"ד בלכר: אז אני אקריא, זה משפט אחד. "ביום 2.1" אז לכאורה אפשר להגיד רגע, זה לפני התלונה, בשיחה הזאת,
מר פלקסר: אבל זה לא קשור לעניין.
עו"ד בלכר: תקשיב עד הסוף. "ביום 2.1 ימים ספורים לפני שהנתבע... הוא החל לעבוד אצל יוסי גרוס, ואולם עקב הדיבה שהפיץ הנתבע כנגדו" מפורטת קודם בתלונה וכדומה "אז התבקש התובע להתפטר...". אין בכתב התביעה שום טענה שנוגעת לשאלת החבות, שום טענה. זה הכל בשאלת הנזק. אם הוא רוצה לשאול והוא אומר שזה רלוונטי לשלב החבות, בבקשה שיגיד למה זה רלוונטי. אולי אני מלהג,
כב' השופט: אני לא מניח שהשאלות הולכות על הכיוון איך השמצת אותי באוזני יוסי גרוס כאילו לפתוח חזית חדשה של הוצאת דיבה. אני לא מניח שזאת הכוונה.
עו"ד בלכר: גם אני לא מניח, לכן זה אחת משתיים.
כב' השופט: אני מניח שזה שוב עניין של כמות האינפורמציה שהיתה ידועה לעו"ד ברנדס באותו שלב על כל העניינים האלה שעליהם סובבת התביעה.
עו"ד בלכר: אם זה מה שהוא רוצה לשאול, ובמקרה זה יוסי גרוס,
כב' השופט: ואם ידעת כל כך הרבה דברים, איך אתה נותן חוות דעת כל כך צמחונית,
עו"ד בלכר: אם זו השאלה אז אדוני צודק ואז אני אשב ולא אתנגד.
מר פלקסר: יופי, אני מודה לך מאוד.
עו"ד בלכר: ואם הוא ינסה לשרבב את יוסי גרוס,
מר פלקסר: אני מודה מאוד גם לבית משפט על האפשרות לשאול את מר ברנדס את השאלות האלה. מר ברנדס, עם מי דיברת עם יוסי גרוס עצמו?
ת. כן.
ש. דיברת עם חודק?
ת. לא.
ש. דיברת עם איתן גרינברג?
ת. לא.
ש. כמה פעמים דיברת איתו בעניין הזה?
ת. פעם אחת.
ש. שותפך נשיץ דיבר איתו?
ת. מה השאלה?
עו"ד זהר: אם נשיץ דיבר איתו,
מר פלקסר: נשיץ דיבר עם גרוס בענייני?
ת. אני חושב שגרוס אמר לי שנשיץ דיבר איתו.
ש. אתה התייעצת עם נשיץ לפני שנתת את חוות הדעת שלך עלי?
ת. לא.
ש. דיברת איתו בכלל,
ת. גרוס צלצל ועניתי לו. מתי יכולתי להתייעץ עם נשיץ?
ש. אחרי זה דיברת איתו על זה?
ת. לא.
ש. נשיץ דיבר איתך על זה?
ת. לא.
ש. זאת אומרת לא דיברתם על הנושא של חוות הדעת הזו בכלל.
ת. אני לא זוכר שדיברנו. אני כמעט בטוח שלא דיברנו.
ש. עכשיו אתה אומר שלאחר השיחה הזו ידוע לך שהוא קיבל אותי. מאיפה אתה יודע את זה?
ת. אתה אמרת.
ש. מה זאת אומרת אני אמרתי? אתה יודע את זה ממני?
ת. אתה אמרת לי שהתקבלת לעבודה שם סמוך לפני הפרסום של אדון יואב יצחק וששלושה ימים אחרי זה פיטרו אותך.
ש. אני לא יודע מתי אתה דיברת איתו, בשביל זה גם ביקשתי ממך לדעת.
ת. גם אני לא יודע.
ש. כשאתה אומר לאחר שיחה זו הוא קיבל אותך לעבודה.
ת. כשאני דיברתי איתו אדון פלקסר לא עבד אצלו, ובזמן שיואב יצחק מפרסם את העניין אז הוא כן עובד אצלו. אז זה ברור.
ש. מתי נודע לך שאני עובד אצלו?
ת. אחרי שהפרשה הזו התפוצצה.
ש. מה זה אחרי?
ת. לא לפני.
ש. אחרי זה חודש, חודשיים, חצי שנה, שנה?
ת. לא זוכר.
ש. האם זה נכון שעד להגשת התלונה נגדי דיברת שוב עם יוסי גרוס או מישהו ממשרד גרוס בעניין פרשת ויצמן שכבר פורסמה באותו זמן?
ת. תחזור על השאלה. האם זה נכון שמה?
עו"ד זהר: שאחרי הפיצוץ של הפרשה דיברת שוב,
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד בלכר: זה מה ששאלת.
מר פלקסר: לא, אני לא סומך על מה שזהר שואל. אני שואל. האם נכון שעד הגשת התלונה נגדי דיברת שוב עם יוסי גרוס או עם מישהו ממשרדו בעניין פרשת ויצמן שכבר פורסמה באותו זמן?
ת. אני מניח שלא.
ש. מה זאת אומרת אתה מניח שלא?
עו"ד בלכר: אנחנו בטווח של 5 ימים, שאני אבין את השאלה? לא מצליח להבין את השאלה.
ת. לא היתה לי שום סיבה לדבר איתו.
עו"ד בלכר: אם היא פורסמה ב-30 והתלונה ב-5 אתה שואל על ה-5 ימים האלה?
מר פלקסר: כן. כן.
ת. אני לא זוכר, אבל אני בטוח שלא דיברתי, לא היה לי על מה לדבר איתו.
ש. אם זה נכון שממשרד גרוס חודק התקשרו אליך בתקופה הזו?
ת. שאלת,
כב' השופט: אני מתחיל לחשוש שלא כיוונתי נכון לכוונה שלך. אני לא יודע למה אתה שואל את השאלות האלה.
עו"ד בלכר: כי הוא מחפש אחריות לפני ה-5 בינואר, תוך כדי שינוי חזית.
מר פלקסר: לא נכון, זה לא נכון.
עו"ד בלכר: זה לא שינוי חזית? אז תראו לי איפה בכתב התביעה יש טענה של הוצאת דיבה מול גרוס.
גב' כהן: הפרסום,
עו"ד בלכר: מה?
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: סליחה כבודו, עכשיו הבנתי שזה בדיוק מה שהם שואלים. בכתב התביעה יש טענה לגבי הפרסום שבא לידי ביטוי בתלונה למשטרה ואולי אפילו בעניינים אחרים. דבר אחד אין. אין טענה להוצאת דיבה בשיחה עם גרוס או מי ממשרד גרוס. השאלות שמתייחסות לפני ה-5.1 זה שאלות של שינוי חזית, זה לא מופיע בכתב התביעה.
גב' כהן: זה לא שינוי חזית כי זה פורסם.
עו"ד בלכר: מה פורסם?
גב' כהן: הגניבה פורסמה.
עו"ד בלכר: סליחה? אני לא מבין מה היא אומרת.
מר פלקסר: אז עזוב.
עו"ד בלכר: אני לא מצליח להבין. אין בכתב התביעה שום דבר שמצדיק לשאול,
כב' השופט: אתה בכתב התביעה טוען שבגלל הפרסום אתה פוטרת. זהו. אז הטענה שלך היא שבגלל הפרסום, לא בגלל דברים שאמר עו"ד ברנדס לגרוס או למישהו במשרדו.
עו"ד בלכר: זה פרסום.
מר פלקסר: זה פרסום. אדוני, כשברנדס אומר למישהו משהו, אדוני,
כב' השופט: בגלל הפרסום, איזה פרסום?
מר פלקסר: או, כל פרסום. זה כבר פרסום. זה כבר נופל בגדר הפרסום.
עו"ד בלכר: הם עבדו הרבה על המילה פרסום. לפי חוק לשון הרע זה גם שיחה של אדם עם אדם. אין טענה בכתב התביעה, ולכן קמתי והתנגדתי קודם, הוא ניסה לנצל. מה שאדוני אמר אני מסכים, לו זו היתה הכוונה אז באמת ההתנגדות לא במקום. אבל זה לא הכוונה. אין בכתב התביעה טענה על הוצאת דיבה באמצעות פרסום שהוא שיחה בין עובדי ברנדס לבין גרוס או מטעמו. אין טענה כזו. יש טענה לפרסומים אחרים. הטענה היחידה של פרופ' גרוס זה סעיף 19 לכתב התביעה,
כב' השופט: כן, מה הוא אומר עוד פעם?
גב' כהן: זה לא נכון. מה זה הפרסומים?
עו"ד בלכר: "ביום 2.1.00 ימים ספורים לפני שהנתבע העליל על התובע את האשמות השווא הפוגעניות וחסרות השחר שמפורטות למעלה בסעיפים הקודמים, החל התובע לעבוד כמנהל כספים ואדמיניסטרציה במשרד עוה"ד פרופ' יוסף גרוס, חודק גרימן ושות', ואולם עקב הדיבה שהפיץ הנתבע כנגדו התבקש התובע להתפטר מעבודתו החדשה וזאת 3 ימים בלבד לאחר תחילת העסקתו". בראיה של כל הסעיפים הקודמים, מה זה הדיבה שהפיץ הנטענת, התלונה למשטרה ונדמה לי שפה,
מר פלקסר: לא נכון.
גב' כהן: לא נכון.
עו"ד בלכר: הפרסומים בעיתונות עד 5.1.
מר פלקסר: לא נכון. לא.
עו"ד בלכר: אין שום אמירה לגבי שיחה עם גרוס.
מר פלקסר: אדוני, הוא מנסה להטעות את בית המשפט.
גב' כהן: יש פרסומים.
עו"ד בלכר: אם היתה כזו, לא היתה שום הסכמה לפיצול החבות והנזק.
מר פלקסר: לא שייך, זה לא שייך. אני עכשיו מבקש לדעת, מר ברנדס, האם זה נכון שממשרד גרוס חודק שאלו אותך אם זה נכון שאתה מייחס לי את הגניבה של המסמכים?
ת. ממש ממש לא נכון.
ש. יפה. נורא פשוט.
עו"ד זהר: גמרנו את השאלות.
מר פלקסר: כשאתה מדבר עם יוסי גרוס באותה שיחה של הנושא של העסקתי במשרדו, אתה כבר יודע לטענתך על הגניבה של 10,000 דולר בידי?
ת. אני לא זוכר את ה-sequence של הארועים.
גב' כהן: אז תזכיר לו, הוא אמר מרץ 99',
מר פלקסר: אז בוא נזכיר לך. מר ברנדס, בינתיים שאני אזכיר לך אתה תחשוב על תשובה יותר,
ת. לא, אבל לקח להם זמן לגלות את זה,
ש. מר ברנדס, כשאתה אומר שאתה לא זוכר, מה זאת אומרת אתה לא זוכר? אתה לא ידעת על הסיפור הזה?
ת. כשאני אומר שאני לא זוכר, משמע שאני אומר שאני לא זוכר.
ש. אהה.
גב' כהן: אז תזכיר לו, הוא אמר מרץ 99'.
מר פלקסר: הבנתי. אז בוא תסתכל,
ת. מכל מקום, אם אתה רוצה לשאול אם אמרתי או לא אמרתי לגרוס על ה-10,000 דולר שאתה גנבת, התשובה היא לא רבתי. הוא לא שאל ואני לא אמרתי ולא דיברנו. כל מה שאמרתי לו זה את שני המשפטים שאמרתי, זו היתה שיחה מאוד קצרה. אמרתי לו עד אשר הוא עזב יכולתי לחיות עם מה שהוא עשה. מיום שהוא עזב אנחנו בסכסוך ואני לא רוצה להתייחס לזה. זה כל מה שאמרתי לגרוס והוא הסתפק בזה.
עו"ד זהר: זה גם מכסה את ה-,
מר פלקסר: מר ברנדס, אני לא הבנתי. גרוס שאל אותך אם אני גנבתי לך 10,000 דולר?
ת. הוא לא שאל.
עו"ד זהר: תקשיב, תקשיב מה אומרת לך הגברת.
מר פלקסר: הוא לא שאל אותך, נכון?
ת. נכון.
ש. יופי, כי הוא גם לא יכול לדעת על הסיפור הזה.
ת. זה תשאל אותו.
ש. אני שואל אותך למה לא אמרת לו על זה?
ת. למה אני לא אמרתי לו?
ש. כן,
כב' השופט: הוא לא צריך להסביר את זה.
ת. יכול להיות ששגיתי.
מר פלקסר: מה?
כב' השופט: הוא לא צריך להסביר את זה.
מר פלקסר: הוא נותן תשובה, אדוני. מה? שגית? למה שגית?
ת. יכול להיות ששגיתי והייתי צריך להגיד לו. מה שאני יודע היום, אמרתי לך, לו הייתי יודע אז תאמין לי לא היית מקבל טלפון נוסף אחרי השיחה איתי.
ש. אבל אז אתה כבר לטענתך יודע שגנבתי לך 10,000 דולר, אין ספק בעניין הזה, נכון?
עו"ד זהר: נכון.
מר פלקסר: למה אתה עונה? זה נכון?
ת. מה נכון?
ש. שעד לשיחה עם גרוס אצלך אין שום,
עו"ד זהר: ספק שהוא גנב,
מר פלקסר: שום ספק שאני גנבתי לך 10,000 דולר.
ת. גם היום אין לי שום ספק.
ש. אני לא שואל על היום. אני שואל אז, אנחנו על ציר הזמן מר ברנדס.
עו"ד בלכר: הוא אומר לך שאתה כזה שקרן, מה אתה רוצה ממנו?
עו"ד זהר: הוא אומר, הוא ניסה להיות אנושי. כי הוא ניסה להיות אנושי,
מר פלקסר: שקט, שקט.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: מאוד אנושי.
ת. אם ידעתי,
ש. מה זה אם ידעת? אתה אומר שידעת.
ת. אתה לא נותן לתת תשובה.
ש. העדת שידעת. מה זה אם? למה פתאום זה אם?
ת. הרי אני עונה מה שאני רוצה, לא מה שאתה רוצה.
ש. אז תענה.
ת. אם ידעתי אז שהוא גנב את הכסף, לא אמרתי את זה לגרוס ויכול להיות ששגיתי.
כב' השופט: טוב. התשובה היא שיכול להיות שהוא שגה. נו, מה לעשות.
מר פלקסר: האם במועד השיחה, מר בלכר, קוראים אותך לסדר פעם ראשונה. מר ברנדס, האם בשיחה הזו עם גרוס כבר ידעת שמשכתי לך לטענתך 200,000 ₪ ללא הרשאה?
ת. אני מניח שכן.
ש. מה זה התשובה הזאת מניח שכן? אתה רוצה שאני אראה לך את פסק הדין של בל"ל?
ת. אל תבלבל לי את המוח.
ש. מה זה מניח שכן?
ת. אין לי את כל המסמכים בבית ואני כל יום לומד אותם כמוך. זה לא מעניין אותי גם.
ש. מר ברנדס, ידעת או לא ידעת?
ת. קודם תתרחק.
עו"ד זהר: פלקסר, לך למקום.
גב' כהן: תפנה אותו,
כב' השופט: כן, ידעת או לא ידעת מה?
מר פלקסר: שאתה מדבר עם מר גרוס, ואני מניח שזה משהו כמו יוני וצפונה,
ת. אני מניח,
ש. לא שמעת את השאלה.
ת. אני יודע את השאלה. אני מניח שכבר ידעתי שהוא לקח את הכסף, אבל גם ידעתי שהבנק יחזיר לנו. אני מניח.
ש. נו, מה זה מניח? ידעת. אני שואל שוב פעם. האם כשדיברת עם גרוס חודק בפגישה הזו על נושא העסקתי במשרדו, כבר ידעת שמשכתי לך לטענתך 200,000 ₪ ללא הרשאה?
עו"ד זהר: הוא אמר שהוא חושב שכן.
ת. התשובה היא חיובית, אני כמעט בטוח חושב שכן, ולמה לא אמרתי לו, אתה מסכים עם השאלה?
מר פלקסר: אתה אל תשאל אותי שאלות.
ת. הגברת שואלת אז למה לא אמרתי לו, א' משום שהבנק החזיר ואמרתי לו שמיום שעזבת אנחנו בסכסוכים איתך. חלק מהסכסוכים היה הודעת הצד ג' שלך כל הדברים שהיו בבתי המשפט.
ש. זה מה שאמרת לו?
ת. לא.
ש. לא?
ת. אמרתי לו שמאותו יום אנחנו בסכסוך ואני לא רוצה לדבר.
ש. אבל לא סיפרת לו באיזה עניין הסכסוך.
ת. לא.
ש. הוא רצה לדעת מה הסכסוך?
ת. לא.
ש. הוא לא רצה לדעת.
ת. לא.
ש. זה לא עניין אותו.
כב' השופט: למה אתה מרבה בשאלות בעניין הזה.
מר פלקסר: אמרת לו שאני נעלמתי לך? זה הכל המצאות בדיעבד, אדוני, בשביל זה.
ת. הוא לא שאל.
עו"ד בלכר: אנחנו קיבלנו ככה באופן לא פורמלי אפילו בקשה ריאקציה מהמשרד הקודם שעבדת בו רמזו שלא להעסיק אותך. ככה פירשו את השיחה הזאת. אז איזה המצאות זה? אתה צירפת את זה בתור נספח לתצהירך.
מר פלקסר: אבל הוא בעצמו אומר שהוא לא אמר.
עו"ד בלכר: להגיד שאתה גנבת 10,000 דולר, כל מה שהוא היה עושה זה לא טוב. הוא אמר שהוא מצטער על זה.
מר פלקסר: משהו חשוד בעניין הזה.
עו"ד בלכר: חבל שהוא לא אמר.
גב' כהן: למה הוא לא אמר?
מר פלקסר: האם אמרת לו שנעלמתי לך?
כב' השופט: הוא לא אמר, די. הוא אמר שני משפטים, שמענו אותם. זהו. עכשיו תסיק מזה איזה מסקנה שאתה רוצה.
מר פלקסר: השאלה שלי עכשיו למה לא אמרת לו שנעלמתי לך ולמה לא אמרת לו,
ת. כי לא רציתי להגיד לו.
ש. שגנבתי 10,000 דולר ולמה לא אמרת לו שלקחתי לך 200,000?
עו"ד זהר: כי הוא לא פלקסר. כי הוא ברנדס.
מר פלקסר: זו השאלה. מה התשובה?
ת. אין תשובה.
עו"ד זהר: הוא לא פלקסר, אתה מבין? הוא אמר אני בסכסוך, ולא פירט.
מר פלקסר: בשביל זה הוא הלך למשטרה ומסר את כל השקרים האלה.
עו"ד זהר: זה המינימום שיכול היה לעשות.
מר פלקסר: תשובה מר ברנדס.
ת. התשובה היא ברורה ופשוטה. מר גרוס צלצל ושאל מה ששאל ואני עניתי לו בשני משפטים שאמרתי אותם ופרט לזה לא אמרתי לו כלום, ואם תשאל עוד 50 שאלות זה לא ישנה. זו היתה התשובה, אין תשובה אחרת.
ש. אני בטוח שלא אמרת לו את דברים האלה, מר ברנדס, כי הכל זה,
ת. אז למה אתה שואל?
ש. למה, כי זה הכל המצאות בדיעבד. למה במשטרה אתה אומר את כל הדברים האלה?
ת. אהה,
ש. חודש אחרי זה או משהו כזה, את זה אתה אומר למשטרה? למה אתה אומר את זה למשטרה?
עו"ד בלכר: אתה רוצה את התכתובות עם הבנק במרץ?
מר פלקסר: תשתוק עכשיו. הנה עכשיו עלינו על נקודה. נקודה חשובה. בוודאי שאני יודע, כי אם היית אומר לו משהו קטן, וזה יפה מאוד מר בלכר היה בישיבת הגישור, הוא אומר זה שטויות מה שאתה אומר שגרוס חודק. הוא אמר הם מכירים אחד אתה שני, אילו היה רומז לו משהו קטין,
עו"ד בלכר: אדוני, אם הוא רוצה להיכנס לישיבות הגישור, שיעשה את זה בסלון שלום עם נירה כהן. אל תתייחס לישיבות הגישור.
מר פלקסר: למה, זה לא טוב לך?
עו"ד בלכר: לא, כי זה לא חוקי.
מר פלקסר: לא, זה לא חוקי.
עו"ד בלכר: אתה רוצה לעבור על החוק בבית משפט?
מר פלקסר: אה, זה לא חוקי.
עו"ד זהר: זה לא טוב לך. זה לא טוב לך.
כב' השופט: טוב, תמשיך הלאה. תמשיך לשאול שאלות. אני אקצר לך אתה זמן.
מר פלקסר: מה שאני אומר זה שאתה לא אמרת לגרוס חודק את השקרים האלה בגלל שזה לא היה ולא נברא. עובדה שחודש אחרי זה אתה מגיע למשטרה ומספר את השקרים האלה.
עו"ד זהר: אז זה לא היה או כן היה?
מר פלקסר: אם זה היה נכון היית אומר את זה למר גרוס חודק,
כב' השופט: כן, התשובה?
ת. אין שום קשר בין הדברים. ברור שהדברים היו, אני לא מצאתי לנכון להגיד את זה לגרוס וטעיתי כנראה, לפי גרסת פלקסר.
כב' השופט: טוב, הלאה.
מר פלקסר: איפה היתה החובה החוקית המוסרית שלך,
כב' השופט: איזה חובה חוקית או מוסרית? על מה אתה מדבר?
ת. חוקים זה תחום ההתמחות שלך ושל הגב' נירה כהן.
מר פלקסר: חובה מוסרית לקולגה שלך איפה היתה, מר ברנדס.
כב' השופט: הוא אמר שהוא מצטער. הוא אמר שהוא מצטער עכל זה, כן.
מר פלקסר: ואז הוא עשה מקצה שיפורים כשהוא הגיע למשטרה. שם הוא כבר לא הצטער.
כב' השופט: זה לסיכומים.
עו"ד בלכר: בוא נתפשר. כל מי שיתקשר אי פעם לקבל המלצות בעניינך, יקבל את הסיפור הזה.
כב' השופט: מר בלכר, מספיק. את זה לסיכומים המקוצצים. כן.
מר פלקסר: מר ברנדס, אתה מכיר את העיתונאית הדס מגן?
ת. כן.
ש. מה ההיכרות שלך איתה?
ת. פגשתי אותה פעמיים. פעם אחת היא ראיינה אותי לעיתון גלובס, ועל זה דובר גם איפה היתה הפגישה עם אבנר כהן, ופעם שניה ראיתי אותה במשרד, היא באה לפגישה אני חושב אצל גד נשיץ. יותר לא ראיתי אותה ולא שום דבר. אה, נדמה לי שהיא באה פעם אחת לבית המשפט. נדמה לי.
ש. הכתבה הזו שאתה מדבר עליה שאבנר כהן הראה לך בנתיבי איילון וכו', אני מפנה לנספח 29 לתצהירי. זו כתבה של הדס מגן כמו שאתה רואה, ואני חושב שאם לעורכי הדין של ברנדס יש איזשהי בעיה אז זה נמצא בתיק המקורי של העיתונים. בטור הרביעי מתחת לתמונה של סרוסי כותבת הדס מגן את הדברים הבאים: "נודע כי משרד עורכי הדין נשיץ ברנדס, שברנדס הוא אחד משני השותפים הבכירים בו, שוקל להגיש תלונה למשטרה כנגד חשב המשרד לשעבר שפוטר. זאת בחשד כי הוא נטל את התיק ובו המסמכים הרלוונטיים לפרשה שנעלמו מהמשרד". היום אנחנו יודעים שהתלונה הוגשה ביום 5.1.00, למחרת. גלובס שהוא כותב 4-5 לינואר זה 4.1 בערב, זאת אומרת שיום קודם שהתלונה מוגשת גלובס כבר יודע על הכוונה להגיש אותה וגם על התוכן שלה כנראה וגלובס גם יודע שאתה ברנדס מתכוון להגיש תלונה אישית נגדי. השאלה, מר ברנדס,
עו"ד בלכר: לא כתוב ברנדס, כתוב משרד נשיץ ברנדס.
גב' כהן: הוא, ברנדס הוא אחד,
עו"ד בלכר: לא, משרד עוה"ד נשיץ ברנדס,
עו"ד זהר: שברנדס הוא אחד, אבל המשרד שוקל, לא הוא. גם לקרוא עברית את לא יודעת?
עו"ד בלכר: בסדר, אבל זו שאלה לגיטימית. תשאל אותה.
ת. הדס מגן לא דיברה איתי, לא שאלה אותי ולא אמרתי לה מילה בעניין הזה ולא שום דבר שקשור אלי פה.
מר פלקסר: מר ברנדס, אם ככה איך המידע הזה הגיע להדס מגן?
ת. זה באמת שאלה טובה להדס מגן.
גב' כהן: אולי אתה פרסמת את זה.
ש. אולי אתה פרסמת את זה?
כב' השופט: לא, לא, היא התכוונה אליך.
גב' כהן: אתה.
מר פלקסר: מר ברנדס, אולי אני פרסמתי את זה?
ת. יכול להיות.
עו"ד זהר: בהחלט יכול להיות.
ת. על כל פנים זה מתאים לך.
עו"ד זהר: זה בהחלט יכול להיות.
עו"ד בלכר: כשהשנאה מעבירה על הדעת ולא תובעים עוד כל מיני גורמים, אז מפספסים ופה זה פספוס מאוד גדול שלך.
מר פלקסר: בלכר, תיזהר, תיזהר בדברים שלך.
עו"ד בלכר: לא כל כך צריך.
מר פלקסר: או.קיי. האם זה נכון, מר ברנדס, שאתה או מי מטעמך העביר את המידע הזה להדס מגן?
ת. התשובה היא לא רבתי. לא דיברתי איתה, לא העברתי אליה ולא עשיתי איתה שום דבר.
ש. מישהו מטעמך?
ת. אני גם אמרתי לאדוני לא זוכר באיזשהו שלב. פרט לאותה כתבה בעיתון גלובס, זה יישמע לאדוני מוזר, אני עו"ד 42 שנה, פרט לאותה כתבה בעיתון גלובס שהתראיינתי בגלל נושא ההיי-טק, כל הכתבה היא סביב היי-טק, לא התראיינתי למיטב ידיעתי מעולם אצל אף עיתונאי ולא מסרתי לאף עיתונאי שום מידע. אף פעם בשום עניין.
ש. פעם אחת מספיק, ברנדס.
ת. אני לא רוצה להיות בקשר עם עיתונאים. מחלה.
ש. ברנדס, מספיק פעם אחת ואנחנו יודעים שאתה מכיר את העיתונאית הזו היכרות אישית שהיא כבר ראיינה אותך כמו שאתה אומר, ולכן תסביר בבקשה איך העיתונאית הזו יודעת לכתוב על זה?
עו"ד זהר: הלאה. הוא לא יכול לדעת.
עו"ד בלכר: זה נשאל ונענה.
מר פלקסר: מר ברנדס, מי באותו זמן ידע על הכוונה שלך להגיש את התלונה?
עו"ד בלכר: גם זה נשאל ונענה.
מר פלקסר: לא.
עו"ד בלכר: זה נשאל בשלב החקירה הראשונה, ניתנה תשובה מי בלשכת הנשיא חוץ מהנשיא אולי ידע ומי מהשותפים ידע,
כב' השופט: היו שותפים שידעו?
עו"ד בלכר: כן, זה מה שהעד העיד.
ת. הרי העדתי על זה כבר, אדוני.
עו"ד בלכר: הוא אמר למפרט הוא אמר ככל הנראה, הורוביץ כן, נשיץ כן, היתה תשובה.
כב' השופט: או.קיי, אז הנה יש אפשרות,
עו"ד בלכר: בלשכת הנשיא שומר,
ת. דן שינמן,
עו"ד בלכר: דן שינמן, נכון. כבר השיב על זה.
מר פלקסר: האנשים שהזכרת אותם, מי מהם קיבל העתק של התלונה?
ת. את הטיוטה ראה דני שינמן, את הטיוטות אני מניח, אני לא זוכר בדיוק, אבל בוודאי גד נשיץ, ירון הורוביץ אני חושב ראה, אולי למפרט.
עו"ד זהר: לשכת הנשיא?
ת. לא, לשכת הנשיא לא ראתה. נתתי להם את התוכן אבל לא שלחתי להם. זהו פחות או יותר, אדוני, ושינמן.
מר פלקסר: אז אם כך, איך זה מגיע לעיתונאית הדס מגן?
כב' השופט: כל אחד מהשמות שנזכרו פה יכול היה להגיד את זה. ובאיזה פוזיציה פעל למשל דן שינמן באותו שלב?
ת. אני לא מבין בתחום הפלילי, גם אין לי במשרד אף אחד שמבין, ורציתי שמישהו יסתכל על זה. זה תלונה שהיא בתחום הפלילי ופרקליטת המדינה, רציתי שמישהו שמתמצא במטרייה יסתכל על זה, לא רציתי גם לעשות שגיאות בהגשת התלונה, רציתי להיות זהיר, והוא עבר על זה.
עו"ד בלכר: חבר שהוא גם עו"ד.
כב' השופט: אז יכול להיות למשל שהיא פנתה למשרד שלכם ואמרתם לה שבכל עניין שתפנה לדן שינמן אולי.
ת. לא.
מר פלקסר: אז איך היא יודעת את זה, מר ברנדס?
ת. תקרא לה ותשאל אותה.
ש. אני שואל אותך,
עו"ד זהר: הוא אומר לך שהוא לא יודע.
מר פלקסר: הרי יש פה עובדות שהתלונה עוד לא פורסמה, לא יודעים מה, ויושבת פה כתבת יום לפני זה, יודעת לפרסם,
עו"ד זהר: קרוב לוודאי שאתה פרסמת.
מר פלקסר: שאתה עומד להגיש,
עו"ד זהר: לא כתוב אדם,
כב' השופט: דבר אחד ברור, שכנראה לא אתה מסרת את העובדה הזו להדס מגן,
ת. רק משום שהוא לא עבר על הטיוטות.
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: זו הטיוטה כמעט היחידה שהוא לא עבר עליה.
עו"ד זהר: אני למשל לא הייתי מהמר על זה.
כב' השופט: לא מייחסים את זה לך. גם אם עו"ד זהר לא מוכן להמר על זה, לא מייחסים את זה לך. האפשרויות שנשארו הן לא כל כך רבות. אז מישהו, וככל הנראה באמת אם הפרסום הזה מופיע יום אחד לפני שנשלחה התלונה, אז מישהו מסר לה את האינפורמציה.
מר פלקסר: ולכן זה רק ברנדס יכול להיות.
כב' השופט: למה?
עו"ד בלכר: בסדר, תטען את זה בסיכומים.
מר פלקסר: למה?
כב' השופט: למה רק הוא כאשר יודעים מהעניין הזה עוד כמה אנשים?
גב' כהן: או מי מטעמו.
מר פלקסר: ברנדס או מי מטעמו.
עו"ד בלכר: בסדר, אתה תטען בסיכומים. לשאלה הזאת כולנו להגיע כבר לפני שנתיים.
מר פלקסר: ברנדס או מי מטעמו, ובייחוד שמדובר בעיתונאית הדס מגן שהיא כנראה חברה שלו גם כן.
עו"ד בלכר: פספוס של הנתבעים גדול מאוד. חבל.
ת. אגב, כבודו, כשאני קורא את זה עוד פעם. זה שאת התלונה הגשתי לפי בקשת הנשיא, ואני לא מניח שהתעסק עם עיתונאים, אבל,
כב' השופט: יכול להיות אפילו שמלשכת הנשיא,
ת. יכול להיות, גם ביקשנו להגיש תלונה. אני לא יודע מה,
כב' השופט: יכול להיות.
ת. מפני שמה שכתוב פה לא משתמע שהיה לה את התוכן.
גב' כהן: הנשיא אמר שהוא לא היה מעורב.
מר פלקסר: מר ברנדס, אני רוצה להזכיר לכבודו שבאחת התשובות כבוד הנשיא אמר שהוא לא היה מעורב בתלונה,
גב' כהן: בהחלטה להגיש תלונה.
מר פלקסר: בהחלטה להגיש תלונה נגדי. כך אמר הנשיא, אלא אם כן,
עו"ד בלכר: את הדס מגן לא הבאתם פה ולא בכדי. יש לך בעיה, תתקדם הלאה. אם תצליח בטענה המשפטית שמי מטעמו ירווח לך, אבל אחרת חבל לך על הזמן.
מר פלקסר: אלא אם כן ברנדס חושב שגם כבוד הנשיא משקר. אנחנו לא יודעים. מר ברנדס, האם גם מר שומר היה מעורב בידיעה שאתה הולך להגיש? האם דיברת על אריה שומר לפני שהגשת את התלונה נגדי?
ת. אני חושב שלא. אני חושב שלא אבל אני לא זוכר.
ש. אבל יכול להיות שגם דיברת איתו.
ת. יכול להיות.
ש. בנספח 172 לתצהירי, בפרוטוקול הארכת מעצר,
כב' השופט: עוד פעם?
מר פלקסר: כן.
כב' השופט: כבר עברנו על כל שורה.
עו"ד זהר: זו טכניקה כזאת של חקירה.
מר פלקסר: בעמ' 1 שורה 6 מעיד בר "מייד עם עזיבתו את המשרד החלה הבדיקה של המשרד וכל מערך הנהלת החשבונות והתגלו חסרים אשר על טיבם עדיין לא הצליחו לעמוד".
עו"ד זהר: מה השאלה?
מר פלקסר: האם זה נכון, מר ברנדס?
עו"ד זהר: ב"כ המשטרה אומר,
עו"ד בלכר: אין בכתב התביעה, הרי מבלי להתייחס למה שאלי אומר,
גב' כהן: יש, יש,
עו"ד בלכר: אז תראי לי. אז תראי לי. תראו לי.
מר פלקסר: בבקשה. אני רק לא מבין מה התעוררת עכשיו פתאום לא כתוב בכתב התביעה. לאורך כל הזמן יש דברים שאני חוקר אותם, אז עכשיו פתאום קראת את כתב התביעה? או.קיי. עד עכשיו לא שמענו מילה. אדוני, בתשובה לשאלת מר בלכר,
עו"ד בלכר: איפה בכתב התביעה?
מר פלקסר: בסעיף 15, ואני מקריא: "תחת לדווח למשטרה את מלוא האמת אודות המסמכים הנ"ל, העלה הנתבע כיד הדמיון הטובה עליו מספר האשמות סרק נוספות כנגד התובע. בין הטענות המופרכות", ואני חוזר על המשפט הזה, "בין הטענות המופרכות שהעלה הנתבע כנגד התובע, הוא האשימו כי זייף את חתימת הנתבע... כמו כן...",
ת. תקריא,
עו"ד זהר: תקריא בקול רם.
עו"ד בלכר: הוא מתכוון ל"בין", רק שתבין על מה מדובר.
מר פלקסר: לא, לא. זאת אומרת שאני נתתי שתי דוגמאות פה לכל הטענות המופרכות, ובין היתר זה הטענה הזו שעכשיו אני הולך לחקור אותו עליה. אני רוצה לומר לאדוני שהיתה לו הזכות לבקש הבהרות לגבי כתב התביעה אם יש לו דברים שלא ברורים לו ברגע שהוגשה,
גב' כהן: הוא יכל לבקש פרטים נוספים.
מר פלקסר: פרטים נוספים, וזאת הוא לא עשה. אז עכשיו לבוא ולהגיד תראה לנו תראה לנו, אני מראה לך.
עו"ד בלכר: טוב, אדוני, אז אם אפשר אני רק אומר משפט אחד. כשכותבים בכתב התביעה בין היתר או בין הטענות ומהמילה בין מכניסים את כל טוב עולם פנימה ואומרים עכשיו אני יכול לשאול על הכל,
מר פלקסר: לא נכון, זה לא על הכל. זה על דברים ספציפיים,
עו"ד בלכר: אל תפריע לי.
כב' השופט: מה הוא כן מציין במפורש?
עו"ד בלכר: שתי הדוגמאות הקונקרטיות לא דיברתי. על 10,000 דולר זה מופיע כאן בכתב התביעה. זה לא נכון אבל זה מופיע.
מר פלקסר: וזה גם לא רלוונטי, נכון?
עו"ד זהר: אז למה לקחת?
מר פלקסר: לא, אני שואל.
עו"ד בלכר: אני כבר לא זוכר מה הוא שאל, אבל הוא לא שאל על ה-10,000 דולר. הוא שאל משהו שהוא מנסה לחמוק מטענת שינוי חזית בביטוי בין הטענות. אז זה בין הטענות או בין השמשות או בין המיצרים, אבל שינוי חזית אסור לאפשר לו לשאול. זה הכל.
מר פלקסר: זה לא שינוי חזית, מר בלכר.
כב' השופט: על מה אתה עכשיו רוצה לשאול?
מר פלקסר: אני רוצה להראות את חוסר תום הלב של ברנדס. אני רוצה להראות שבמקום שימסור פרטים נכונים ואמת במשטרה, הוא משקר. פשוט משקר. הדבר שאני רוצה לדבר עליו, כשאומר המפקח בר ש"מייד עם עזיבתו את המשרד החלה בדיקה של המשרד וכל מערך הנהלת החשבונות נתגלו חסרים אשר על טיבם עדיין לא הצליחו לאמוד", ואני שואל את ברנדס האם זה נכון?
עו"ד זהר: "מייד עם עזיבתו את המשרד, החשוד העביר מחשבונו סכום הקרוב ל-200,000 ₪".
כב' השופט: על זה התלוננת ספציפית?
עו"ד בלכר: על ה-200,000 ₪ כן.
עו"ד זהר: ודאי.
כב' השופט: אז על מה פה הויכוח?
עו"ד בלכר: אדוני, ככל שהשאלה מתכוונת לעסוק במהימנותו של עו"ד ברנדס, ניחא. ככל שהשאלה מכוונת להגיד,
מר פלקסר: גם וגם.
עו"ד בלכר: גם וגם אז הנה, אז אני מבהיר את ההתנגדות שלי. ככל שהשאלה מתייחסת לטענות נטענות לגבי חסרים שלא עמדו על טיבם ומנסה לזקוף לחובתו של הנתבע שזו הוצאת דיבה וזה לשון הרע כי בכתב התביעה כתוב בין הטענות, ולכן הוא יכול לשאול על זה,
כב' השופט: לא, יש לי הרושם שאדוני נתן לו רעיונות. הוא לא התכוון לדבר הזה.
מר פלקסר: יכול להיות, אבל אני מודה לך, לפעמים יש לך כמה דברים,
עו"ד בלכר: זה נראה כאילו לא התכוונת לזה,
מר פלקסר: לא, אל תסתכל עלי ככה. זה הטעות שלך,
עו"ד זהר: איש המשטרה מסביר את מהות התלונה,
כב' השופט: כן, אבל איש המשטרה פה לא מוסיף כלום. העיקר פה זה ה-200,000 ₪. כל היתר זה תלונה בעלמא. היו עוד חסרים שלא עמדנו עליהם. אז מה יש פה?
עו"ד בלכר: יכול להיות שהוא אמר במהלך החקירה, ואם הוא היה התובע מותר היה לחקור לגופו של עניין, אבל הוא לא תבע ועכשיו הוא ממציא את הבין הטענות.
גב' כהן: אפשר לשאול שאלה שנוגעת לתום לבו,
עו"ד בלכר: לתום לבו זה בסדר.
מר פלקסר: אפשר לשאול לתום לבו, למהימנותו?
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: האם זה נכון, מר ברנדס? עכשיו תשאל מה נכון.
ת. מה נכון?
עו"ד זהר: נכון שב"כ המשטרה אמר את זה,
כב' השופט: לא, לא, לא זאת השאלה.
מר פלקסר: מר זהר,
כב' השופט: מה היה,
עו"ד זהר: מה שהיה יש בעדות.
כב' השופט: האם תוכן התלונה שלך.
עו"ד זהר: יש בעדות שלו, אדוני.
ת. כבודו, אני לא זוכר בעל פה את התלונה, אבל היא נמצאת פה כנספח והיא מופיעה ויש בה את כל הנתונים.
עו"ד זהר: שום דבר יותר ממה שאמר בעדות ואמר בתלונה לא נמסר למשטרה. איש המשטרה אומר את זה על סמך שני,
מר פלקסר: לא זו היתה השאלה. האם זה נכון?
עו"ד בלכר: אבל מה זה זה? ריבון העולמים. הוא אומר תראו, יכול להיות שהוא מפרש את ה-10,000 דולר בחקירות והכל כחסרים. מה אנחנו פרשנים של דודי בר?
מר פלקסר: בלכר בוא, אם אתה מתקשה להבין את השאלה,
גב' כהן: בוא אני אסביר לך את זה,
מר פלקסר: אני אסביר לך בעברית שגם אתה תבין.
עו"ד בלכר: שעתיים וחצי להסביר, כן.
כב' השופט: לא, אל תעשה את הדברים האלה. אני רוצה שתסביר מה אתה שואל אותו, האם דודי בר אומר אמת?
מר פלקסר: לא,
כב' השופט: או מה תוכן התלונה שלו?
מר פלקסר: לא.
כב' השופט: מה תוכן התלונה שלו אנחנו יודעים. אז מה אתה שואל אותו?
עו"ד זהר: אז מה השאלה?
מר פלקסר: האם זה נכון שעם עזיבתי את המשרד החלה בדיקת המשרד בכל מערך הנהלת חשבונות ונתגלו חסרים. זו השאלה.
ת. זה נכון.
עו"ד זהר: סליחה, אני רוצה להתנגד לשאלה בדרך שהיא נוסחה. מה שדודי בר אמר כתוב במפורש בעדות שלו, וזו מסכת שלמה. אי אפשר לנתק,
ת. הוא גם העיד פה.
עו"ד זהר: מה?
ת. דודי בר גם העיד פה.
עו"ד זהר: כן, הוא העיד ונחקר.
כב' השופט: בסדר, אבל הוא שואל אותו לא על דודי בר. הוא שואל אותו שאלה פשוטה האם נכון שכשהוא עזב,
עו"ד זהר: הוא לא שואל אותו. הוא שואל האם נכון מה שאמר דודי בר. הוא יצא מהפרוטוקול.
כב' השופט: הוא עוזב את הפרוטוקול.
עו"ד זהר: יצא, תודה רבה עוזב את הפרוטוקול. בלי קשר לפרוטוקול השאלה היא, מה השאלה?
מר פלקסר: נקשור את זה, אל תעשה את הקשר.
עו"ד זהר: כי הקשר הוא שקרי.
מר פלקסר: הוא לא שקרי.
עו"ד זהר: הקשר הוא חלק בלתי נפרד מכל המבנה הזה.
מר פלקסר: מר ברנדס, מה התשובה לשאלה?
ת. מה השאלה?
כב' השופט: השאלה אם כשהוא עזב, כשהתובע עזב את המשרד,
מר פלקסר: כשפוטר,
כב' השופט: האם עשיתם, אם אתה מצטט אז נצטט, עזב את המשרד.
עו"ד בלכר: רגע, אז אתה מסכים שעזבת? זה דודי בר אומר את זה.
גב' כהן: תשאל את השאלה.
מר פלקסר: אפשר לשאול?
כב' השופט: האם כשהוא עזב או שהוא פוטר או הועזב, לא חשוב, ערכתם בדיקה במשרד וגיליתם חסרים שונים שאת טיבם לא ניתן היה לאמוד בזמן שעשיתם את הבדיקה הזו?
ת. אני לא יכול להתייחס למה שדודי בר אומר. יש שני דברים שהם ברורים, זה הכסף שהוא משך לעצמו מחשבון הבנק, והדבר השני זה ה-10,000 דולר. אם דודי בר מתכוון לזה או לא מתכוון לזה, או זה מה שהוא התכוון שהוא אמר חסרים, אני לא יודע.
גב' כהן: חוץ מהשני הדברים האלה,
מר פלקסר: חוץ משני הדברים האלה, נתגלו חסרים נוספים, מר ברנדס?
עו"ד זהר: הניירות.
ת. בכסף לא איתרנו דברים אחרים, למרות שבלב עמוק אנחנו חושבים שיש בעיה, אבל לא איתרנו. אם הוא התייחס לניירות אז ברור, כל התיק.
גב' כהן: הרי התיק עם עזיבתו לא,
עו"ד בלכר: נכון,
מר פלקסר: רגע, רגע. אתה אומר שעם עזיבתו אתה מתכוון.
כב' השופט: לא, הוא לא מדבר על זה.
עו"ד זהר: הוא לא מדבר על זה.
כב' השופט: אם כי בר כן מדבר על זה.
עו"ד זהר: לא.
עו"ד בלכר: מה שמראה,
עו"ד זהר: לא, לא.
עו"ד בלכר: לא, אבל למה צריכה להיות לנו אחריות על איך בר מבין ומה הוא טוען בבית המשפט?
מר פלקסר: כי בר ניזון מברנדס. לא הבנת?
עו"ד בלכר: בר היה פה, חקרת אותו,
מר פלקסר: עזוב, מה שחקרתי אותו חקרתי. אתה לא מבין שבר ניזון ממה שאומר ברנדס.
עו"ד זהר: כבודו מחזיק את זה לפניו? אז בר בהתייחסות למסמכים מדבר אחר כך. "ביום 25.12... עם גילוי העניין החלה בדיקה מקיפה וחיפוש אחר אותו תיק ממנו פורסמו אותם צילומים ומסמכים אולם הבדיקה לא העלתה דבר ועו"ד ברנדס הגיש תלונה בגין גניבת אותו תיק בקשר לחשבון הנאמנות". התלונה הוגשה ביום 6.1.00.
כב' השופט: בבקשה להמשיך.
גב' כהן: אבל אין קשר בין הדברים.
כב' השופט: אני מבקש שתמשיך.
מר פלקסר: לא נתגלו חסרים אחרים, זה נכון?
כב' השופט: נכון, הוא אמר.
מר פלקסר: יפה. מסקרן אותי נורא שאתה אומר מה זה עמוק בלב. מה זאת אומרת? יש לך חשד שיש חסרים נוספים?
כב' השופט: זה לא רלוונטי. היום אתה לא יכול לתקן ולהוסיף גם את הדברים שהוא אמר פה היום.
מר פלקסר: סתם מעניין אותי לדעת,
כב' השופט: אז תישאר בסקרנותך. מה אני יכול לעשות. זה לא מעניין אותי.
מר פלקסר: האם אתה אמרת,
ת. אם הוא מאוד רוצה אני יכול להגיד לו מה יש לי בלב.
ש. נו, אז תגיד. בוא נשמע.
כב' השופט: לא, לא, אני מבקש להמשיך.
מר פלקסר: הוא מבקש.
ת. מה שיש לי בלב הוא יודע את העובדות,
ש. תגיד תגיד, בוא נשמע. אין לך כלום, אתה סתם מקשקש. אם היה לך היית כבר אומר, מר ברנדס. אנחנו כבר מכירים אותך.
גב' כהן: שיגיד.
מר פלקסר: הוא לא רוצה להגיד.
עו"ד בלכר: אז אני מציע שלא, כי אחר כך הוא יפתח,
כב' השופט: לא, לא, תמשיך הלאה לנקודה הבאה, יותר טוב.
מר פלקסר: אדוני, הוא משאיר את זה סתם באוויר.
כב' השופט: הוא משאיר באוויר, זה לא מעניין אותי. לא האוויר ולא,
עו"ד זהר: וזה לא המקום.
כב' השופט: קרב הלב. כן.
מר פלקסר: מר ברנדס, האם אתה אמרת לחוקרי המשטרה שאחרי הפסקת עבודתי נתגלו בהנהלת החשבונות חסרים שעדיין לא יודעים מה טיבם?
כב' השופט: הרגע דיברנו על זה.
מר פלקסר: אני שאלתי אותו אם הוא אמר את זה.
כב' השופט: טוב, אני לא מרשה לשאול את השאלה. תעבור הלאה.
מר פלקסר: למה אדוני לא מרשה את השאלה.
כב' השופט: באמת אי אפשר, זה 10 פעמים אותו דבר. זאת השיטה כל הזמן. אחר כך אתה קובל על כך שאתה לא מקבל את אותו הזמן שאתה חושב שמגיע לך.
מר פלקסר: אדוני, הוא לא אמר אם הוא אמר או לא אמר. זה בסופו של דבר. אמרנו דודי בר אמר.
כב' השופט: תעבור הלאה, גמרנו. אני לא חוזר בי.
מר פלקסר: נספח 131 לתצהירי, זה תצהיר שנתנה גב' בלוקה. אתה מזהה את התצהיר הזה, מר ברנדס?
ת. רגע, אני לא מוצא אותו.
ש. אתה מזהה את כתב ידך שאתה פונה למשטרה, יש פה מכתב שאתה כותב ב-9.1.00 "בברכה ח. ברנדס" זה חתימתך?
ת. כן.
ש. ובו אתה שולח למשטרה בפקס 3 דפים כולל הדף הזה, תצהיר מודפס ותצהיר בכתב ידה של גב' בלוקה. אני מבקש להגיש ולסמן באמצעות ברנדס שזה מה שהוא הגיש למשטרה.
כב' השופט: בבקשה, מסומן.
מר פלקסר: מר ברנדס, בפקס הזה אתה כותב "לבקשתכם". השאלה שלי, איך החוקרים ידעו לבקש את זה ממך?
ת. יכול להיות שאני או מישהו אחר אמר להם.
ש. מי זה מישהו אחר?
ת. יכול להיות שאני אמרתי להם שהיתה פקידה שגרסה או שראתה שגרסו. כשהלכתי למשרד ראיתי את המסמכים האלה והם אמרו אם יש מסמכים תשלח לנו ושלחתי.
ש. ואיפה זה מופיע בהודעות שלך במשטרה?
ת. לא יודע.
ש. סליחה?
ת. לא יודע וזה גם לא מעניין אותי.
ש. אז אני אומר לך שאין דבר כזה שם.
ת. יכול להיות.
עו"ד זהר: מצוין. אז זה תביעה נגדית שלנו.
מר פלקסר: זאת אומרת,
ת. עובדה היא שאתה צירפת את זה. לא אני. זאת אומרת קיבלת את זה מהמשטרה.
גב' כהן: נכון.
מר פלקסר: נכון, נכון. ודאי שקיבלתי את זה מהמשטרה. אבל לא זה העניין, העניין הוא איך המשטרה יודעת לבקש ממך את המסמך הזה?
ת. יכול להיות שאני אמרתי לה שהיתה פקידה שסיפרה שהיא גרסה ואת כל מה שאמרת לה ועשית,
ש. בשיחת טלפון אמרת להם את זה?
ת. אני לא יודע מתי אמרתי להם את זה.
ש. חוץ משתי החקירות האלה, שתי ההודעות,
ת. יכול להיות שבשיחת טלפון. לא יודע.
ש. זאת אומרת שלא כל מה שנאמר בחקירה גם נרשם. זה נכון?
ת. אני לא יודע.
עו"ד זהר: לא, זה לא אומרת שום דבר.
מר פלקסר: לא?
ת. זה לא בחקירה.
ש. לא בחקירה?
ת. לא. זה בקשת מסמכים. מה זה שייך לחקירה?
ש. זה בקשת מסמכים.
גב' כהן: איך הוא ידע לבקש?
מר פלקסר: אבל איך הם ידעו אם לא אמרת להם?
ת. תשאל אותם. הם היו פה.
ש. אני אומר לך,
עו"ד בלכר: זה פעם שלישית אותה שאלה.
מר פלקסר: אם ככה,
ת. אין לו שאלות.
ש. אם ככה, אנחנו מסכימים בינינו שלא כל מה שאמרת למשטרה רשום בהודעות שלך. זה נכון?
עו"ד זהר: איזה שטויות?
מר פלקסר: למה אתה עונה בשמו?
עו"ד זהר: אני עונה בשמו,
מר פלקסר: אדוני, אפשר לקבל תשובה?
ת. כבודו, כשאני מסרתי את העדות הם רשמו כל דבר שאני אמרתי ואחר כך חתמתי. אני לא זוכר שהיה משהו בזמן העדות שהם שאלו אותי ועניתי והם לא כתבו.
ש. אחרי שנתת עדות?
ת. אני בטוח שהם דיברו איתי בטלפון. לא זוכר,
ש. כמה פעמים?
ת. לא יודע.
ש. אז אמרת עוד דברים שלא רשומים בהודעות. זה המסקנה שאני שואל אותך עכשיו, זה נכון? האם ישנם דברים שאמרת לחוקרי המשטרה,
כב' השופט: בדרך כלל הם רושמים מזכרים אם יש שיחת טלפון.
מר פלקסר: בסדר. שהוא יגיד לי. אם ישנם דברים שאמרת להם והם לא נרשמו בהודעות שלך או במזכרים?
ת. כל מה שאמרתי בעדות הכל נרשם. כל מה שקרה אם הוא שאל אותי בטלפון אם הביאו כבר את התיקים מהארכיברים או לא הביאו את התיקים מהארכיברים, אז אני לא יודע אם הוא רשם את זה או לא רשם את זה או מה הוא עשה עם האינפורמציה שנתתי לו. המסמכים האלה שלחתי לו בפקס.
ש. אם ככה, איך הם ידעו לבקש את המסמכים האלה?
עו"ד בלכר: שואל שאלה פעם רביעית.
כב' השופט: זה כמו עם האינפורמציה להדס מגן. מישהו כמובן אמר להם את זה, הרי הם לא יכלו להתעורר בחלום הלילה ולחשוב על הגברת בלוקה.
מר פלקסר: נכון. אבל אדוני, הם פונים אליו. הם פונים אליו, והוא בעצמו חנינא ברנדס לוקח בכתב יד, הוא בעצמו שולח,
ת. זה לא לפרקליטת המדינה?
עו"ד זהר: שנתת הודעות לגרוס. אולי אתה סיפרת להם.
מר פלקסר: מר ברנדס, אתה מוכן להשיב לשאלה הזאת?
ת. עוד מעט. אנחנו בודקים אם זה לא במכתב לפרקליטת המדינה.
ש. אה, בבקשה.
עו"ד בלכר: יכול להיות.
מר פלקסר: תבדוק.
גב' כהן: זה לא, חבל על הזמן.
ת. אנחנו עליך עוד לא סומכים.
גב' כהן: טוב.
עו"ד זהר: הפכה להיות כבר פקטור במשפט הזה.
עו"ד בלכר: כן, סעיף 5: "התברר כי בשלושת הימים שקדמו לנסיעה הוא גרס כמות גדולה וחריגה של מסמכים ונעזר בפקידה לשם כך". אולי מהתלונה ואולי לא ואולי כן ויש דברים שלא נרשמים ושיחות טלפון מתועדות בזכ"ד. זה ידיעה שיפוטית.
מר פלקסר: יש דברים שלא נרשמים. זה נכון, מר בלכר.
עו"ד בלכר: אבל בית המשפט יודע את זה, תאמין לי, לפני שאתה ואני,
עו"ד זהר: אכלת אותה?
גב' כהן: לא, לא,
עו"ד זהר: לא, לא, לא, לא אכלת אותה.
עו"ד בלכר: כבודו, אפשר לסכם שב-15:00 נסיים? זה פשוט מיותר.
מר פלקסר: 17:30.
עו"ד בלכר: או 14:45.
מר פלקסר: מר ברנדס, לפי המסמך הזה אנחנו רואים שחוקרי המשטרה ביקשו לקבל את זה ממך. אבל את המסמכים שפרסם יואב יצחק שנזכרים בתלונה הם לא ביקשו לקבל? זה מוזכר בתלונה, בסדר. אבל את המסמכים שפרסם יואב יצחק שנזכרים בתלונה, הם לא ביקשו לקבל ממך?
ת. אם זה לא כתוב בעדות שלי שהם ביקשו ממני, אז הם לא ביקשו ממני. חוץ מזה הם יודעים בעצמם להסתכל באינטרנט, הם לא צריכים אותי בשביל זה.
ש. אהה. את בלוקה הם רצו,
ת. בלוקה לצערה לא היתה באינטרנט.
ש. אז בלוקה הם רצו, מר ברנדס, אבל את המסמכים שפרסם יואב יצחק, את זה הם לא רצו.
ת. בטח היה להם את זה, משום שהם יודעים להסתכל באינטרנט כמוך וכמוני.
ש. לא היה להם, מר ברנדס. אם היית קורא את העדות של אידלמן,
ת. אני לא קורא את העדות שלך, תאמין לי, אפילו לא מתקרב אליה.
ש. לא עדות שלי. עדות של אידלמן, לא היה להם שום דבר. זה מה שאני שואל אותך. הם קוראים את התלונה שלך ומבקשים ממך את המסמכים של בלוקה, את התצהיר של בלוקה, אבל את המסמכים שיואב יצחק פרסם,
עו"ד בלכר: מה אתה רוצה ממנו?
מר פלקסר: המסמכים שנגנבו,
עו"ד בלכר: מה אתה רוצה מהעד? זה לא התיק הזה, אתה מבולבל לגמרי. זה לא אידלמן, זה לא דודי בר, זה לא התביעה שלך נגד משטרת ישראל.
גב' כהן: הוא רוצה להראות שזה לא נכון, הם לא ביקשו,
מר פלקסר: בדיוק ככה.
עו"ד בלכר: אה, סליחה שהתערבתי.
מר פלקסר: כן, בדיוק ככה. ואני אומר לך, ברנדס, הם לא ביקשו ולא בטיח, זה עוד אחד מסדרת השקרים מבית היוצר של חנינא ברנדס. אתה יזמת את זה, אתה זה שהעברת, אלא בסגנון שלך לבקשתכם. יעלה על הדעת שזה מה שהם ירצו ממך? זה נכון, מר ברנדס.
גב' כהן: זה מה שמעניין אותם?
מר פלקסר: זה נכון?
כב' השופט: טוב, מה התשובה?
ת. מה פתאום. אם אני כותב כבקשתכם, הרי אם הייתי רוצה לשלוח את זה בלי שהם ביקשו, הייתי כותב מצורף בזה שני המסמכים האלה.
מר פלקסר: אתה מתקשר אליהם ואומר יש לי עוד משהו נגד אבי פלקסר, אתם רוצים לקבל? לא תבקשו, אתם רוצים?
ת. הם צלצלו אלי ואמרו שאתה צלצלת ואמרת אצל ברנדס יש מסמכים של בלוקה, תבקשו ממנו את זה.
ש. יופי. כשאתה מעביר להם את המסמכים האלה של בלוקה, למה אתה לא מעביר להם גם את המסמכים שפרסם יואב יצחק?
כב' השופט: כבר שאלת את זה.
מר פלקסר: לא חשבת שזה,
עו"ד זהר: משום שהם היו אצלך ולא אצלו.
מר פלקסר: שאלת את זה בהקשר אחר.
כב' השופט: שאלת אם הם שביקשו את זה ממנו.
מר פלקסר: לא, לא. אני רוצה לשאול אותו האם לא חשבת, מר ברנדס, שהמסמכים שפרסם יואב יצחק יותר חשובים מהסיפור הזה של בלוקה?
עו"ד בלכר: מה אתה רוצה ממנו?
מר פלקסר: זה השאלה.
עו"ד זהר: אבל הם היו אצלך, איך הוא יכול היה לשלוח אותם?
מר פלקסר: איזה שטויות.
עו"ד זהר: הוא ידע שהם היו אצלך.
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: הוא חשב שאת מסמכי המקור אתה תעביר להם.
מר פלקסר: מר ברנדס לא ענה לשאלה. אני חוזר עליה, אחרי שעורכי הדין פה כבר נתנו תשובות, נשלח אתכם תיכף למגרש של בית"ר. מר ברנדס, אתה שולח לדודי בר בפקס את שני המסמכים האלה של התצהיר. לא חשבת לנכון שיותר חשוב שתשלח להם את המסמכים שפרסם מר יצחק?
ת. התשובה היא לא. עניתי למה שהם ביקשו ולא שום דבר אחר.
כב' השופט: טוב.
עו"ד בלכר: אם אפשר להפסיק, זה שאלות סתם. זה פשוט סתם.
כב' השופט: כן, מה עוד נשאר לך?
מר פלקסר: בנספח 69 לתצהירי, העדות של ברנדס במשטרה. יותר חשוב היה לשלוח את המסמכים של בלוקה מאשר המסמכים של,
גב' כהן: הם לא ביקשו כלום, רק את זה?
מר פלקסר: רק את זה הם ביקשו. הבנתי.
עו"ד זהר: אדוני, הוא חוזר על אותה שאלה. יש גבול.
כב' השופט: רגע, רגע, אני לא שמעתי עכשיו.
עו"ד זהר: הוא אמר עכשיו קח את העדות שלך,
כב' השופט: הוא העביר אותנו לנספח 69.
מר פלקסר: כן.
עו"ד זהר: שהוא עדותו של ברנדס במשטרה. עכשיו הוא שואל אותו, מכל הדברים שסיפרת, כל מה שהם היו צריכים זה בלוקה?
גב' כהן: לא, זה לא קשור.
מר פלקסר: זה לא קשור לזה, מר זהר. תירגע.
עו"ד בלכר: אין לך יותר שאלות. תסכם, די, הוצאת כל מה שיכולת.
גב' כהן: הם מפריעים.
מר פלקסר: נכון, הם מפריעים. אדוני, הם לא מפסיקים להפריע.
כב' השופט: איזה נושאים עוד נשאר לך? אפשר לקבל רשימה, זאת אומרת לדעת במה,
מר פלקסר: חצי יום אני מעריך.
כב' השופט: לא חצי יום, אין חצי יום, יש שעתיים. השאלה איזה נושאים יש כדי לדעת.
גב' כהן: חלקם לא נספיק.
עו"ד בלכר: לא תספיקו אתם תפסיקו. יש החלטה של בית המשפט. הם כנראה לא מודעים,
מר פלקסר: בית המשפט ישקול,
עו"ד בלכר: תשאלו את השאלות הרלוונטיות.
מר פלקסר: אם זה לא רלוונטי, כל שאלה יש התנגדות. על כל שאלה יש עיכוב.
עו"ד זהר: הוא עמד ושיקר במצח נחושה 6 ימים רצופים.
מר פלקסר: אם זה לא רלוונטי לדעת עוה"ד, אז שישבו בשקט, ממילא לא רלוונטי. מה הבעיה? יש זמן, יש זמן של החקירה.
עו"ד בלכר: לא, סליחה, זה לא עובד ככה. הוא לא ימלא את הזמן שלו שעתיים בדברים לא רלוונטיים.
מר פלקסר: אתה אומר שזה לא רלוונטי. אני אומר שזה רלוונטי.
כב' השופט: בבקשה, לא הצלחתי לקבל תשובה. בבקשה להמשיך.
מר פלקסר: מר ברנדס, בנספח 69 לתצהירי בעמ' 3 שורות 107-112,
ת. לפי דעתי זה תצהיר שלי, לא שלך. נספח 69?
עו"ד בלכר: כן, זה נספח לתצהיר שלו.
ת. או.קיי. באיזה שורה?
מר פלקסר: אם נוח לך להסתכל בתצהיר שלך,
עו"ד זהר: שורה 107.
מר פלקסר: אתה אומר, מעיד במשטרה: "נתברר לנו שאבי משך לעצמו למעלה מ-200,000 ₪. רואי החשבון הגיעו למסקנה שזה דרך החישוב שלו לגבי הפיצויים שמגיעים לו על שנות עבודתו. ההוראה לבנק היתה בחתימתו של אבי בלבד ללא חתימת המורשים, שלי ושל נשיץ. אבי העביר הסכום של 200,000 ₪ לחשבונו הפרטי בחתימתו". האם זה נכון מה שאמרת במשטרה, מר ברנדס?
עו"ד בלכר: טוב, תחקור. תודה רבה.
גב' כהן: תודה רבה.
מר פלקסר: או.קיי. תשב.
עו"ד בלכר: את יודעת שהוא שאל את זה וקיבל תשובה?
מר פלקסר: הוא יכול היה להגיד כן ולא היית צריך להתנגד.
עו"ד בלכר: אבל למה אתה שואל שאלות ששאלת כבר? למה?
גב' כהן: די כבר.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: אני מפנה לפרוטוקול הארכת המעצר שזה בנספח ל"ט תצהיר ברנדס שורה 6 או נספח 172, "טרם עזיבתו את המשרד או בסמוך לכך החשוד העביר לחשבונו סכום הקרוב ל-200,000 ₪",
כב' השופט: בסדר, אבל שמענו על זה כבר, כן.
מר פלקסר: אתה מסרת לחוקרי המשטרה מסמך,
ת. איזה נספח?
עו"ד זהר: עזוב, אל תסתכל. זה מתן עדות,
מר פלקסר: זה רק אזכור. מר ברנדס, אתה מסרת לחוקרי המשטרה,
גב' כהן: יש מסמך כזה?
מר פלקסר: מסמך בחתימת ידי להעברת 200,000 ₪ לחשבון שלי?
עו"ד בלכר: כבודו, זה לא במחלוקת. אנחנו אמרנו את זה כבר. זה לא במחלוקת.
מר פלקסר: אדוני, אי אפשר ככה.
עו"ד בלכר: אמרנו שהטענה היא שהוא חרג מההרשאה שהיתה לו. המילה "בחתימתו" זה of speech Manner. אין בחתימתו, אין מסמך כזה.
מר פלקסר: אדוני,
עו"ד בלכר: ואם הוא חושב שזאת הוצאת דיבה שיסכם בעניין הזה. אין מסמך כזה. אין.
גב' כהן: אני לא למדתי את זה מברנדס.
כב' השופט: אבל לא צריך מברנדס.
עו"ד בלכר: אני אומר את זה.
עו"ד זהר: עוה"ד שלו אומר לך.
עו"ד בלכר: לא שמעת את זה ממני?
מר פלקסר: אני רוצה לשמוע מברנדס,
כב' השופט: לא,
עו"ד זהר: אתה לא רוצה, הוא לא תוכנית כבקשתך.
כב' השופט: אין צורך. אם עוה"ד מאשר ואישר כל הזמן שאין מסמך כזה,
מר פלקסר: איפה הוא אישר את זה?
גב' כהן: זה פעם ראשונה,
עו"ד בלכר: אתה לא זוכר,
מר פלקסר: אדוני, אדוני, הוא לא אישר דבר כזה ולא כלום ועכשיו ברנדס נמצא פה ושיענה על השאלה. הוא שקרן גדול, הוא לא אישר את זה.
כב' השופט: אז עכשיו זה נרשם בפרוטוקול.
מר פלקסר: עכשיו, אבל למה הוא עונה במקומו?
עו"ד בלכר: ככה.
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש שברנדס יענה על השאלה הזו, האם מסר למשטרה,
ת. כבודו, צריך להסביר לתובע שכשעוה"ד נותן בשמי Admission הודעת בעל דין, זה מחייב אותי לכל דבר ועניין.
מר פלקסר: אין דבר כזה. הם ישבו והעידו פה,
ת. אין דבר כזה,
ש. אתה יודע מה, יותר טוב בשבילך שזה לא יקרה כי הם העידו פה דברים שיותר טוב שלא יעידו. אני מבקש לקבל תשובה ממך, מר ברנדס. הם לא יכולים לדעת.
עו"ד בלכר: היא מפרטת בהרחבה, אין מסמך בחתימתו, אני אומר את זה, אין מסמך בחתימתו. יש תהליך שלם של חריגה מהרשאה, אני לא יודע איפה זה עומד במחוזי אבל זה לא משנה, העובדות שם מתוארות ללא שום מחלוקת. מה העניין בכלל?
מר פלקסר: אדוני, אני מבקש לדעת. איך מר בלכר יכול לענות על שאלה אם ברנדס מסר לחוקר המשטרה את המסמך הזה או לא.
כב' השופט: טוב,
מר פלקסר: הוא לא יכול לענות.
כב' השופט: מסרת מסמך?
ת. לא.
כב' השופט: לא מסרת.
מר פלקסר: למה לא מסרת, מר ברנדס?
עו"ד בלכר: בגלל מה שעניתי קודם.
מר פלקסר: אז למה לא מסרת?
ת. מפני שלא היה לי.
גב' כהן: אין מסמך כזה.
עו"ד בלכר: אתה מעצבן גם אותה כבר. באמת, זה המשענת היחידה שנשארה לך.
מר פלקסר: אם ככה, מר ברנדס, זה הודעה כוזבת לחוקר משטרה. נכון?
עו"ד בלכר: תטען את זה בסיכומים.
כב' השופט: זה אחר כך.
מר פלקסר: מה זאת אומרת אחר כך?
עו"ד זהר: שום דבר.
כב' השופט: זה בסיכומיך.
מר פלקסר: אני שואל אותו אם זה ידיעה כוזבת.
גב' כהן: די, תמשיך.
מר פלקסר: זה השאלה. מה התשובה?
עו"ד בלכר: תגיד, אתה לא שמעת את בית המשפט?
כב' השופט: הוא גם לא אומר פה שיש מסמך, אלא מדובר פה במשיכה,
גב' כהן: בחתימתו,
מר פלקסר: אדוני, אדוני, הוא אומר נתן הוראה לבנק,
עו"ד זהר: בחתימתו ללא הרשאה.
מר פלקסר: בחתימתו של אבי בלבד,
עו"ד זהר: נכון.
מר פלקסר: אתה לא מבין עברית?
עו"ד בלכר: אדוני, הוא רימה את פקידת הבנק ב-10 דרכים אחרות. זה לא במחלוקת.
כב' השופט: אין, זו עובדה, אין מסמך בחתימתך על משיכה של 200,000 ₪.
מר פלקסר: יפה. אז עכשיו אני רוצה לשאול אותו מאיפה,
ת. זה הרבה יותר גרוע, הוא תחמן אותה שם.
עו"ד בלכר: הוא רימה שם בצורה מבזה.
מר פלקסר: אולי מספיק כבר?
גב' כהן: סליחה, תפנה בבקשה לפסק הדין. איפה כתוב שהוא,
מר פלקסר: בבקשה, ברנדס אתה,
עו"ד בלכר: בסיכומים,
מר פלקסר: לא, לא, אתה צירפת אז בוא נלך עם זה הלאה אם זו הדרך שאתה רוצה ללכת.
עו"ד בלכר: טוב.
מר פלקסר: אתה צירפת לתצהירך, מר ברנדס, את פסק הדין של בית משפט השלום כב' השופטת אביגיל כהן,
עו"ד בלכר: איזה נספח זה?
מר פלקסר: זה בסעיף 69 לתצהיר ונספח י"ח. עכשיו, מר ברנדס, הכותרת של סעיף 69 לתצהירך משיכת כספים על ידי פלקסר ללא הרשאה. השאלה הראשונה, מר ברנדס, תראה לנו בפסק הדין איפה יש מסמך,
גב' כהן: איפה יש פעם אחת שכתוב שהוא משך,
ת. אני קובע שאתה משכת ללא הרשאה. מה פסק הדין עושה אני לא יודע.
מר פלקסר: צירפת פסק דין, בשביל מה צירפת את פסק הדין, מר ברנדס?
ת. משום שככה חשבו עורכי הדין שלי.
ש. ככה חשבו. ומה אתה חושב?
ת. אני לא חושב.
ש. אתה לא חושב. הגיע הזמן שתתחיל לחשוב.
ת. כשאני אשאל אותך.
ש. בסעיף 69 אתה אומר.
עו"ד זהר: כתוב במפורש, כתוב במפורש, "כלומר הוא צפה... לכן" בעמ' 21 לפסק הדין,
עו"ד בלכר: תן לבית המשפט לעיין,
עו"ד זהר: "לכן, מיהר והגיש את רשימת המשכורות כפי שהגיש, כולל הסכומים שסבר שהגיעו לו וכל זה במהירות וכל עוד בעלי המשרד תיכף חזרו לעבודה סדירה לאחר טיול המשרד בחו"ל, ובהתחשב בכך שהרשימה הוגשה ביום חמישי למחרת יום שישי בערב חג השבועות. מסיבה זו הוא לא מילא ברשימת המשכורות...",
מר פלקסר: מר זהר, מר זהר,
כב' השופט: יש פה המשך,
עו"ד בלכר: "אלא סכום ש...",
כב' השופט: "בדרך זו התעשר מר פלקסר שלא כדין".
עו"ד זהר: אז יש מסמך שזה הרשמה,
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד זהר: הוא כתב שם סכומים כוזבים, לא זה מסמך כוזב, זה האבא של המסמכים הכוזבים.
מר פלקסר: איפה יש מסמך בחתימת ידי, מר ברנדס?
עו"ד זהר: הרשימה, הרשימה,
מר פלקסר: מר ברנדס, מסמך,
עו"ד זהר: הוא הגיש את הרשימה.
עו"ד בלכר: באלף דרכים אחרות הוא גרם לפקיד לחשוב שהוא חזר מהטיול, שהוא היה איתם בטיול. הכל כתוב בפסק הדין. את החתימה אין. נכון, אין חתימה.
מר פלקסר: אין חתימה? אז למה,
עו"ד בלכר: אני אגיד את זה 16 פעם.
כב' השופט: בוא נמשיך בבקשה. תעבור לנושא הבא.
מר פלקסר: אדוני, זה לא יתכן, אני לא קיבלתי תשובה ממר ברנדס.
כב' השופט: להשקפתו אתה משכת את הכסף שלא כדין. זו היתה ההשקפה שלו. מה הגיעו בתי המשפט, לאיזה מסקנות הגיעו בתי המשפט, תתווכח עם זה בסיכומיך. באשר לשאלה אם יש חתימה שלך על מסמך, קיבלת כבר תשובה. אין.
מר פלקסר: שאין.
כב' השופט: אין.
מר פלקסר: וזה הודעה כוזבת.
עו"ד זהר: איזה הודעה כוזבת?
כב' השופט: לא יודע אם זה הודעה כוזבת או לא. אנחנו נברר את זה בפסק הדין שלי.
מר פלקסר: בבקשה. רק לצורך הפרוטוקול אני מבקש להפנות לעמ' 21 לפסק הדין פסקה 8.
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: זה מה שהשופט אמר "בדרך זו התעשר מר פלקסר שלא בזכות",
מר פלקסר: לא, לא. כותבת כב' השופטת: "שוכנעתי כי הבנק החזיר את הכספים למשרד נשיץ ברנדס כדין, שכן העביר את הכספים לחשבונו של פלקסר מבלי שהיתה לבנק הרשאה לעשות כן".
כב' השופט: נכון, כן.
עו"ד זהר: זה נקרא מסמך מזויף. הוצאת כספים במרמה.
עו"ד בלכר: זה הטענה של קבלת דבר במרמה.
עו"ד זהר: זה קבלת דבר במרמה.
מר פלקסר: ובהמשך: "ורק עקב טעות של הבנק כספים אלו הועברו לחשבונו". מכאן, שהסיפור של ברנדס שמדבר על משיכת כספים על ידי פלקסר ללא הרשאה בסעיף 69 לתצהירו, שקר הם.
כב' השופט: כן, אבל איך אתה מסביר את מה שכתוב בעמ' 22 שורה 20?
מר פלקסר: לפסק הדין?
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: מ-1 עד 20, אדוני.
כב' השופט: לא, מספיק לי שורה 20. אם הבנק טעה ואם אף אחד אחר לא טעה, אז למה אתה הוא זה שמחויב בהשבת הכסף?
מר פלקסר: על זה יש ערעור שיגיע לעליון ואני מבטיח אישית, אם יתאפשר לי,
כב' השופט: למה לעליון? זה כבר עבר את בית המשפט המחוזי?
גב' כהן: לא, לא,
עו"ד בלכר: לא, לא, פלקסר הולך ישר לעליון.
מר פלקסר: זה יגיע גם לעליון, משום שנפלה טעות ראשונה וכבר יש טעות שניה, ואני לא יודע באיזשהי צורה אבל רק בשביל הסקרנות של כבוד השופט, שיראה שהשקרן הזה גם את הפיצויים גנב ממני ומאלץ אותי לנהל משפטים עד אין סוף שיהיה משפט חלוט שהוא חייב הפיצויים האלה, ואם לא דרך בל"ל אז בוודאי בית הדין לעבודה. לא יודע אם אדוני כבר יתן פסק דין בתיק הזה, אבל סתם כדי לסבר את האוזן לאדוני מה שברנדס עשה פה, לאורך כל הדרך.
עו"ד בלכר: מה הוא עשה?
מר פלקסר: יוכח שהוא פיטר אותי ויוכח שהוא עשה יד אחת עם הבנק כדי לקבל את הכספים בחזרה, זה מה שהוא עשה אחרי שהוא מפטר אותי. מה יותר מזה שנשיץ מאשר את הפיטורין האלה, מאשר את הפיצויים.
עו"ד בלכר: אנחנו נאחל לך הצלחה בערעור הזה כמו בערעורים,
גב' כהן: נספח 128 לתצהיר.
מר פלקסר: אני רוצה בהקשר זה להפנות לנספח 128 לתצהירי,
עו"ד זהר: אדוני, חבל שאדוני יסתכל אפילו.
גב' כהן: לא חבל, לא חבל,
עו"ד זהר: רשימת משכורות בתקווה שלא יעורר חשד.
מר פלקסר: אם כבר אנחנו מתייחסים,
גב' כהן: זה לא מרמה,
עו"ד זהר: זה מרמה. זה מרמה. השופטת קבעה,
כב' השופט: השופטת להשקפתו טעתה. בסדר.
עו"ד זהר: לא, אני אומר היא כתבה לגבי הרשימה הזו שהוא מילא אותה כך שלא יעורר חשד.
עו"ד בלכר: אדוני, זה שהוא הגיש רשימת משכורות עם 200,000 ₪ ליד שמו,
עו"ד זהר: בכתב ידו,
עו"ד בלכר: זה לא במחלוקת בכלל.
גב' כהן: נשיץ אישר את זה.
מר פלקסר: מה זה לעצמו? על מה אתה מקשקש, מה זה לעצמו? מאיפה אתה ממציא את הדברים האלה?
עו"ד בלכר: למי נתת 200,000 ₪? לי נתת?
מר פלקסר: ליד שמו? השם שלי רשום על הרשימות שם? איזה קשקוש.
כב' השופט: אדוני,
עו"ד בלכר: אולי ליד מספר,
מר פלקסר: אה,
כב' השופט: אדוני, בזמן שהוא הגיש את התלונה נגדך למשטרה, פסק הדין של השופטת כהן עוד לא היה, נכון?
מר פלקסר: לא היה.
כב' השופט: אז מותר היה לו לחשוב את מה שהוא חשב.
מר פלקסר: אבל הוא יודע שנשיץ אישר. הוא פיטר אותי, אנחנו תיכף נגיע. אדוני, אנחנו תיכף נגיע לשיחת טלפון המפורסמת בשדה התעופה ששם הוא מפטר אותי. אז מה זה לא ידע? לא עם כל מה שהשופטת אביגיל כהן אני לא מסכים, ואני מבקש להפנות את אדוני שבעמ' 16 של אותו פסק דין לסיכומן של העובדות עד כה בסעיף 2.13, כותבת כב' השופטת אביגיל כהן: "פלקסר פוטר מעבודתו במשרד ביום 21.5.98". זאת אומרת, נכון שאין לזה נפקות בפסק דין הזה פה, אבל יש פה קביעה של בית משפט שלום שאומרת,
ת. בתיק שאנחנו לא צד לו.
מר פלקסר: בניגוד למה שברנדס אומר פה ובבית הדין לעבודה, שפלקסר פוטר מעבודתו ביום 21.5,
כב' השופט: טוב, הלאה.
מר פלקסר: גם כב' השופטת אביגיל חשבה בדיוק מה שאני. עכשיו, נספח 161 אני מבקש להפנות לנספח 128 לתצהירי.
עו"ד בלכר: אפילו בזה הוא משקר. יש הנחה שהוא פוטר היא אומרת כי הוא ויתר על הזימון של העדות של נשיץ ברנדס בתיק הזה.
גב' כהן: הוא לא ויתר.
ת. לא, באנו לבית משפט הוא,
עו"ד בלכר: הוא ביטל שם ופסקו לו הוצאות.
מר פלקסר: מר בלכר גם לך,
עו"ד בלכר: אתה מקריא לי בעמ' 16 פוטר.
מר פלקסר: מר בלכר, ככה קבעה השופטת וגם לך אני אשלח את פסק הדין בערעור.
עו"ד בלכר: אני כבר הקראתי את פסק הדין, תקרא את עמ' 8. אין מקום שאכנס ליחסי עובד מעביד,
כב' השופט: הגענו לנספח 128, כן.
מר פלקסר: נספח 128 מדובר על טופס 161 שרואים מהכותרת זה טופס לדיווח לשלטונות המס על תשלום פיצויי פיטורין וניכוי מס.
גב' כהן: זה פיצויי פיטורין שנכללו ב-200,000.
מר פלקסר: אני מפנה את הסכום שבטופס, סכום הברוטו זה 153,609 ואני מראה שהסכום הזה כלול בתלוש. בנספח 113 בתצהירי,
גב' כהן: לא 200,000.
עו"ד זהר: מה זה חשוב, השאר הוא לקח.
מר פלקסר: לקח, לקח,
עו"ד זהר: כן, גנב.
מר פלקסר: אני מבקש להפנות לנספח 113,000 לתצהירי שזה התלוש.
ת. לי זה עובר מ-112 ל-114.
עו"ד זהר: 113 זה טופס,
מר פלקסר: זה תלוש שכר. ואנחנו רואים שם,
עו"ד זהר: פתאום כלל 200,000 ₪.
ת. זה התלוש שהוא נתן הוראות לעשות,
מר פלקסר: אנחנו רואים שיש שם נסיעות, הבראה, משכורת, פיצויים חייב במס, פיצויים פטור ממס,
עו"ד זהר: פדיון חופשה,
מר פלקסר: סך הכל ברוטו כ-200,000 ₪ והנטו הוא 145,000 ₪. מתוך הסכום הזה יש 153,609,
גב' כהן: זה אישר נשיץ בחקירה.
עו"ד זהר: ופדיון חופשה 30,000.
מר פלקסר: כן. את הנושא של הפיצויים בנספח 128 שטופס,
כב' השופט: יש חתימתו של נשיץ.
מר פלקסר: חתימתו של נשיץ, זה אדוני הבאתי לבית המשפט חוות דעת שזה חתימתו המקורית של נשיץ על המסמך הזה. הוגש מסמך מקורי לבית המשפט וזה אחד המסמכים שחזרו אלי בעקבות הסכמת בית המשפט אני מגיש אותם בבית הדין. חוות דעת מטעמי הוגשה בתיק, אדוני אמר שהוא יסיק את המסקנות בקשר לזה איך שהוא יסיק. חוות דעת נגדית לגבי המסמך הזה ומסמכים נוספים נמצאת אצל מר ברנדס. המסמכים האלה נבדקו,
עו"ד הורוביץ: חוות דעת נגדית נמצאת?
מר פלקסר: כן.
גב' כהן: נבדקו,
מר פלקסר: נבדקו המסמכים האלה.
עו"ד הורוביץ: איך אתה יודע מה יש או אין?
מר פלקסר: איך אני יודע?
עו"ד זהר: אדוני, במה אנחנו מתעסקים? הוא באמצע חקירה נגדית,
כב' השופט: בסדר, נו מה השאלה שלך?
גב' כהן: יש חוות דעת או אין?
עו"ד זהר: זה לא שאלה.
גב' כהן: זה שאלה.
עו"ד זהר: זה לא שאלה יש חוות דעת. יש הרבה דברים שברנדס יש לו והם לא עניינם. נקודה.
כב' השופט: לא, לא, על זה יש מה שנקרא חיסיון מסמכים משפטיים.
עו"ד זהר: בדיוק. בזה נגמר.
כב' השופט: מסמך שהוכן לצורך משפט הוא יכול להישאר חסוי.
גב' כהן: רק לעצם קיומו.
כב' השופט: לא, גם לא על עצם קיומו.
עו"ד זהר: לא על עצם ולא על קיומו. למה להיכנס לוויכוח הזה בכלל? לא רוצה להעלות את זה בכלל.
מר פלקסר: אם אתה רוצה לדעת יש,
עו"ד זהר: אני לא רוצה לדעת,
מר פלקסר: שאל ירון הורוביץ שאלה,
עו"ד זהר: ירון הורוביץ,
מר פלקסר: יש חתימה של מישהו שחתם על המסמך, זאת אומרת שהוא נבדק.
כב' השופט: מה זה מעניין אותנו כרגע? תסיק מה שאתה רוצה להסיק מהמסמך הזה. תשאל אותו.
מר פלקסר: מה שאני רוצה לומר לאדוני, ואני רוצה לשמוע את ברנדס מאשר את זה, סכום הפיצויים אושר על ידי נשיץ. זה נכון?
ת. ברור שלא.
ש. למה אתה אומר שלא?
ת. מעולם לא אושר על ידו, הוא העיד על זה.
ש. הוא העיד על זה שהוא לא שולל את חתימתו.
עו"ד זהר: חנינא, סליחה, אני מבקש לא להיכנס לזה בכלל.
מר פלקסר: למה לא להיכנס לזה?
כב' השופט: כן, אבל את הוויכוח הזה כבר עוררנו בעבר.
מר פלקסר: נכון.
כב' השופט: עובדה היא שאני גם קיבלתי בזמנו את הנספח הזה,
מר פלקסר: נכון.
כב' השופט: יש חתימה שלי עליו, מפני שהוא איכשהו הצליח להראות לי איך זה בעקיפין קשור לתביעה שלו.
עו"ד זהר: ובזה נגמר הסיפור.
מר פלקסר: לא.
גב' כהן: לא, לא,
עו"ד זהר: עכשיו הם מתחילים.
כב' השופט: אני אעשה כל מאמץ כדי לא לפתור את בעיות בית הדין לעבודה,
מר פלקסר: בוודאי שלא, אני לא מבקש מאדוני.
כב' השופט: אבל אני,
מר פלקסר: זה בדיוק העניין שאני מנסה לומר לאדוני.
כב' השופט: הטענה היא שכאילו כל העניין הזה הוא מוטיבציה לכל התלונה, אם אני זוכר נכון. לא?
מר פלקסר: זה אחד מהשקרים שברנדס מוסר לשוטרים ומספר את הסיפור הזה. אחד מהידיעות הכוזבות, זה אחד מעילות המעצר אפילו של השופטת לידסקי, כב' השופטת לידסקי עוצרת אותי על דולרים, עוצרת אותי על העביר לחשבונו וכו' וכו'.
כב' השופט: או.קיי. טוב, מה אתה רוצה לשאול בעניין הזה? זה הרי נשיץ הוא זה שחתום על זה,
מר פלקסר: כן, אבל נשיץ אישר את זה ומי שפיטר אותי זה חנינא ברנדס באותה שיחת טלפון.
כב' השופט: או.קיי, תשאל אותו.
גב' כהן: למה הוא אמר שזה איננו הרשאה?
עו"ד זהר: זה לא הרשאה, זה לא הרשאה כי זה זויף, רימו את הבנק.
מר פלקסר: עכשיו אני שואל אותו, מר ברנדס,
עו"ד זהר: אל תצעקי עלי, אני לא מדבר אליך.
מר פלקסר: אם אתה טוען שאני משכתי כספים ללא הרשאה, איך זה מתיישב עם העובדה שגם נשיץ אישר בחתימת,
ת. תשאל את גד נשיץ.
ש. אני שואל אותך,
ת. אני לא יודע,
ש. אני שואל אותך. אתה מסרת את ההודעה במשטרה. לך ידועים הנתונים האלה. אני שואל אותך.
ת. אתה מבחינתי משכת כסף ללא הרשאה, סכומים גדולים מאוד ובזה נגמר הדבר מבחינתי.
ש. מה זה סכומים גבוהים מאוד?
ת. תסתכל על התלוש.
ש. אנחנו רואים את התלוש, אנחנו רואים בדיוק עבודה של 10 שנים פלוס על חשבון חופשה ומשכורת מאי 98' שגם אותה גזלת ממני.
עו"ד זהר: אדוני השופט, השופטת קבעה,
כב' השופט: בסדר, היא קבעה לא קבעה, זה לא משנה.
עו"ד זהר: עכשיו פתיחת כל הדיון הזה אם היתה הרשאה נחזית או אחרת, זה לא המקום, זה לא התיק.
מר פלקסר: זה לא נכון,
עו"ד זהר: זה לא השלב, זה לא רלוונטי.
כב' השופט: אדוני, אבל הרי כבר סיכמנו את הנקודה הזו. לך יש את השקפתך שלך, יש לך אישור שאין הוראת משיכה מהבנק של הסכום הזה שחתומה בידיך. לך יש את הנספח 128 תעשה עם זה מה שאתה מבין בסופו של המשפט. מה אתה רוצה ממנו?
מר פלקסר: מה אני רוצה ממנו? זה בדיוק מה שאני רוצה ממנו. איך הוא יכול לבוא לחוקר משטרה ולספר כזבים כאלה כשבמשרדו השותף הבכיר שלו מאשר וחותם על הפיצויים האלה ומספר סיפורים לבנק ולוקח את הכסף הזה בחזרה מהבנק, מכניס אותי לסיפור שאני לא יודע איך אני אצא ממנו עם כל העלויות האלה של הזמן הזה של המשפטים האלה, ואני עכשיו שואל אותו איך אתה עושה דבר כזה כשאתה פיטרת אותי וכשנשיץ מאשר את הדבר הזה, ואני רוצה לקבל ממנו תשובה.
עו"ד זהר: זה לא,
כב' השופט: טוב, תודה. מה התשובה?
ת. כבודו, הוא משך את הכסף בלי הרשאה, אף אחד לא פיטר אותו ואת הכסף הזה דרשנו מהבנק להחזיר. הבנק בדק דרך היועצים המשפטיים שלו והגיע למסקנה שאנחנו צודקים והחזיר את הכסף. בכל הטיפול התעסק עו"ד נשיץ, לא אני, אבל אני יודע את העובדות.
מר פלקסר: או.קיי, אז אני מפנה לנספח 130, שזה מכתב הפיטורין שחתום על ידי גד נשיץ ואל תנסה פתאום לנתק אותך מנשיץ, אתם אותו משרד.
ת. מה אני אנסה או לא אנסה זה החלטה שלי. לא שלך.
ש. אתה מפטר אותי והוא כותב את המכתבים. זה לא דבר חדש. פה כתוב שביום 1.6.98 הנדון הודעת פיטורין. חותם נשיץ "הנני לאשר כי סיימת", הוא מפנה את המכתב אלי "הנני מאשר כי סיימת את עבודתך במשרדנו בתאריך 31.5.98".
עו"ד זהר: אדוני הפסיק את החקירה של נשיץ בשלב מסוים, כי זה חזר על עצמו חזר על עצמו,
עו"ד בלכר: מה יש פה לחקור בכלל?
גב' כהן: הוא אמר את זה במשטרה.
מר פלקסר: זה מה שאני מנסה לומר, אדוני.
עו"ד זהר: הוא אמר את זה במשטרה ואתם תופסים,
מר פלקסר: אדוני, מה שאני מנסה להראות שיש פה אישור חותך ועדות של נשיץ שהם מפטרים אותי,
עו"ד זהר: נשיץ אמר את מה שאמר על זה,
מר פלקסר: והנה אנחנו שומעים עכשיו מברנדס סיפור אחר לגמרי,
כב' השופט: כן,
מר פלקסר: ובעקבות הסיפור הזה הוא גם הולך למשטרה עם השקרים שהוא מספר. נקודה.
ת. אין פה דרך אגב שום סיפור אחר. זה התיק גם בבית הדין לעבודה. בבית דין לעבודה מה התביעה שלו, שהוא תובע פיצויים ואנחנו אומרים לא מגיע לך, לא פוטרת ולא מגיע לך.
מר פלקסר: איך אתה יכול להגיד? אתה יכול להגיד עד מחר, אם יש מסמכים שמאשרים שאתה פיטרת אותי,
כב' השופט: כן, אבל זאת הטענה שלהם. זאת הטענה שלהם ולא יודע אם הם צודקים בטענתם או לא צודקים בטענתם. הם אומרים שהם לא פיטרו אותך.
מר פלקסר: אדוני, לשיטתם הם פיטרו אותי. מה זאת אומרת? הוא לא מאשר, שמענו את זה היום מברנדס פה. אומר לא פיטרנו אותך, לא פוטרת ממשרדנו. לא פוטרת.
מר פלקסר: לא?
כב' השופט: זאת הטענה שלהם.
מר פלקסר: איך יכול להיות?
כב' השופט: אבל כיוון שזה ה-State of mind שלו, זאת התובנה שלו שהוא לא פיטר אותך, לכן הוא הלך ואמר במשטרה את מה שהוא אמר. יכול להיות שהוא לא צודק בתובנה שלו, יכול להיות את זה אתה תסביר לי בסופו של דבר.
מר פלקסר: אני חושב שאני מראה לאדוני שחור על גבי לבן,
כב' השופט: בסדר, אני רואה את הדבר הזה,
מר פלקסר: מכתב פיטורין,
כב' השופט: אני רואה את זה, אני מבין את הבעייתיות.
מר פלקסר: אדוני, זה לא State of mind, זה שקר ביודעין. על זה אני מדבר. לבוא למשטרה ולספר סיפור אחר,
כב' השופט: יכול להיות, אתה תשכנע אותי אני מניח בסיכומיך שמדובר פה בתלונת שקר.
מר פלקסר: למה, עד עכשיו לא שכנעתי את אדוני?
כב' השופט: אני לא רוצה לומר. אדוני, אחרי כל מילה שאני אומר אתה כבר מייד שואל אותי אם זה, אם החלטתי ממצא של עובדה לפני הזמן.
מר פלקסר: זה לא אחרי כל מילה, אדוני. היה מקרה אחד חריג שאני חושב שזה כבר מאחורינו,
כב' השופט: או.קיי,
מר פלקסר: ואנחנו פתחנו דף חדש מאז, זה הכל.
עו"ד זהר: תודה רבה. אני בסך הכל מבקש לעמת את ברנדס עם הגרסה שלו שהוא מוסר עכשיו והוא לא חוזר בו עדיין, אחרי שהוא מסר גרסה שקרית במשטרה ואחרי שאני מציג בפניו מסמכים אותנטיים,
כב' השופט: טוב,
מר פלקסר: והוא עדיין עומד בשלו.
עו"ד זהר: הרי גם נשיץ הכחיש. בחייך.
מר פלקסר: נשיץ אישר את החתימה שלו.
כב' השופט: אני משוכנע שלבעיה הזו מודעים פה ויהיה להם את התשובות שלהם. לך יהיה הטיעון שלך.
עו"ד בלכר: גם בית הדין לעבודה מתייחס לזה. מה זה רלוונטי פה בכלל?
מר פלקסר: אדוני שוב, אני מצטער שאני צריך לומר עוד פעם,
כב' השופט: לא, אני מבין את הרלוונטיות.
מר פלקסר: הרלוונטיות היא שהוא טען טענה מסוימת במשטרה, שאני בא להפריך אותה. אני בא להוכיח שהוא משקר ואני מוכיח את זה באמצעות במסמכים שלו.
כב' השופט: אגב, אני רוצה להבין. בהנחה שבאמת פוטרת היתה לך סמכות למשוך את הכסף מהבנק.
גב' כהן: הוא לא משך.
מר פלקסר: לא משכתי, זה בדיוק העניין.
כב' השופט: שקיבלת את זה במשכורת שלך.
מר פלקסר: לא מדויק, אדוני. מה שקורה, הוכן רשימות ובתלוש משכורת את הנושא של הפיצויים אחרי שברנדס אמר לי בטלפון,
עו"ד זהר: מה זה הוכן? אתה הכנת. הוכן?
מר פלקסר: אני הכנתי. החומר עבר לנשיץ לאישור, להוראה לתת לבנק להעביר את הכסף. יש מסמך שמורה לבנק נא לחייב את החשבון שלנו בכך וכך שזה הסכום שכולל את זה, ובנוסף לזה צורף לו הטופס 161 שהוא חתם על זה, צורף לו מכתב הפיטורין שהוא חתם,
כב' השופט: צורף למי?
מר פלקסר: לנשיץ. ואתה החתימות האלה שמופיעות בנספח.
ת. כבודו, שיראה את המסמך הוראה לבנק לשלם לו את הכסף. על מה הוא מדבר?
מר פלקסר: זה בדיוק העניין.
עו"ד בלכר: זה בגלל שהיה לו מכתב פיטורין מיוני, הוא ביקש בנובמבר איזה מכתב של שורה וחצי? למה הוא לא השתמש במכתב,
מר פלקסר: מה? מה?
עו"ד בלכר: אדוני,
כב' השופט: לא חשוב, בסדר.
עו"ד בלכר: אנחנו נסכם על זה.
מר פלקסר: מה שקרה, אדוני, בין לבין שהמסמך הזה להעברת המשכורת בסופו של דבר אני לא יודע נחתם או לא נחתם. לא יודע. לדעתי הוא נחתם ולא יודע לא ראינו.
עו"ד בלכר: הוא לא הגיע לבנק, נכון?
מר פלקסר: אני לא יודע.
עו"ד בלכר: הוא לא הגיע לבנק.
מר פלקסר: המסמך הזה הושאר לנשיץ על השולחן לחתימה כמו כל שאר המסמכים. יכול להיות שהוא חתם על המסמך ההעברה, יכול להיות, אני לא יודע. אני יודע היום שהסיפור הוא שהבנק לא קיבל את זה. יכול להיות שהוא קיים עדיין אצלם. אני לא יודע. בכל מקרה,
עו"ד זהר: יכול להיות סטז'ר שלו.
מר פלקסר: בכל מקרה הבנק בסופו של דבר העביר את הפעולה הזו על סמך אישור של נשיץ ברנדס וגם נשיץ מאשר,
עו"ד זהר: השופטת קבעה אחרת. זה הכל.
מר פלקסר: השופטת קבעה גם שאני פוטרתי. למה אתה שוכח את זה?
עו"ד זהר: היא לא קבעה את זה.
עו"ד בלכר: כי אתה שקרן. בעמ' 8 היא אומרת,
מר פלקסר: אני שואל אותך. השופטת קבעה,
עו"ד זהר: היא קבעה שאתה טוען,
עו"ד בלכר: זה לא רלוונטי לתיק שלנו.
כב' השופט: בסדר הבנתי, הלאה. חבל, חבל, יש עוד פחות משעתיים.
מר פלקסר: אדוני, לא, זה מאוד חשוב.
כב' השופט: יש עוד פחות משעתיים.
מר פלקסר: הרלוונטיות, אני מקווה שהצלחתי להסביר לאדוני מה הרלוונטיות,
כב' השופט: לא, מה הרלוונטיות היה לי ברור.
גב' כהן: טוב, הלאה.
ת. כבודו, סליחה שאני מפריע. אני יכול לצאת ל-60 שניות?
כב' השופט: כן, אנחנו נעשה 10 דקות הפסקה.
- הפסקה -

מר פלקסר: אני מבקש להמשיך עד 18:00.
כב' השופט: אתה לא תמשיך את זה עד 18:00, אתה תעצור לפני 17:00 וזהו.
מר פלקסר: ישנם נושאים שאני פשוט לא אגיע אליהם, אדוני, והם קשורים.
כב' השופט: לא תגיע, אני מצטער. כן, בבקשה.
מר פלקסר: 16:55 אני הבנתי.
עו"ד בלכר: עד 16:50. אני צריך 5 דקות ו-5 דקות לרדת במעלית.
מר פלקסר: 16:51.
עו"ד בלכר: כן.
גב' כהן: בסיכומים,
מר פלקסר: נצטרך לעשות כמה מעבר לחקירה.
עו"ד בלכר: אדוני יקצוב את העמודים.
כב' השופט: בסדר. בבקשה. אני לא יודע. אני אראה, לא זאת הבעיה של קביעת הסיכומים, הבעיה היא שאני רוצה שתסיים את מה שיש לך לחקור.
מר פלקסר: או.קיי. אז אני מבקש את עזרת אדוני, כמה שפחות התנגדויות מצד עורכי הדין כי ראינו שהם פשוט סתם מושכים את החקירה ומבלבלים אותה,
כב' השופט: בסדר.
מר פלקסר: כדי שאני לא אצטרך לחזור על דברים, כמו שעכשיו אני הולך לשאול אותו על הסכם העבודה, שוב פעם יעלה העניין בית הדין לעבודה. זה לא בית דין לעבודה.
כב' השופט: זה סוג של טנגו שאתם רוקדים פה כבר 3 שנים בכמה זוגות יחדיו. כן.
מר פלקסר: ברנדס, טענת הבלנקו. אתה אומר שנתת לי מסמכי בלנקו לעשות בהם שימוש מול הבנקים, כשאתה או נשיץ בחו"ל. זה נכון?
ת. נכון.
ש. אתה תהיה מוכן להביא לבית המשפט מסמך אחד, אחד, שמופנה לאחד הבנקים שיש עליו חתימה שלך או של נשיץ ויש עליו תאריך שאתה או נשיץ הייתם בחו"ל?
ת. כן, יש לי פה.
ש. מה יש לך?
ת. ידעתי שתבקש את זה.
כב' השופט: מהלך מפתיע.
מר פלקסר: תאמין לי, גדול מהחיים. אפילו לא צריך לעשות עוד ישיבה בשביל זה. בוא תראה מה יש לנו, מר ברנדס.
עו"ד בלכר: לא, גם אני צריך לקבל הסבר על המסמך הזה,
מר פלקסר: אז אולי תעשו התייעצות 5 דקות?
עו"ד בלכר: לא, אין מה לעשות התייעצות.
מר פלקסר: אבל למה על חשבון הזמן שלי?
כב' השופט: כנראה לא מה שהוא שואל.
מר פלקסר: תראה לי בינתיים. תראה לי גם כן שאני אראה בזמן הזה גם כן. בזמן אמיתי.
ת. אני אתן לך את זה. זה מסמך,
ש. לא, לא, כשאתה מסביר לו אז תראה לי בינתיים.
ת. אני אתן לך אז אני לא אוכל להסביר.
ש. מה, רק אחד יש לך? אז לך תצלם.
ת. אני לא צריך את המסמך, אני יודע. המסמכים שפה זה מזכר שאני חתום עליו לבנק עם הוראה לעשות משהו, לא זוכר, שיק לאיזשהו מלון לתקופה שאני בחו"ל ויש אישור גם של הבנק שהוא מקבל את זה באותו יום ומבצע את זה באותו יום.
ש. רגע, רגע,
עו"ד בלכר: אני רק רוצה להראות, אנחנו נגיש את זה ונסמן את זה. אדוני, מה שיש כאן אני רואה זה כתב הוראה בחזות המוכרת מתאריך 1.12.92, מה זה?
ת. זה החיוב של הבנק באותו יום של הסכום. אתה רואה, 1,700 דולר. זה מה שמבקשים מהם להכין שיק והם מחייבים באותו יום.
עו"ד בלכר: אבל מה זה תאריך 3.12.92, יש מסמך של הבנק 3.12.92 על ביצוע פעולה, הפעולה הרלוונטית זה 1,700 דולר. יש מסמך של משרד הפנים תאריכי כניסה ויציאה של חנינא ברנדס, בוא נראה שזה הולם.
מר פלקסר: תבדוק טוב כי הוא ממציא דברים.
עו"ד בלכר: בסדר. כן, שבין ה-24.11.92 עד 4.12.92 חנינא ברנדס בחו"ל, בשורה שישית מלמעלה. אתה רוצה?
מר פלקסר: אני רוצה לצלם.
עו"ד זהר: קודם כל תגיש ותסמן.
עו"ד בלכר: נגיש ונסמן.
עו"ד זהר: אל תיתן לו את זה ליד.
עו"ד בלכר: כן, אליו ליד,
מר פלקסר: אז איך אני אראה את זה?
כב' השופט: אתה מייד תקבל את זה.
עו"ד בלכר: אנחנו נבקש לצלם את זה.
מר פלקסר: ירון, לך תצלם לנו את זה. אתה רוצה כסף?
עו"ד בלכר: פלקסר,
עו"ד זהר: תירגע.
כב' השופט: מכתב של נשיץ ברנדס בחתימת ברנדס אל בנק לאומי מה-1.12.92, אגב בתיק ב/138-0, זה עניין אישי אני מבין,
מר פלקסר: אה, זה טוב.
עו"ד בלכר: לא יודע מה זה,
כב' השופט: כן,
עו"ד בלכר: אם זה לא התיק של ויצמן, זה הכל כתב יד שלו.
מר פלקסר: הכל כתב יד שלו, כן. שמענו את הטענה הזו.
ת. ו/63.
עו"ד בלכר: צריך לשאול אותו איפה הוא תייק את זה.
כב' השופט: ואישור שירות הודעות אלקטרוני מ-3.12.92,
עו"ד בלכר: אדוני, יש גם חותמת, אני רואה כשאדוני הפך את הדף יש חותמת נתקבל, אז נראה את התאריך שלה. על הנייר הזה.
כב' השופט: כן, 1.12, אותו תאריך של המכתב. מסומן נ/,
עו"ד בלכר: אפשר להקלטה שזה יהיה הנספח הכנראה אחרון או לפני אחרון מטעמנו,
ת. לא, אבל הוא ביקש,
עו"ד בלכר: אבל אדוני, הדבר החשוב זה גם האישורי כניסה ויציאה,
כב' השופט: ואישורי כניסה ויציאה. אציין את זה כ-ת/253 ות/254. ת/253 זה הפניה אל הבנק,
עו"ד זהר: בכתב ידו של פלקסר.
כב' השופט: תיכף, עוד לא שמעתי את התגובות שלו לעניין הזה.
מר פלקסר: אנחנו נראה את המסמך ונחקור על זה את ברנדס.
עו"ד בלכר: אנחנו ניקח את זה לצלם.
עו"ד זהר: רגע, לפני, שהוא ישאל את זה. אחר כך נצלם את זה.
מר פלקסר: תשגיח אחריי שאני לא בולע את זה.
עו"ד בלכר: הוא יגיד לך מה זה, מה הוצא, מה עשית עם זה.
מר פלקסר: אתה תיכף תיפול פה בגדול, ברנדס. אני כבר רואה. כבר אנחנו רואים. יש כבר תשובה לסיפור הזה של ברנדס. ברנדס הוא אלוף המסמכים האלה. טוב, אז כבר יש לי תשובה. זה ספונטאני אדוני, כי לא יכול להיות דבר כזה. אז ככה, תיכף שהוא יצלם לי,
עו"ד זהר: לא, לא, לא, קודם תשאל אנחנו נצלם.
מר פלקסר: למה? למה?
כב' השופט: מה זה משנה? מה אכפת לך?
עו"ד זהר: זה עכשיו הקטע.
מר פלקסר: טוב, אז זה הקטע. אני רק בשניה ברשותך אדוני אבדוק עוד איזשהו מסמך.
כב' השופט: זה על מועדי היציאות והכניסות.
מר פלקסר: מועדי יציאות וכניסות.
עו"ד בלכר: אתה רוצה לבדוק את זה מול הרישומים שלך של הכניסות והיציאות?
מר פלקסר: בלכר, תן לנו לגמור,
עו"ד זהר: תיכף נזמין את שר הפנים,
מר פלקסר: אז לפי המסמך הזה אנחנו רואים שברנדס יצא ב-24.11.92,
כב' השופט: השאיר לך לכאורה מסמך חתום בלנקו,
מר פלקסר: לא, והוא חוזר ב-4.12.92, זאת אומרת הוא נמצא שם קרוב ל-6, 10 ימים, וב-1.12 הוא מבקש את,
עו"ד זהר: עוד כסף,
מר פלקסר: הדרייק הוטל הזה. לא, הוא רוצה איזשהי המחאה בנקאית. כן, יפה. או.קיי. אז השאלה שלי מר ברנדס קודם כל, אתה טוען שאתה השארת לי מסמכי בלנקו לביצוע כשאתה ונשיץ בחוץ לארץ. זה נכון?
ת. נכון.
ש. אתה תוכל להביא לנו גם כן,
ת. את המסמכים שנתתי לך?
ש. לא, לא, תשמע, אתה תוכל להעביר לנו גם כן תעודת בירור פרטים על נוסע כזה של נשיץ לראות אם נשיץ,
עו"ד זהר: לא, לא,
מר פלקסר: היה במועד, למה לא?
עו"ד זהר: כי לא.
מר פלקסר: למה לא?
עו"ד בלכר: כי אתה שאלת קודם,
מר פלקסר: כבודו, אני מבקש שאפילו לא במסגרת הישיבה הבאה אם לא אצליח לשכנע את אדוני לקיים אותה או לזמן קצר, שברנדס ימציא לבית המשפט גם את התעודה הזאת של נשיץ כדי להראות,
עו"ד זהר: לא נמציא שום דבר. אתה שאלת שאלה,
מר פלקסר: כדי להראות,
כב' השופט: הוא לא טוען שנשיץ היה בחוץ,
גב' כהן: הוא טוען,
מר פלקסר: הוא טוען.
עו"ד בלכר: זו לא חתימה של נשיץ,
מר פלקסר: הוא טוען שהשימוש בבלנקו צריך להתבצע או הוא נתן לי רק,
עו"ד זהר: הוא לא אמר את זה.
מר פלקסר: רק כשהוא ונשיץ,
עו"ד זהר: הוא לא אמר את זה.
ת. אני בטוח שהוא השתמש בזה גם בתקופות שהייתי בארץ.
עו"ד זהר: כן,
מר פלקסר: אתה בטוח שמבטוח.
גב' כהן: 200,000 הוא העביר באמצעות בלנקו? תשאל אותו.
מר פלקסר: תרשמי את השאלה. את ה-200,000 האלה אני העברתי באמצעות בלנקו?
עו"ד זהר: אדוני, הוא שאל על דבר אחד, שיגמור את הדבר האחד. הוא קיבל נייר,
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד בלכר: יש עכשיו הפתעה גדולה,
כב' השופט: עם הבלנקו כבר עברנו. הלאה.
מר פלקסר: לא, לא גמרנו. אני אגיד לאדוני,
כב' השופט: סליחה, לא עם הבלנקו, עם ה-200,000.
עו"ד זהר: כן.
מר פלקסר: הבלנקו קשור ל-200,000 בעקיפין.
עו"ד זהר: הוא לא קשור לכלום.
מר פלקסר: אבל לא משנה.
עו"ד זהר: שאלת אם הוא ישנו.
מר פלקסר: אני מבקש לראות את התמונה הכללית כדי להיצמד לתצהיר של ברנדס שאומר שהשימוש או שהוא נתן לי מזכרי בלנקו שהוא ונשיץ היו בחוץ לארץ. אנחנו עכשיו רואים רק צד אחד של הסיפור הזה, אני מבקש,
עו"ד זהר: זה הצד שיש. הלאה. זה הצד שיש.
מר פלקסר: אני מבקש שאדוני יורה לו להמציא לבית המשפט תעודה של בירור פרטי נוסע,
כב' השופט: אבל זה לכאורה לא חשוב, כי לכאורה ברור שכשברנדס בחו"ל אתה מחזיק כנראה במסמך חתום על ידו ומבצע איזשהי פעולה, אלא אם תאמר שהחתימה הזו היא חתימתו של נשיץ.
מר פלקסר: אני תיכף אטען משהו נגד הדבר הזה, אבל אני עדיין מבקש שבית המשפט,
גב' כהן: אין צורך,
מר פלקסר: להראות,
כב' השופט: פשוט אין צורך. באמת אין צורך.
מר פלקסר: אני אמשיך ואנסה להוכיח לבית המשפט מה העניין הזה עם המסמך הזה, אבל קודם שיהיה לו התמונה הכללית שנשיץ נמצא בארץ.
כב' השופט: בסדר, תעבור הלאה. יכול להיות אבל נראה את החשיבות.
מר פלקסר: או.קיי, אז שאדוני ישקול אם להוציא תעודה כזאת כדי להוכיח שנשיץ היה בארץ.
כב' השופט: אם יתברר שזה חשוב נבקש את זה. או.קיי? אני עוד לא רואה כרגע את החשיבות.
מר פלקסר: בוודאי.
כב' השופט: השאלה החשובה היא איך קורה ההוקוס פוקוס הזה שברנדס בחו"ל ובו זמנית גם חותם כלפי הבנק.
מר פלקסר: או.קיי, מה שאני מבקש לומר שההיגיון שלי אומר, ובשביל זה אנחנו גם לא קיבלנו מסמך מקורי. ההיגיון שלי אומר שברנדס נמצא בחו"ל באותו זמן וזה מוכח, והוא מבקש ממני טלפונית לארגן לו שיק לדרייק הוטל בניו יורק. בתאריך הזה מר ברנדס 24.11.92 אתה נמצא בניו יורק?
ת. לא יודע.
ש. אתה תוכל לבדוק לנו בדרכון שלך ולתת תשובה לבית המשפט.
עו"ד זהר: איזה שאלה,
ת. חיפשתי את הדרכון, לא מוצא את הדרכון.
מר פלקסר: אתה לא מוצא את הדרכון.
ת. כן.
ש. אז אני אומר לך שהכי הגיוני שאתה נמצא בניו יורק, אתה מבקש ממני להוציא שיק לפקודת דרייק הוטל ניו יורק U.S.A ואתה גם מכתיב לי על איזה תיק זה. אתה שולח לי בפקס,
עו"ד בלכר: יש לו את המזכרים האלה איתו בארה"ב?
מר פלקסר: יש לו, שים לב, שים לב,
ת. יש לי את המזכרים האלה בארה"ב ואני שולח לו.
עו"ד בלכר: למעשה בכל מדינה יש לו את המזכרים.
מר פלקסר: בתיק שלך תמיד יש לו את המזכרים. הוא הולך עם המזכרים האלה לכל מקום.
עו"ד בלכר: כן, בסדר.
ת. אני לא, אתה כן.
מר פלקסר: אתה שולח לי בפקס את המסמך הזה אחרי שאני, אתה יודע מה ברנדס בוא תשמע משהו יותר הגיוני. אתה אומר לי תמלא, אני שולח לך לניו יורק, אתה חותם לי ומחזיר לי חזרה. זה בסדר? אין לך. אין לך. אין לך כבר, עכשיו יש לך. עכשיו, אדוני, זה מסתדר עם העניין למה ברנדס צריך ב-1.12 שיק לפקודת דרייק הוטל שזה שיק לפקודת בית מלון. מה הדחיפות של העניין הזה ובשביל מה זה? שזה על תיק סדרת התיקים האישיים של ברנדס. זאת אומרת,
ת. גם אצל ויצמן זה ככה.
עו"ד בלכר: כן,
מר פלקסר: זאת אומרת שברנדס הולך לעשות בזה שימוש פרטי שלו או What ever, או לתיק אחר אני לא יודע מה, זה ההוראות שלו. בזמן שאפשר להחתים את נשיץ על המסמך הזה,
עו"ד זהר: איך אתה יודע?
מר פלקסר: כי נשיץ נמצא בארץ.
עו"ד זהר: איך אתה יודע?
מר פלקסר: לכן אני רוצה שאדוני יתן את האישור הזה.
עו"ד זהר: אבל למה אתה סתם מעלה כשאתה לא יודע?
כב' השופט: אבל לא חשוב, אפשר או אי אפשר,
מר פלקסר: מעבר להיגיון,
כב' השופט: אתה טוען שקיבלת את זה בפקס?
מר פלקסר: אני משער, אדוני.
גב' כהן: אין אפשרות אחרת.
עו"ד בלכר: יש.
מר פלקסר: כי מעולם ברנדס לא השאיר בלנקו, מעולם.
כב' השופט: דרך אגב, לא רואים על זה סימן של פקס.
מר פלקסר: או, עכשיו מה שאני רוצה לבקש מאדוני,
ת. כבודו, אפשר לקרוא חזרה לאורי חניה, הוא אמר במפורש שהיו לו מסמכי בלנקו.
ש. תקרא לו, תקרא לו נחקור אותו.
עו"ד זהר: לא צריך, הוא אמר את זה כבר.
מר פלקסר: למה לא?
עו"ד זהר: הוא אמר את זה כבר.
מר פלקסר: אפשר לקרוא לו.
כב' השופט: אני שואל למה לא רואים על זה סימני,
מר פלקסר: או, יפה אדוני. מה שאני רוצה לומר לאדוני, שמעבר להיגיון והסבירות,
ת. הוא גם יגיד שהוא קיבל כסף בחשבון שלו בלי אישורי כשהוא נתן לו מהצד בונוס.
גב' כהן: מה?
ת. את ידועת בדיוק, אל תעשי את עצמך,
גב' כהן: אני?
ת. כן.
מר פלקסר: מה הסיפור עכשיו?
גב' כהן: ברנדס, אני מסבירה,
ת. בואי נגיד להם את הדברים כהווייתם.
עו"ד זהר: פעם אחרונה שאת באולם.
גב' כהן: אני מזהירה אותך,
עו"ד זהר: פעם אחרונה שאת באולם.
מר פלקסר: אני אומר את זה לפרוטוקול ואני מצהיר על זה בתשובה ואם אתה רוצה אדוני אני אצהיר את זה בכל מה שיקר לי. מעולם מעולם ברנדס לא השאיר לי ולא נשיץ,
ת. הוא פשוט שקרן,
ש. טופס בלנקו,
ת. פתולוגי.
ש. לעניין הזה הסבירות שאני מעלה, זה שהוא נמצא בניו יורק, אולי הוא מאריך את תקופת,
כב' השופט: שאלתי אותך לגבי הפקסימיליה.
מר פלקסר: או, לגבי הפקסימיליה. ברנדס מציג לנו פה איזשהו העתק ולא טופס מקורי.
כב' השופט: לא ברור לי, אה, מה זה העתק? אבל יש על זה את החתימה שנתקבל בבנק.
מר פלקסר: אדוני ראה שברנדס מסוגל לקחת מסמכים ולהכניס שם תאריכים אחרים. אני מבקש שהוא יורה עכשיו, אדוני, לבנק לאומי להמציא את המקור של הטופס הזה. במקור להערכתי יהיה, מה הבעיה אפשר למחוק פה את הפקס. למקור יהיה פקס שהגיע מניו יורק שמורה לבנק לעשות את הפעולה הזו.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: אני מתנגד להצגת המסמך הזה כפי שהוא ואני מבקש להורות לברנדס להורות לבנק שימציא את המסמך המקורי כפי שהוצג לבנק.
כב' השופט: טוב, תודה.
מר פלקסר: עכשיו תצלם לי את זה בבקשה את שניהם. אני מתנגד להצגת ההעתק הזה,
עו"ד זהר: שמענו,
מר פלקסר: מאחר שברנדס ידוע כבר בשרבוט מסמכים והמצאת מסמכים וזה מסמך שהמערכת מפיקה What ever כמו שאנחנו נראה תיכף בחניון, הוא יכול לכתוב איזה תאריכים שהוא רוצה.
עו"ד בלכר: אדוני, אנחנו נגיש את המסמך הזה. הטענה שזה עבר שני פקסים ארה"ב ותל אביב, נסתפק בסיכומים כשנטען את זה.
מר פלקסר: לא, לא, לא, לא. לא, אדוני. המקור יוכיח את המעבר,
עו"ד בלכר: זה המקור.
מר פלקסר: זה לא המקור. לא, זה לא, אדוני, שים לב. כשמגיעים לנקודה,
ת. אדוני, חבל על הזמן, אני לא מתנגד לבקש מהבנק אבל אני לא מסכים להאריך שום דבר. אני אבקש מהבנק ואעביר את זה לבית המשפט עם העתק למר פלקסר.
עו"ד זהר: עם הסיכומים.
מר פלקסר: לא עם הסיכומים.
עו"ד בלכר: עם הסיכומים.
מר פלקסר: אני רוצה לבדוק אתה מקור, לראות,
כב' השופט: הוא יעבור לך את המקור יעבירו את המקור.
מר פלקסר: מאיפה הנייר הזה הגיע? זה הוא לא יודע.
ת. מהנהלת חשבונות.
ש. מה-System זה הגיע.
עו"ד בלכר: ננסה להביא את המקור מהבנק.
עו"ד זהר: עם חותמת מקורית.
מר פלקסר: כשאתה מעביר את המסמך תעביר בבקשה העתק הפקס.
כב' השופט: זאת אומרת, הבנק צריך היה לצלם את המסמך הזה ולתת,
גב' כהן: להגיש מקור.
עו"ד בלכר: מה זה מקור? לפי הגרסה של פלקסר, הרי הוא נמצא בחוץ לארץ, לפי הגרסה של פלקסר הראשונה שהוא מסתובב עם המזכרים האלה בכיס,
כב' השופט: כן, אבל פלקסר הולך עם זה לבנק והבנק מקבל,
ת. לא, כבודו, אני מסתובב עם המזכרים בכיס.
עו"ד בלכר: הוא הולך עם זה לבנק, הבנק מצלם את הנייר,
כב' השופט: מה שאני מתכוון שמה שישנו בהנהלת החשבונות זה העתק צילומי של מה שיתקבל בבנק.
עו"ד זהר: יש להניח,
מר פלקסר: אדוני, מה שאני רוצה לומר שלשיטתו של ברנדס, אני טוען שזה העברה בפקס. מה שאני אומר שחייב להיות בבנק לשיטתו מקור,
כב' השופט: נכון, חייב להיות בבנק מקור. רק האפשרות שבבנק כשצילמו לו גם הורידו את,
מר פלקסר: לא,
גב' כהן: לא הורידו, הוא הוריד.
כב' השופט: הוא הוריד,
עו"ד זהר: אבל החותמת היא מקורית.
עו"ד בלכר: אדוני, תיכף הנייר הזה יחזור. אנחנו נפנה לבנק נבקש לקבל את המקור. הגרסה שאומרת שהנייר הזה זה נייר שנשלח בפקס לארה"ב,
מר פלקסר: נכון,
עו"ד בלכר: נחתם שם, חזר בפקס עם החתימה,
מר פלקסר: כן,
עו"ד בלכר: זה הגיע לבנק וככה הוא יצא כמו שתיכף נראה כי תיכף זה יחזור, גם על זה נסכם.
מר פלקסר: לא,
עו"ד בלכר: אם נמצא את המקור, אם לא נמצא את המקור,
מר פלקסר: לא,
עו"ד בלכר: מספיק לנו הטענה הזאת.
מר פלקסר: אתם לא תסכמו על צילום.
כב' השופט: בסדר, תקבל את המקור.
עו"ד בלכר: תראה איך זה כתוב שם.
עו"ד זהר: לא, הוא היה צריך להוריד את זה לפני שזה הלך לחותמת הבנק,
כב' השופט: לא.
עו"ד זהר: כן, כי חותמת הבנק היא מקורית.
כב' השופט: לא, לא. יכול להיות, אני לא אומר, שמה שמוגש לי עכשיו זה לא המסמך בדיוק שנמצא בהנהלת החשבונות אלא צילום שלו,
עו"ד זהר: לא, כי החותמת היא חומה.
מר פלקסר: מה חומה? איזה חומה?
עו"ד זהר: החותמת,
כב' השופט: אה, החותמת היא,
מר פלקסר: היא לא חומה.
גב' כהן: החותמת לא חומה.
עו"ד זהר: החותמת מקורית.
עו"ד בלכר: אם הבנק ימצא ואם הוא לא ימצא, כי אני לא יודע מ-92', הבנק יש לו מיקרופיש, כך או אחרת השאלה האם המסמך הזה הוא צילום של מסמך אותנטי או צילום של מסמך שעבר פעמיים פקס, נוכל לסכם גם בעניין הזה. מתוך ידיעה שיפוטית וניסיון החיים והשכל הישר. אם זה המקור אז נפנה לבנק, אומר עו"ד ברנדס אני צילמתי,
כב' השופט: אני הבנתי את הבעיה, תמשיך.
מר פלקסר: מה שאני מבקש, אני לא סומך עליהם. אני מבקש שאדוני יורה לבנק להביא לבית המשפט את המסמך. לא שהם יביאו את זה. אני לא יודע מה, הבנק הזה זה בנק שהוא שלוחה שלהם. הבנק הזה גזל את כספי הפיצויים שלי.
כב' השופט: אני לא רוצה לתת הוראות לבנק. זו ראיה שהוא הגיש אותה. אם אתה טוען שהיא לא מספיק טובה,
ת. לבקשתו,
מר פלקסר: נכון, אבל,
גב' כהן: אתה מתנגד להגיש את זה.
מר פלקסר: אני מתנגד להגיש את זה,
כב' השופט: אתה לא יכול להתנגד להגיש את זה. אתה רק יכול להגיד שזו לא ראיה מספיק טובה למה שהם רוצים לטעון לו. בסדר, זה בעיה אחרת.
עו"ד זהר: לא רוצים לטעון, הוא שאל.
מר פלקסר: יש לי הוכחה לזה שזה לא נכון. בית המשפט שוב מונע ממני את ההוכחה.
כב' השופט: רק דבר אחד, שאם המסמך המקורי איננו בבנק אז שיבוא אישור מהבנק.
עו"ד בלכר: יבוא, יבוא,
כב' השופט: אישור מהבנק שאין אפשרות להשיג את המסמך המקורי.
עו"ד בלכר: לא נישאר בלי תשובה.
מר פלקסר: לסיכום העניין הזה עוד פרט נוסף. מה שאני מבקש מבית המשפט שיורה לברנדס להביא לישיבה הבאה.
עו"ד הורוביץ: אין ישיבה הבאה.
עו"ד זהר: אין,
מר פלקסר: אין ישיבה הבאה? אז בדיוק כמו המסמך הזה, בדרך הזו. פלט שיחות שיוצאות מהטלפון של המשרד, מהפקס של המשרד בשנת 92'. למשרד שנמצא ברוטשילד יש פקס אחד שמשם יכול להיות שיצאו,
עו"ד בלכר: אדוני, זה לא ישנה,
כב' השופט: זה לא יעזור כלום.
מר פלקסר: בוודאי, שיראה יציאה של פקס לדרייק הוטל בניו יורק בשעה מסוימת, כדי לאושש את הטענה שלי. האם תהיה מוכן? אם נראה דבר כזה אדוני יקבל במשנה ראיה,
עו"ד בלכר: אדוני, מספיק,
מר פלקסר: מה מספיק עם זה?
עו"ד בלכר: מספיק, מספיק,
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: אדוני, הוכחה כזאת תספק לאדוני את התיאוריה שלי, את ההשערה שלי, שמאחר שאין דבר כזה בעולם,
ת. ברור שאין, אף פעם לא היה גם.
ש. טופס בלנקו, לא היה דבר כזה. אני אנסה להוכיח את זה דרך הבנק ואני אנסה להוכיח את זה דרך 1.12.92, אני מבקש שאדוני יורה לברנדס על בקשתי.
עו"ד בלכר: אדוני, הפקס לא רלוונטי. אם זה דרייק הוטל וכו' בהחלט יכול להיות שנשלחים פקסים הלוך וחזור,
ת. לא, אבל 30 יום בטח,
עו"ד בלכר: זה לא רלוונטי,
ת. אני לא יודע אם הייתי שם בכלל.
מר פלקסר: ובקשה נוספת, אני חושב מהר פה אדוני בעניין הזה, כי הוא חשב להפתיע אותי פה.
ת. לא, מה פתאום.
ש. מאחר שברנדס הוא משרד מאוד מסודר, מאוד מסודר, אז אם ישנם 1,700 דולר,
ת. אחרי תקופתך, לא עד תקופתך.
ש. 1,700 דולר, חייבת להיות חשבונית קבלה על ההוצאה הזאת.
עו"ד הורוביץ: מה זה יראה?
מר פלקסר: מה זה יראה? אז עכשיו אני אראה. אני מבקש שבית המשפט יורה לו להמציא את החשבונית. אם החשבונית נושאת תאריך 1.12 או 2.12 או 3.12,
ת. איזה קשקשן, איזה חשבונית?
ש. איזה קשקשן.
ת. איזה חשבונית?
ש. עד המועד שהוא נמצא בחו"ל והוא מקבל כנראה במשלוח של איך זה נקרא FedEx? משלוח של אקספרס את השיק הזה שזה עולה לו כמה דולרים להגיע לניו יורק כדי שהוא יוכל לשלם את זה. זאת אומרת,
עו"ד בלכר: לא בהעברה בנקאית?
מר פלקסר: זה שיק. אדוני, אם יסתבר שהחשבונית של בית המלון דרייק היא נושאת תאריך 1, 2, 3, 4 לדצמבר עד מועד עזיבתו של ברנדס את המלון בניו יורק, יראה שהתיאוריה שלי התזה שלי היא נכונה מא' עד ת'.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: ברנדס מבקש פקס, חתם, הוצא שיק, נשלח.
כב' השופט: תודה רבה. בבקשה, תעבור לנושא הבא.
מר פלקסר: מה ההחלטה של אדוני?
כב' השופט: אני אתן את ההחלטות בסוף הדיון.
מר פלקסר: כי אני חושב שאדוני לא יכול,
עו"ד זהר: מה השאלה הבאה?
מר פלקסר: לא יכול לתת רק פן אחד של טענה של ברנדס,
כב' השופט: בסדר, אבל אני לא משטרת ישראל ויש גבול לחקירות וחקירות וחקירות שאני אנהל פה על כל משפט,
מר פלקסר: איך אדוני יכול לקבל,
כב' השופט: אני לא יודע איך אני יכול. תמשיך.
עו"ד בלכר: זה מה שעבר פעמיים בפקס.
מר פלקסר: בידי, אדוני, להוכיח שזה עוד אחד מההמצאות של ברנדס.
כב' השופט: בסדר, אז עוד אחד.
עו"ד בלכר: אם זה עובר פעמיים בפקס הלוך וחזור, זה כנראה פקס ממש ממש טוב.
מר פלקסר: לא, מה שאתה מראה זה לא נכון. מה זה עבר בפקס? אתה כבר קבעת שזה המסמך?
עו"ד בלכר: פלקסר, אתה פשוט לא,
מר פלקסר: כבר ראינו,
עו"ד בלכר: אין לך זמן להמציא המצאות,
מר פלקסר: אתה קיבלת תשובה בזמן אמיתי, ואנחנו ראינו שברנדס שהוא יוצר את הגרסאות שלו ממציא מסמכים. אין לי ספק,
עו"ד בלכר: בזמן אמיתי השותפה שלך אמרה שהמסמך הזה נשלח פעמיים בפקס, אתה לא שומע מה אתה אומר.
מר פלקסר: מי אמר שזה המסמך הזה בכלל?
עו"ד בלכר: סליחה?
מר פלקסר: מי אמר שזה המסמך? מי אמר שזה לא העתק?
עו"ד זהר: מה השאלה הבאה?
מר פלקסר: איפה החותמת חומה פה? זה חותמת חומה? אתה גם עיוור צבעים כנראה.
גב' כהן: רק המקור יכול,
מר פלקסר: חותמת חומה.
עו"ד זהר: מה השאלה הבאה?
גב' כהן: זה צילום.
מר פלקסר: זה צילום. אדוני, מה שאני מבקש להוכיח בבקשות שלי,
גב' כהן: זה מפוברק,
עו"ד זהר: שמעת?
ת. היא מפברקת, היא מתמצאת.
כב' השופט: לא, זה לא חותמת החומה. זה צילום.
עו"ד בלכר: אדוני, כשהם אומרים צילום מפוברק, אמרתי, אנחנו נעשה להשיג את המקור אבל אלמלא המקור התזה של מר פלקסר אומרת הנייר הזה נשלח בפקס פעם אחת לארה"ב, חזר עם חתימה בפקס מארה"ב, הוא אומר אולי נמצא בבנקים חותמות,
מר פלקסר: נכון,
עו"ד בלכר: בכיתוב של ניירת שנשלחת פעמיים בפקס זאת הטענה שלו, ככה הוא נראה. בסדר. אמרתי נסתפק גם בזה.
מר פלקסר: אתה לא רואה שהראש חתוך שם?
עו"ד זהר: אפשר להמשיך, אדוני?
מר פלקסר: קודם כל הראש שם חתוך, אבל עזוב אנחנו קודם כל להשמיט את הטענה של זהר שאין חותמת חומה פה. זה פשוט צילום. זה צילום ורואים שהראש חתוך ויש כיתוב שם למעלה.
עו"ד בלכר: אדון פלקסר, אם אתה היית חותם על זה קודם, שולח ואז החתימה היתה מוספת בארה"ב וזה היה חוזר בפקס, זה לא היה נראה ככה. בחיים.
גב' כהן: מה פתאום.
עו"ד בלכר: מה פתאום.
מר פלקסר: אנחנו כבר ראינו פה במהלך המשפט איך ברנדס נוהג לשלוח את החץ ולעשות אחריו עיגול ולהגיד הנה הטענה שלי והנה היא מוכחת. זה לא פעם ראשונה. ראינו את הסיפור הזה של הדולרים, ראינו את הסיפור הזה,
עו"ד זהר: מה השאלה הבאה?
מר פלקסר: ועכשיו אנחנו רואים את זה בסיפור הזה.
עו"ד זהר: מה השאלה הבאה?
מר פלקסר: אתה תביא את המסמך המקורי מהבנק.
עו"ד בלכר: נעשה כל מאמץ, הפעם האחרונה שהבאנו מסמך מקורי זה הנייר עם השני עטים החום והסגול, אתה כנראה לא זוכר את זה.
מר פלקסר: מר ברנדס, בסיפור הזה של ה-35,000 ₪ הטענה המופרכת, אתה כבר ירדת מזה?
עו"ד זהר: מה?
כב' השופט: מה הטענה?
מר פלקסר: היתה להם איזה בקשה לקבל מהבנק 35,000 ₪, אדוני זוכר את הסיפור הזה?
כב' השופט: לא.
מר פלקסר: אתם זוכרים את הסיפור זה?
עו"ד זהר: לא.
מר פלקסר: גם לא.
עו"ד בלכר: בסיכומים, בסיכומים.
מר פלקסר: בואו אני אזכיר לכם.
עו"ד בלכר: יש לך רק 10 עמודים אבל אתה תספיק.
עו"ד זהר: אדוני השופט, או שהוא שואל שאלות או שהדיון נגמר.
גב' כהן: אז הוא רוצה לשאול שאלה.
עו"ד בלכר: מה הוא שואל?
עו"ד זהר: אז שישאל.
גב' כהן: תפסיק לדבר.
מר פלקסר: ברנדס, אתה ירדת מהסיפור של ה-35,000?
עו"ד בלכר: מה אתה רוצה?
מר פלקסר: ברנדס, שמעת את השאלה?
ת. אני לא חבר שלך.
ש. איך?
ת. אני לא חבר שלך.
ש. מה זאת אומרת?
ת. אל תקרא לי ברנדס.
כב' השופט: תמשיך.
מר פלקסר: אתה ירדת מהסיפור של ה-35,000 ₪?
ת. כבודו, אני לא יודע על מה הוא מדבר.
גב' כהן: תזכיר לו.
עו"ד בלכר: אתה רוצה לבזבז על זה את הזמן, אז תזכיר לו במה מדובר.
ת. זה כדי למשוך את הזמן עד 17:00.
מר פלקסר: אדוני, ברנדס גם לא יודע על מה מדובר. זה מאוד תמוה. הוא יושב עם עורכי הדין והם יושבים וטווים תיאוריות, כל מיני תיאוריות,
עו"ד בלכר: אה, גם אנחנו כבר חלק,
מר פלקסר: כן, אני אזכיר לך מה היה.
עו"ד בלכר: זה כבוד גדול.
מר פלקסר: אני לא אכנס לזה, זה על חשבון הזמן שלי,
גב' כהן: תעשה את זה מהר.
מר פלקסר: לא,
כב' השופט: אני זוכר מה זה,
מר פלקסר: אני מבין שמהטענה שלהם מה-35,000 ₪ הם ירדו.
עו"ד זהר: ממש לא. אנחנו נשארים בכל הטענות.
כב' השופט: זה לא מה שהיה שם עם ה-,
מר פלקסר: אז איפה המסמכים?
כב' השופט: עם הדיווח היומי,
מר פלקסר: כן, היה שם,
ת. מסרו לאדוני את החומר הזה.
עו"ד זהר: נמסר לו.
מר פלקסר: לא מסרת שום דבר. אדוני, הם פשוט הסתבכו עם הסיפור הזה. הם הבינו שאין להם שום דבר, הם ירדו מזה וזה בכל ענות חלושה. לכן אני עכשיו שואל את ברנדס.
עו"ד בלכר: אה, אני זוכר מה זה, כן, כן. הוא ביקש לתקן את ההחלטה ותוקנה ההחלטה ופנינו לבנק ועד עכשיו לא קיבלנו שום דבר.
מר פלקסר: וגם לא תקבלו אף פעם.
עו"ד בלכר: יכול להיות, זה בסיכומים. בסיכומים.
מר פלקסר: רגע, אתם פניתם לבנק?
עו"ד בלכר: טוב, אדוני, אני אומר ככה,
מר פלקסר: למה לא קיבלתי העתק מזה? אדוני נתן החלטה.
עו"ד בלכר: בעוד 50 דקות,
כב' השופט: זה הכל על חשבונך.
מר פלקסר: זה שאלה שהם העלו.
כב' השופט: בסדר. כנראה שכל מה שנשאר לך לשאול כבר לא כל כך חשוב.
מר פלקסר: לא, לא, זה היה בדרך אגב.
כב' השופט: לא כל כך חשוב.
מר פלקסר: לא, זה היה בדרך אגב. זה נושא,
כב' השופט: אם אתה רוצה אני מאוד אכבד את זה אם תגיד אלה שאלותיי, תודה רבה, נשאר לסכם.
מר פלקסר: אדוני, יש לי עוד שעה ו-10 דקות. אני מבקש לנצל אותה. מר ברנדס, אני מפנה אותך,
גב' כהן: לא צריך להפנות אותו. לעניין הסכם העבודה.
מר פלקסר: בכתב ההגנה בסעיף 78 אתה טוען, ברנדס, "הנתבע מכחיש את האמור בסעיף 15 לכתב התביעה", שזה בין היתר טענת הזיוף של הסכם העבודה. אני רוצה להזכיר לך, מר ברנדס, שבישיבה הקודמת שאלתי אותך אם החלפת דברים עם אידלמן בעניין הסכם העבודה הזה, שהוא נספח 104 לתצהירי, ואם ראית אותו. אתה השבת שאתה לא זוכר.
ת. תקריא לי, את זה, איפה זה?
עו"ד זהר: תקרא לו בפרוטוקול איפה זה. מה הוא אמר.
גב' כהן: אתה זוכר?
ת. אל תפריעי עכשיו.
מר פלקסר: בוא נניח שזה היתה התשובה שלך. בוא נניח. אם זה לא יהיה נכון אז תכתוב בסיכומים פלקסר שקרן.
ת. אני אכתוב בין כה.
ש. בין כה. תמיד אתה בין כה. לפני שאתה בודק אתה כבר מחליט. הוא תמיד בין כה. נכון.
עו"ד זהר: מהחקירה שלך לא נשאר,
מר פלקסר: אמרת שאתה לא זוכר. היה פה דיון, תראה לו כרגיל, ואז אני רוצה להזכיר לך ואולי עכשיו תואיל בטובך להיזכר קצת יותר. אני נפגשתי עם אידלמן ביום 9.11.05,
עו"ד בלכר: הוא הקליט אותו.
מר פלקסר: ומה שהוא אמר לי,
גב' כהן: לפני העדות,
מר פלקסר: ומה שהוא אמר לי,
עו"ד בלכר: כבודו,
מר פלקסר: מה עכשיו?
עו"ד בלכר: אני אגיד לך מה עכשיו. ההקלטות האלה הוא ניסה להגיש אותן בשלב מאוחר יותר אם אדוני זוכר את זה. אנחנו התנגדנו ואמרנו לא יכול להיות, זה הקלטות שהיו בזמן אמת, היה חייב לגלות עליהן מבעוד מועד. לתת לנו אותן לפני החקירה של אידלמן. ההחלטה היתה שהוא לא מגיש ואנחנו לא מקבלים עותק. עכשיו לא יכול להיות,
מר פלקסר: זה לא נכון.
עו"ד בלכר: שאנחנו עכשיו נהיה במצב יותר גרוע במובן הזה שהוא יצטט קטעי דברים מבלי שאנחנו רואים.
מר פלקסר: אני מציג בפניו תזה.
עו"ד בלכר: לא, לא, התזות האלה לא יכולות,
כב' השופט: תציג תזה.
מר פלקסר: אני מציג את התזה, לשיטתכם מציגים תזה, נכון?
עו"ד בלכר: אדוני, אני רוצה רגע לומר. סליחה.
כב' השופט: אני לא יודע, שיגיד מה שהוא רוצה. אם אין לפניי את הראיה המקורית אני הרי לא יכול להסתמך על זה. אני צריך להסתמך על התשובה שתיאמר פה.
מר פלקסר: יפה. מר ברנדס, אני שאלתי את אידלמן מה היתה הסיבה שביקשתם לקבל את המסמך. המסמך הכוונה לנספח 104 בתצהירי.
עו"ד זהר: המזויף.
מר פלקסר: זה המסמך שברנדס טען שהוא מזויף.
עו"ד זהר: הסכם העבודה המזויף.
כב' השופט: כן, כן, אל תיכנס לעניין הזה. כן.
מר פלקסר: "ת. שנטענה טענה שהחתימה על המסמך מזויפת". שאלתי את אידלמן: "יפה, מי העלה את הטענה? מי טען את זה? ת. אני יכול להניח שברנדס. אני גם לא רואה את התלונה שלו על העניין הזה". בשורות 33-37 בעמ' 13 שורה 5 "הראית לו את זה במשטרה?" הוא נשאל, "ת. למי? ש. לברנדס. ת. אני חושב שדודי הראה לו כי אני זוכר את התשובה. הוא אמר ואללה זו חתימה שלי עכשיו, נראה לי זה מונטאז'". ובהמשך הוא נשאל: "הוא בא ואמר לך המסמך הזה מזויף ואתה מבקש לקבל אותו? ת. כן. ש. רואה שבסדר שותק, אבל אם זה לא היה בסדר מה היית עושה? ברור ש-, ת. אני אגיד לך מה. אל תכניס לי מלים בפה, לא בטוח שזה בסדר. זה נראה לי כמו חתימה שלי, זה נראה כמו חתימה שהולבשה על מסמך מוכן או חוברו מסמכים, אבל הגענו להבנה כמה שאני זוכר שאנחנו לא מתעסקים עם זה בכלל". ובסיום אומר אידלמן: "ש. הוא הביא את זה למשטרה בטענה שזה מזויף? ת. כן".
כב' השופט: עד עכשיו הקראת מפרוטוקול בית המשפט?
עו"ד זהר: לא,
מר פלקסר: מההקלטה,
כב' השופט: סליחה, סליחה,
מר פלקסר: עד עכשיו אני הקראתי מדברים,
כב' השופט: שאתה הקלטת את אידלמן.
מר פלקסר: של אידלמן,
כב' השופט: או.קיי, אני רק מבקש שתהיה ער לזה שההקלטה הזו איננה ראיה בתיק. בבקשה. כן, מה השאלה?
מר פלקסר: עכשיו אחרי שאני סיפרתי לך מה אידלמן אמר לי בנושא המסמך של הסכם העבודה נספח 104 וכל הטענות וכל הדברים שהועלו בשיחה שלנו, האם עכשיו אתה נזכר יותר, מר ברנדס?
ת. אני נזכר יותר במה?
ש. במה שהיה,
ת. תגיד במה.
ש. האם אתה נזכר יותר סביב הארועים של הבאת הטופס, הסכם העבודה נספח 104,
ת. לא, תשאל אותי ספציפית. אני לא זוכר בכלל שהם הראו לי את המסמך הזה, אבל אם אתה רוצה לשאול שאלות ספציפיות תסביר לי. לא סביב הטופס. אם מישהו שאל אותי ואני לא יודע מי שאל אותי עד היום, שאלו אותי הרבה אנשים בתיק הזה ובתיק של בית הדין לעבודה. מה שאני אמרתי זה שהחתימה הזו יכולה להיות שלי ובדיוק שאני כותב ואני חותם על הרבה מסמכים, בסוף היא נראית ככה. בהתחלה היא נראית הרבה יותר "ח. ברנדס" אני מתעייף בסוף זה ככה. לכן חשבתי שהתוכן, ברור שאת התוכן הזה לא הסכמתי וזה לא נחתם כשהתוכן הזה היה. לכן המחשבה שלי היתה שהתוכן הזה הולבש על החתימה. אבל עכשיו, מה אידלמן אמר או לא אמר, אני לא יודע.
גב' כהן: הטענה הראשונה היתה הפוכה, היא היתה מונטאז'.
עו"ד בלכר: מה זה מונטאז'?
מר פלקסר: ברנדס, האם נכון שהטענה הראשונה שלך לגבי הסכם העבודה זו היתה טענת מונטאז'?
ת. אני לא זוכר שאי פעם השתמשתי בביטוי הזה.
כב' השופט: למה זה יכול להתכוון,
גב' כהן: שהחתימה הולבשה.
כב' השופט: שהחתימה הולבשה על המסמך?
גב' כהן: כן,
ת. לא.
מר פלקסר: תסביר לנו, אתה מומחה.
ת. שהמסמך הולבש על החתימה.
כב' השופט: או.קיי. זאת אומרת מעולם לא טענתך שהחתימה הולבשה על המסמך.
ת. לא.
כב' השופט: וגם לא טענת שמדובר בחתימה מזויפת.
ת. לא.
כב' השופט: שמישהו אחר חתם בשמך.
ת. לא, לא טענתי את זה.
גב' כהן: עכשיו בוא נראה שמר ברנדס לא אומר אמת,
עו"ד בלכר: הטענה האם החתימה הולבשה, ממסמך אחר נלקחה והולבשה בתור פוטומונטאז' על מלל שהרי הוא כותב או האם זה,
מר פלקסר: זה כתב ידו,
עו"ד בלכר: הרי היה כאן אידלמן ודודי בר. דווקא את כל מה שאדוני אמר זה לא מסמך שהוא חתם עליו ביודעו שהוא חותם על הדברים האלה. אם זה הולבש על זה או זה הולבש על זה, הוא לא יודע. זה מה שהוא הקריא עכשיו אגב הקלטת הסתר הזו. זו העדות של אידלמן וזו העדות של דודי בר.
גב' כהן: לא זה העניין.
עו"ד בלכר: וכל האופציות האלה זה זיוף. כולן.
כב' השופט: טוב.
מר פלקסר: מר ברנדס, השאלה שלי בקשר למסמך הזה נספח 104, האם זה נכון שבשלב הראשון What ever היה, בשלב הראשון שאתה צריך להתעמת עם מסמך שחתמת עליו ואתה יודע שזו חתימתך, האם בשלב הראשון הטענה שלך היתה שהחתימה הולבשה על הכתב באמצעות מונטאז' ורק לאחר שהתברר לך שהמסמך אותנטי, רק אז לראשונה אתה מעלה טענה,
ת. קודם כל, זה לא התברר לי עד היום שהמסמך אותנטי. ברור שהוא לא אותנטי.
מר פלקסר: רגע, לא סיימתי את השאלה. ואז כשמתברר לך שהמסמך הוא אותנטי וחתום על ידך, אתה מעלה עכשיו טענה,
גב' כהן: רק אז, רק אז.
מר פלקסר: רק אז, שהמסמך הזה מסמך,
עו"ד זהר: עם האצבע, רק אז, ככה.
מר פלקסר: מסמך חתום בלנקו. מה התשובה, מר ברנדס?
עו"ד בלכר: מה השאלה?
ת. מה השאלה?
מר פלקסר: עוד פעם.
גב' כהן: תקריא לו עוד פעם.
מר פלקסר: האם זה נכון,
ת. הוא כל הזמן נותן הרצאות, הוא לא שואל.
ש. תשמע את השאלה.
כב' השופט: הוא שאל.
ת. אז התשובה שלי שהתוכן הולבש על החתימה אם החתימה היא שלי, נראית כמו שלי, בעיקר אחרי שאני חותם הרבה מסמכים.
כב' השופט: אבל הוא שואל אם התגובה האינסטינקטיבית הראשונה שלך איפה שהיא לא היתה, היתה דווקא קצת שונה, שעשו פה פוטומונטאז', זאת אומרת לקחו מסמך שמישהו כתב אותו ובעזרת צילומים, אני לא יודע איך, הלבישו עליו את החתימה.
ת. הוא אומר שיש לו את האורגינל.
מר פלקסר: עזוב, תענה על השאלה.
כב' השופט: אני לא יודע.
עו"ד בלכר: מה השאלה? זה פשוט לא יכול להיות. אם הוצג המסמך המקורי הרי זה לא יכולה להיות אופציה אלא אם כן האדם הוא לא רוצה להגיד נאיבי, הוא טיפש. כי יש מסמך מקורי אז רואים חתימה ורואים זה, אז ברור שלא פוטומונטאז'. אני לא חתמתי על הנייר הזה מימיי. או שזה הולבש על זה או שזה על זה. איזה שקרן, זייפן, זה משנה באיזה דרך? אנחנו מתעסקים בהבלים פשוט, לא באמת.
מר פלקסר: אדוני שאל את מר ברנדס שאלה ואני מצפה שברנדס, בניגוד לתרגילים שהוא עושה לי ולא עונה לשאלה שלי, שלפחות יענה לשאלה של כבודו. שמענו פה הרצאה שלמה של מר בלכר מפה ועד הודעה חדשה, לא לעניין, אתה לא מעיד. מר ברנדס נשאל בעקבות השופט שאלה,
ת. מה השאלה?
כב' השופט: השאלה היא אם אתה זוכר אם אתה יודע, אם התגובה האינסטינקטיבית הראשונה שלך, ואני לא יודע בדיוק באיזה פורום, ביחס למסמך הזה היתה שמדובר בפוטומונטאז'?
ת. כבודו, אם כבודו, אני לא משתמש בביטוי כזה, אז כבודו יגדיר לי מה זה פוטומונטאז'.
כב' השופט: פוטומונטאז' לפי הבנתי זה באמצעות,
עו"ד זהר: צירוף שני מסמכים באמצעות צילום.
כב' השופט: נכון, באמצעות צילום מצרפים את החתימה שלך אל,
ת. לא, לא,
גב' כהן: לא?
מר פלקסר: מה לא?
ת. לא.
ש. מה לא?
כב' השופט: אל המסמך הזה, נספח 104.
ת. כן. אדוני, זה כבר הרבה זמן אבל מהרגע הראשון שהבעיה הזו התעוררה אמרתי זה מסמך שנחזה להיות חתום על ידי והסברתי גם אני חושב לעו"ד פיינברג, אני לא זוכר למי, איך אני מגיע לחתימה הזו. זה בדרך כלל אחרי 30 חתימות.
מר פלקסר: מה זה שייך אם זה 50 חתימות?
עו"ד בלכר: זה צילום, זה לא המקור. יסתכל אדוני על צילום צבעוני. אחר כך נדון אם אפשר לעשות פוטומונטאז'ים או אי אפשר לעשות פוטומונטאז'ים. אנחנו לעולם לא נדע את התשובה לדבר הזה. זה לא המקור, זה צילום.
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: זה צילום.
גב' כהן: תשאל אותו,
כב' השופט: גם מה שיש לי,
עו"ד בלכר: תסתכל, זה צילום. אי אפשר לקחת את ה-4 שורות? אנחנו לא נדע את התשובה הזו לעולם.
מר פלקסר: למה לא תדע את התשובה?
גב' כהן: תנו לעד לענות.
עו"ד בלכר: העד ענה על זה 10 פעמים.
עו"ד זהר: ענה על זה 200 פעם.
מר פלקסר: אדוני, יש לנו מסמך מקורי, לצערי הוא לא נמצא עכשיו בפני בית המשפט, שברנדס חתם עליו. יש חוות דעת של גרפולוגית שמאשרת שזה החתימה שלו. יש חוות דעת אצל ברנדס,
כב' השופט: הוא גם מאשר שזה חתימתו.
מר פלקסר: הוא מאשר שזה חתימתו?
כב' השופט: כן, ודאי שהוא מאשר.
עו"ד בלכר: אם הוצג לו המקור המסמך הקטן זה מאוד הגיוני שזה לא יכול להיות פוטומונטאז'. שואלים אותו על דברים, על עדות של אידלמן. אני שמעתי מה אידלמן אומר בהקלטה הזו עם פלקסר. זה מאוד הזכיר לי מה שהוא אמר כאן, אני לא יודע, אני לא חתמתי על נייר כזה, זה זיוף. הוא יכול להיות מכאן או מכאן או מכאן. אנחנו מבזבזים את הזמן אבל זה לא במחלוקת.
כב' השופט: אין בעיה, עוד 40 דקות והעניין יסתיים.
מר פלקסר: אדוני, השאלה היא כזאת עכשיו.
גב' כהן: היא מאוד מוגדרת.
מר פלקסר: כן. ברנדס, זה נכון שהטענה הראשונה שלך לגבי,
ת. איפה היתה הטענה הראשונה שלי, אצל מי ומתי?
ש. איפה שלא היתה, שהחתימה שלך הולבשה על המסמך?
ת. לא. לא.
גב' כהן: לא? או.קיי, תודה רבה.
מר פלקסר: לא?
גב' כהן: עכשיו תראה לו את הטענה של פיינברג.
מר פלקסר: ברנדס, כמו שאנחנו ראינו, וחבל מאוד שאני לא אוכל להמשיך את החקירה אבל השקרים שלך פשוט לא נגמרים. לא נגמרים.
ת. כבודו, אני חושב שלמרות שזה לקראת הסוף צריך קצת להרגיע,
עו"ד זהר: פלקסר, יש פה שקרן אחד, וזה רק אתה.
גב' כהן: תפנה לנספח.
עו"ד בלכר: שקרן שמאמין בשקרים שלו. שקרן וזייפן ואלף שיטות, הם מוציאים את זה ממה שפיינברג אמר שאמר לו פלקסר. הולבש או לא הולבש, זויפה החתימה או לא זויפה.
מר פלקסר: אפשר לקרוא את בלכר לסדר?
כב' השופט: בבקשה, מה הנספח שאתה מתייחס אליו? אדוני, תמשיך לבזבז את זמנך.
מר פלקסר: אנחנו נראה מה אומר על זה פיינברג, זה נספח 140 לתצהירי בשורה 15-16. אתה יכול להקריא מה פיינברג אומר לך?
עו"ד בלכר: הוא לא מקריא לך שום דבר.
מר פלקסר: טוב, אז אני אקריא.
כב' השופט: טוב, זה פיינברג אומר. נו, בסדר.
מר פלקסר: "ברנדס טוען",
ת. אז פיינברג טועה בסעיף 15, 16,
ש. הוא לא טועה. "ברנדס טוען שכנראה חתימתו מופיעה על גבי המסמך, אולם לטענתו המסמך לא נחתם על ידו, דהיינו החתימה הולבשה על המסמך".
עו"ד זהר: נו?
כב' השופט: זה הודעה של,
מר פלקסר: האם אתה משנה,
עו"ד בלכר: בינואר 2000 שכתבי הטענות, כתבי הטענות הוגשו עוד קודם לכן. עדות שמיעה של מר פיינברג אומר לו, אני פיינברג ער לדקות שכשאתה אומר זויפה החתימה,
כב' השופט: בסדר, הבנתי את זה, אבל למה להתערב עכשיו בזה?
עו"ד בלכר: אין מה להשיב על זה, חבל על הזמן.
כב' השופט: כי זה לא,
מר פלקסר: אדוני, כשפיינברג העיד פה הוא נשאל, מעבר לעדותו במשטרה, האם המסמך הזה 104 נטען לגביו על ידי נשיץ ברנדס טענת זיוף.
עו"ד זהר: נכון. היא עדיין נטענת, עד לרגע זה.
מר פלקסר: וזה מה שהוא אמר.
כב' השופט: אבל מה לעשות, פיינברג הוא אישיות בפני עצמה והעד הוא אישיות בפני עצמה. הוא אומר זו היתה הטענה שלי מאז ומעולם, שמדובר פה בחתימה בלנקו שעליה הולבש תוכן לא בידי. זה הכל. יכול להיות שפיינברג טועה, יכול להיות שהוא לא טועה, אני אצטרך לקבוע בעניין הזה עמדה אולי.
מר פלקסר: אדוני, ההיגיון אומר שאם עו"ד פיינברג בא ומוסר הודעה במשטרה,
כב' השופט: ההיגיון אומר אבל זה עדיין עדות שמיעה. זה עדיין עדות שמיעה.
מר פלקסר: הוא יודע את הדברים האלה מחנינא ברנדס או גד נשיץ,
כב' השופט: בסדר,
ת. כבודו,
מר פלקסר: וחנינא ברנדס הוא זה שחתם על המסמך הזה.
ת. אני לא יודע, אני לא רוצה להיכנס לבית הדין לעבודה,
עו"ד בלכר: הוא כל הזמן בבית הדין לעבודה,
ת. כשפיינברג אמר לי שצריך לתת דוגמאות חתימה, אמרתי לו פיינברג בשביל מה דוגמאות חתימה? זה חתימה שלי. אני מניח שזה שלי. רק את התוכן הלבישו אחרי שהחתימה היתה שם.
גב' כהן: אז בשביל מה לקחת את זה לבדיקת גרפולוג?
עו"ד זהר: ולכן זה זיוף.
מר פלקסר: אם הסיפור החדש שלך נכון, למה שלחת את המסמך הזה ואת שאר המסמכים לבדיקה גרפולוגית?
עו"ד בלכר: אדוני, לא שלחנו בתיק הזה, אמרנו שגם לא ביקשנו לזמן. אמרנו שהנחת העבודה שלנו לצורך הדיון פה זה שזו אכן חתימתו. אדוני, אנחנו לא נדע, רק בית הדין לעבודה בסוף יפסוק, האם הזיוף, יכול להיות שהוא יפסוק שזה לא מזויף, אבל אם הוא יפסוק שזה מזויף זה יכול להיות מזויף בגלל שהוא זייף את החתימה,
מר פלקסר: אבל יש לך את החוות דעת.
עו"ד בלכר: יכול להיות שזה מזויף כי הוא הלביש את זה על זה ואולי את זה על זה.
מר פלקסר: למה להתעסק ביכול להיות, אדוני?
עו"ד בלכר: הכל יהיה בבית הדין לעבודה.
גב' כהן: יש חוות דעת.
כב' השופט: סיימת את השאלות שלך בנקודה הזו?
מר פלקסר: לא, אני מבקש להבהיר לאדוני משהו אחד,
כב' השופט: לא, אל תבהיר לי כלום.
מר פלקסר: לשאול את ברנדס,
כב' השופט: שאלת אותו,
מר פלקסר: עוד שאלה אחרונה בעניין הזה.
כב' השופט: כן, תשאל.
מר פלקסר: אם טענתך שהחתימה הזו הולבשה בלנקו או שטענתך שהמסמך מזויף, What ever, למה אתה ביקשת לעשות בדיקה גרפולוגית עכשיו לאחרונה?
עו"ד זהר: הוא לא ביקש.
מר פלקסר: אם זה בלנקו.
עו"ד זהר: הוא לא ביקש.
מר פלקסר: מה הוא לא ביקש?
עו"ד זהר: הוא לא ביקש.
מר פלקסר: אדוני, הם פנו,
עו"ד בלכר: אנחנו גם בבית הדין לעבודה אמרנו ושאלתי את נחום פיינברג למה אתה לוקח את זה. נחום כנראה יותר זהיר מאיתנו, הואיל ולא יודעים באמת מה קרה שם בכלל אז הוא אומר אני גם את האופציה הזאת לא פוסל. אנחנו לצורך הדיון שלנו הואיל וזה לא אישיו הסכם העבודה, זה לא עניין אותנו, זה לא מעניין אותנו, העיקר שהוא זייף את ההסכם הזה, כך או כך אולי גם כך, אז האופציה השלישית ויתרנו,
מר פלקסר: אדוני, גם עורכי הדין הנכבדים בלכר וזהר,
עו"ד בלכר: אתם לא מבינים שום דבר, זה בעייתי.
מר פלקסר: פנו לבית המשפט לבקש את הארכת המועד להגיש את המסמכים המקוריים מאחר,
עו"ד בלכר: לבקשת פיינברג. תגיד לי, מה קרה לך?
כב' השופט: זה עובדה שזה לבקשת פיינברג.
מר פלקסר: אני לא יודע.
כב' השופט: הרי כך פנו אלי וכך ביקשו את זה.
מר פלקסר: בסדר. עכשיו אני שואל את מר ברנדס, למה אתה צריך לבדוק את המסמך הזה בדיקה גרפולוגית, אם אתה טוען שזה בלנקו?
כב' השופט: אז הוא כבר אמר מקודם: אמרתי לעוה"ד פיינברג אמרתי לו, רבותיי אתם מפריעים. הוא כבר אמר כמה דקות קודם שהוא אמר לעו"ד פיינברג למה אתה צריך את זה, הרי אני מאשר שזה חתימתי,
מר פלקסר: מאיפה אדוני יודע את זה?
כב' השופט: הוא אמר לפני כמה דקות.
מר פלקסר: הם אמרו את זה.
כב' השופט: לא סליחה,
מר פלקסר: מה, הוא אמר את זה?
כב' השופט: כן. במו אוזניי אני שמעתי ואתה תוכל לבדוק אחר כך את הפרוטוקול.
מר פלקסר: או.קיי, מה הוא אמר?
כב' השופט: הוא אמר לעו"ד פיינברג למה אתה צריך את הדבר הזה, את הבדיקה הזו, אני הרי מאשר שזו חתימתי.
מר פלקסר: אם ככה אדוני לא זוכר מה אמר ברנדס על העניין הזה בישיבה הקודמת.
כב' השופט: יכול להיות,
מר פלקסר: "חכה חכה, אנחנו נביא לך את החוות הדעת, חכה חכה" וזה בפרוטוקול. עכשיו הוא סותר את מה שהוא אומר שם.
כב' השופט: או.קיי, בסדר, את הסתירות שלו אתה תראה לי.
ת. כבודו, אם הוא יראה שבישיבה הקודמת אני אמרתי חכה חכה, נראה לך את החוות דעת, אני נסוג מההגנה.
מר פלקסר: כן?
ת. אבל אם לא, הוא נסוג מהתביעה.
עו"ד בלכר: אל תעשה הסכמים, אולי חכה חכה, זה יכול להיות,
מר פלקסר: אתה מתחייב על זה עכשיו?
ת. אל תתקרב הנה בכלל.
ש. אדוני, יש לך את הנספח פה?
עו"ד זהר: זה משחקים, זה כל כך לא רציני.
מר פלקסר: אדוני, זה מה שהוא אמר ואני מבקש שאני אבוא עכשיו להוכיח אני מעלה בפרוטוקול, שברנדס עכשיו יוציא שיק. 5 דקות הפסקה.
עו"ד בלכר: כבודו, אם הוא שלח את זה למומחה לכתבי יד יכול להיות, הרי ודאי לא עו"ד ברנדס יודע אם המסמך הזה מזויף בדרך א', ב' או ג'. בבית הדין לעבודה שזה מחלוקת רלוונטית, הוא לא מאבד שום טענה. אנחנו כדי לחסוך את הזמן,
כב' השופט: כן, הבנתי את זה. הבנתי.
מר פלקסר: הוא אמר את זה, אדוני,
ת. שיראה איפה אמרתי.
עו"ד זהר: גב' כהן חושבת שאין דבר כזה,
מר פלקסר: אדוני, יכול להיות שאני יוצא עכשיו עם שיק מפה.
כב' השופט: טוב, יכול להיות. מקווה בשבילך.
מר פלקסר: אני מבקש לעשות 5 דקות הפסקה כדי להראות.
כב' השופט: לא, לא, אין עכשיו הפסקות.
גב' כהן: הם לא מתמללים קריאות ביניים.
מר פלקסר: זה לא נכון. זה לא נכון.
גב' כהן: רק בהקלטה אפשר לשמוע את זה.
מר פלקסר: אז אנחנו נזמין את ההקלטה, אבל יכול להיות שזה כן.
עו"ד בלכר: הם כבר אומרים שזה לא שם, אדוני.
עו"ד זהר: הם אומרים שזה לא שם.
עו"ד בלכר: זה קריאות ביניים.
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד בלכר: צפונות לב, מחשבות,
מר פלקסר: ברנדס אומר חכה חכה, אנחנו נביא לך את החוות דעת, אתה תראה עוד.
כב' השופט: יש לי עדות של הקלדנית שהכל מתומלל.
עו"ד בלכר: חצי מהפרוטוקול זה קריאות ביניים.
מר פלקסר: אנחנו קיבלנו התחייבות מברנדס לשלם את מלוא סכום התביעה אם אנחנו רמאים,
עו"ד זהר: אבל מול זה אם זה לא נמצא,
כב' השופט: טוב.
עו"ד זהר: אתה מוותר על התביעה. אתה מוותר על התביעה אם לא. טוב, אדוני, חבל על הזמן, זה משחקים.
ת. תכניס את המילה חוות דעת ברנדס ונראה.
עו"ד בלכר: למען הסר ספק ולפרוטוקול וכדי לא לקבל תביעה אחרי שהתביעה הזו תסתיים, שהוא אומר שהוצעה לו הצעה מזכה והוא קיבל אותה, זה נאמר על דרך ההתרסה, הוא לא יקבל שקל אחד אלא אם כן אדוני יפסוק.
ת. הגברת כבר אומרת שזה קריאת ביניים. הוא אמר שאני העדתי, אז נחכה.
מר פלקסר: אני שמעתי, ברנדס, במו אוזניי אתה התייחסת לעניין הזה שתגיע חוות דעת שהמסמכים האלה מזויפים בהקשר זה או אחר.
עו"ד זהר: הם מזויפים, בלי חוות דעת.
מר פלקסר: אז איפה החוות דעת?
עו"ד זהר: אין חוות דעת, רואים על זה על פניו.
כב' השופט: אדוני, הזמן מתקתק. אתה כנראה סיימת, זה ברור לי שסיימת.
מר פלקסר: לא, לא סיימתי, אדוני.
עו"ד זהר: אדוני, אין לו יותר שאלות. זה משחקי ילדים.
מר פלקסר: בסוף לא קיבלתי תשובה לשאלה הזאת.
עו"ד בלכר: מה השאלה?
מר פלקסר: אפשר לקבל תשובה ממר ברנדס בסופו של דבר?
כב' השופט: לא, לא, אתה תשאל את השאלה הבאה. אני לא מחכה לשום תשובה יותר בנקודה הזו.
מר פלקסר: אבל אדוני אישר לי את השאלה.
עו"ד בלכר: מה השאלה?
כב' השופט: מה שאישרתי הוא כבר ענה. בבקשה, הלאה.
מר פלקסר: לא, היה פה דיון וצעקות.
כב' השופט: לא, לא היה שום דיון. אתה תשאל את השאלה הבאה.
עו"ד זהר: אין לו שאלה.
כב' השופט: הייתי מייחל לזה שאת כל הערות הביניים האלה הם לא יתמללו, אבל זה כנראה חלומות באספמיא. כן, בבקשה.
גב' כהן: לא, הם לא מתמללים.
מר פלקסר: ברנדס יצטרך לעמוד מאחורי המילה שלו, אם אני אוכיח את זה.
עו"ד בלכר: מה השאלה שלך?
מר פלקסר: וכבודו יצטרך לתת פסק דין למה שהוא אמר.
כב' השופט: כן, בבקשה. יש עוד משהו?
עו"ד זהר: או.קיי, חקירה חוזרת.
מר פלקסר: רגע אחד,
עו"ד בלכר: אין לך מה לשאול.
מר פלקסר: עוד 50 דקות לפחות. יש לי חצי שעה לפחות. מר ברנדס, אני מחזיר אותך במנהרת הזמן,
ת. על איזה סרגל?
ש. על סרגל הזמן, אתה נמצא בשדה התעופה ביום 21.5.98, השעה 23:30 לערך, מגיע אורי חניה העוזר שלך מהנהלת החשבונות. העוזר שלי. מה אומר לך אורי כשאתה רואה אותו?
עו"ד זהר: אדוני השופט, הוא פותח דבר סתם. עכשיו זה סתם. תשאל אותו את השאלה. שאלה ישירה.
כב' השופט: חבל על זמנך, תשאל, תהיה תכליתי.
מר פלקסר: מה אומר לך אורי חניה?
עו"ד בלכר: מה שכתוב בתצהיר.
מר פלקסר: מר ברנדס, אם אתה לא זוכר אז תפתח את התצהיר ותענה.
ת. באיזה סעיף?
ש. לא יודע, אתה אומר שזה כתוב בתצהיר. אני שואל אותך שאלה, תגיד לי אתה. מה אומר לך חניה?
ת. תקרא את סעיף 14 לתצהיר שלי.
עו"ד זהר: זה לא חידון.
ת. בעמ' 4 זה בין 31-32 מופיע סעיף 14.
עו"ד בלכר: זה חלק מהקונספירציה.
עו"ד זהר: זה הכל בכוונה בשביל להטעות אותו.
מר פלקסר: מה זה קפץ מספר? מה זה 14?
עו"ד זהר: "ניגש אלי עוזרו של פלקסר בהנהלת החשבונות מר אורי חניה והודיע לי",
מר פלקסר: איזה סעיף?
עו"ד בלכר: בין 31 ל-32.
עו"ד זהר: תקשיב לקריאה.
מר פלקסר: כן.
עו"ד זהר: "והודיע לי כי פלקסר התקשר אליו ואמר לו כי הוא לא הצטרף לנסיעה שכן אינו חש בטוב. אורי אמר לי שפלקסר ביקש ממנו להביא במקומו לשדה התעופה את הכסף המזומן שהוצא עבור הנסיעה". להמשיך?
מר פלקסר: תמשיך.
ת. אנחנו דנו בזה בישיבה הקודמת.
עו"ד זהר: לא חשוב. לא חשוב. זמן פציעות.
מר פלקסר: לא, עכשיו אנחנו קושרים את זה להודעת הפיטורין, אם אתה רוצה לדעת מה הקשר אני אגיד לך. אנחנו דנו בזה בהקשר אחר. עכשיו אנחנו מגיעים לפיטורין. מר ברנדס, כשאתה אומר שההודעה של אורי היכתה אותך בתדהמה וכשפגשת אותי באותו יום ולא התרשמת שאני חולה וכו'. האם יכול להיות שבמהלך כמה שעות עד לנסיעה הבן אדם קורה לו משהו?
ת. קודם כל, איפה כתוב שזה היכה אותי בתדהמה?
ש. אה, מר זהר תמשיך לקרוא לו.
עו"ד זהר: "הודעתו של אורי היכתה אותי בתדהמה",
ת. אה, או.קיי, חשבתי שהוא מדבר על 14.
עו"ד זהר: "פגשתי את פלקסר במשרד ולא התרשמתי...",
ת. הוא אמר לי להתראות בשדה התעופה.
מר פלקסר: כן, עכשיו אני שואל אותך מר ברנדס, כשאתה שומע את דבריו של אורי ושאורי אומר לך מה שהוא אומר לך, עובר לך באיזשהו מקום בראש אולי קרה משהו לאבי פלקסר שאני כל כך מעריך אותו ומעריץ אותו והוא כזה חשב ש-,
ת. מעריץ אותו?
ש. כן, חשב שכיף לעבוד איתו וכו' וכו', אולי קרה לאבי פלקסר משהו שנבצר ממנו להגיע לנסיעה? עוברת לך מחשבה כזאת בראש?
ת. לא.
עו"ד זהר: כבודו, אני מתנצל, אני חייב לצאת.
כב' השופט: טוב, בבקשה.
מר פלקסר: טוב, יהיה לנו קצת שקט בחצי שעה הקרובה, חבל שלא עשית את זה קודם. מה התשובה, מר ברנדס.
כב' השופט: ללא מלים. ללא מלים יותר טוב.
מר פלקסר: אני מצטער שאמרתי את זה, אדוני, כי הוא נשאר פה עכשיו. מר ברנדס, מה התשובה לשאלה?
ת. איזה שאלה?
עו"ד בלכר: מה שאלה?
מר פלקסר: כשאתה שומע את ההודעה,
כב' השופט: האם יכול להיות שלא חשבת שקרה לו אולי משהו?
ת. לא, לא חשבתי.
מר פלקסר: למה לא?
ת. משום שאחר הצהריים הוא נפרד ממני ואמר לי להתראות בשדה התעופה, אורי בא ואמר שהוא דיבר איתו ואמר לו אני לא מרגיש טוב, תיסע למשרד תיקח נדמה לי את כרטיס הנסיעה ואת הכסף, החלק שהיה אצלו,
ש. שאתה קיבלת,
עו"ד בלכר: לא מצא לנכון להרים טלפון לחנינא ברנדס, לדבר עם חניה.
ת. לאורי הוא יכול היה לצלצל ואלי לא. זה הכל,
גב' כהן: הוא לא השיג אותך.
עו"ד בלכר: הוא לא השיג אותו.
ת. כולם לא משיגים אותי.
מר פלקסר: למפרט אומר שהוא לא יכול היה להשיג אותך כדי להודיע שהוא לא מגיע לטיסה והוא צלצל אלי.
ת. למפרט, לא יודע מתי הוא אמר לך את זה. זה ממש לא נכון. הוא דיבר איתי לפני הנסיעה והוא אמר לי שהוא לא בא משום שאביו צריך לעבור צנתור, הוא רוצה לנסוע שבוע אחרי זה.
ש. מתי הוא אמר לך את זה?
ת. לא זוכר. באותו ערב.
ש. באותו ערב?
ת. אני חושב,
ש. מתי, בחצות כשהתקשרת אליו?
ת. לא זוכר.
עו"ד בלכר: הרי זה לא משנה אם הוא נשאל על מזג האוויר, העיקר להגיע,
גב' כהן: מה ההיסטריה? בתוך 30 דקות,
מר פלקסר: אחרי שאתה,
ת. תתרחק ממני, אני לא רוצה שתתקרב לאי.
ש. אחרי שאתה לא מביא בחשבון שום דבר כזה שיכול להיות שקרה משהו לאבי פלקסר, ואז אתה מחליט מר ברנדס מנחה את למפרט בשעת חצות שאתה מדבר איתו, שזה דרך אגב הפעם הראשונה שאתה מדבר איתו ופעם ראשונה שאתה שומע שגם הוא לא מגיע לטיסה, זה לפחות העדות של מר למפרט, אתה מנחה את למפרט להחליף את המנעולים במשרד שלי. זה נכון?
ת. לא היה, לא נברא, לא מני ולא מקצתי.
ש. מה זאת אומרת?
ת. אני לא הנחיתי אותו שום דבר בקשר למנעולים.
ש. לא הנחית אותו?
ת. לא. וגם אם הוא העיד ככה אז הוא טעה. לא הנחיתי אותו, אני הייתי עסוק עם כל האנשים שהיו בשדה התעופה על הראש שלי,
ש. כן,
ת. במקביל מודיעים לי שהאדון הזה נעלם ולא התעסקתי לא עם מנעולים ולא עם שום דבר. צלצלתי לגד נשיץ ולאהרון למפרט, אני חושב שגד אולי צלצל אליו עוד קודם, אני לא זוכר איך זה היה, ואמרתי להם את הסיפור. זה הכל.
ש. מי אמר לך שאני נעלמתי?
ת. אורי חניה.
ש. אורי חניה?
ת. כן. ברור שנעלמת, היית צריך לבוא לשדה התעופה ולא הגעת.
ש. אומר לך במפורש שהבן אדם לטענתו לשיטתו לא יגיע, לך למשרד קח את הכסף, קח את הכרטיסי טיסה כי הוא חולה. אז למה אתה אומר נעלם?
ת. נעלם מהטיסה, אחרי הצהריים היה בריא פתאום הוא חולה 4 שעות אחרי זה?
ש. לא יכול להיות מצב שבן אדם לא מרגיש אחרי כמה שעות טוב?
עו"ד בלכר: הרי הוא צדק, הוא צדק, היית בריא ונסעת ללונדון.
מר פלקסר: לא זו השאלה.
עו"ד בלכר: אז מה השאלה?
מר פלקסר: מה עומד לך מול,
עו"ד בלכר: אדוני, אדוני כבר לא כל כך מתערב במה שקורה פה ואני רק יכול להבין אותו, אבל מה הוא שואל? באמת אין סיבה,
כב' השופט: לא, השאלה שלו זה לגבי החלפת המנעולים, אם אני מבין.
עו"ד בלכר: לא, זה הוא כבר השיב. הוא אמר זה לא אני.
מר פלקסר: אני מבקש לדעת, העובדות הן כאלה ברנדס, שאתה מורה להחליף את המנעולים. מה שאמרת עכשיו בעדותך פה הרגע,
גב' כהן: לא רק זה, לתת הוראות בבנקים.
מר פלקסר: כן, אנחנו נמשיך את זה. אנחנו נמשיך את זה. זה שוב אחד מהשקרים שלך והוכחנו את זה גם על ידי העדות של נשיץ וגם על ידי העדות של למפרט.
ת. אתה מוכיח ידוע.
ש. אני אומר לך שזה מה שאתה משקר.
עו"ד בלכר: אין אף שאלה,
מר פלקסר: עכשיו, אני רוצה לדעת מה ההיסטוריה הזאת שתופסת אותך פתאום, שבמשך חצי שעה או משהו כזה אתה מחליט להחליף את המנעולים במשרד, אתה מחליט לפנות לבנקים להודיע כל מיני הודעות לבנקים, אתה עושה, מה קרה בחצי שעה הזאת?
ת. כבודו, אני צריך לענות?
ש. כן,
ת. הרי עניתי על זה.
ש. לא, לא ענית.
ת. לא אמרתי להחליף את המנעולים, לא הייתי מעורב בעניין המנעולים, אף אחד לא שאל אותי על המנעולים וזה לא היה בראש שלי בכלל.
ש. אמרת לתת הוראות לבנקים?
ת. לא.
ש. לא?
ת. לא.
ש. מה עשית?
ת. לא עשיתי כלום. אמרתי להם את העובדות.
ש. מי זה להם? לא אתה? אתה נתת להם את העובדות ומי שנכנס להיסטוריה זה נשיץ ולמפרט.
ת. אף אחד לא נכנס להיסטוריה. כולנו פחדנו שמשהו לא בסדר, בבנקים היו הרבה כסף ואתה היית בשליטה על הכסף. עובדה גם שמשכת לעצמך 200,000 ₪.
ש. אז כן נכנסת להיסטוריה אם ככה.
עו"ד בלכר: למה להיסטוריה?
ת. הייתי מודאג מהסיטואציה שבלי להגיד לי מילה,
גב' כהן: למה, מה קרה?
ת. אולי תשתקי רגע? הייתי מודאג מהסיטואציה שבן אדם אומר להתראות בשדה התעופה 4 שעות קודם, 5 שעות קודם, ופתאום מופיע העוזר שלו שאיתו הוא מדבר ולי יש טלפון נייד, אדוני היה לי כבר אז, אפשר היה להשיג אותי כל הזמן בערב נסיעה כזו, ואומר לי הוא לא יבוא, אנחנו מנסים להשיג אותו לא מצליחים, ויואב רזין שמנסה להשיג אותו לא מצליח,
ש. וזה דבר חדש?
ת. ומנסים את כל הטלפונים הניידים שלו, לא מצליחים, וזה בסיטואציה שהוא יודע שאנחנו יודעים שהוא צריך לבוא לשדה התעופה והוא איננו.
ש. רגע וזה דבר חדש שקשה להשיג אותי?
ת. לא, זה לא דבר חדש.
ש. זה לא דבר חדש.
ת. אבל לפחות ערב נסיעה כזו,
ש. זה נכון שקיבלת הודעה עם אורי שאני לא מגיע?
ת. כן.
ש. אז אם ככה אתה יודע, אז מה ההיסטוריה ולמה אתה הולך לקיצוניות כזו?
כב' השופט: מה לעשות, הוא אדם חשדן.
מר פלקסר: לא, אדוני, אנחנו בדיוק נגיע למה הוא עושה את זה. יש תשובה לזה. אני מקווה שהוא יענה את התשובה הנכונה כי הוא ממשיך לשקר פה כל הזמן. התשובה הנכונה היא, כן? שברנדס באותה שיחת טלפון בשעה 22:37 שהיא מצורפת אני חושב גם לתצהירו וגם לתצהירי, מדבר איתי, אני מבקש להפנות לנספח ה'1 של תצהיר ברנדס,
כב' השופט: ה'1 פירוט שיחות.
מר פלקסר: אנחנו רואים שבשורה 4 יש שיחה יוצאת מהפלאפון הנייד של חנינא ברנדס. קודם כל זה פלט שיחות מהפלאפון הנייד שלך?
ת. איזה טלפון?
ש. שמספרו: 050-604,
ת. למיטב זכרוני זה היה הטלפון שלי, כן.
ש. זה נספח לתצהיר שלך,
ת. אז למה אתה שואל?
ש. אני שואל אותך, זה הפירוט שיחות של הטלפון היוצא 604222?
ת. נכון,
ש. אתה רואה בשורה 4 ישנה שיחה יוצאת מהטלפון הזה לטלפון 03-6204078 שמוסכם עלינו שזה הטלפון בביתי.
ת. כן.
ש. אתה העלית טענה שהטלפון בביתי חסום. זה נכון?
ת. כבודו, אני צלצלתי אליו כמה פעמים, לא זוכר לאיזה טלפון, והיה מענה של בזק או הדואר, אני לא זוכר מי אז היה אחראי על הדברים האלה, "הטלפון חסום לשיחות נכנסות". מתברר מתוך כל החומר שישנו פה בתיק הזה שהיו לו בערך איזה 8 טלפונים, 5 ניידים או 7, 4 קבועים ו-3 ניידים או הפוך. איזה מהם ענה לי את התשובה הזו, אני לא יודע.
גב' כהן: אולי טעית במספר.
מר פלקסר: ומזה החלטת, כמה פעמים זה קרה?
ת. אני בעבר נתקלתי בזה פעמיים שלוש.
ש. פעמיים שלוש. יכול להיות שאולי טעית בחיוג של המספר?
ת. הכל יכול להיות.
ש. המספר הזה שהוא רשום אצלך ברשומות בין המספרי טלפון שיש לך, היה חסום לשיחות נכנסות?
ת. אני לא זוכר אם זה המספר הזה.
עו"ד בלכר: בשביל מה הוא שואל את זה? כמה פעמים היא יכולה להעיר לו? אלוהים אדירים,
מר פלקסר: ברנדס, אתה בחור אינטליגנטי, למה אתה צריך לזכור אם רואים שישנה שיחה יוצאת מהטלפון שלך לטלפון 620?
ת. אבל לא בהכרח באותו ערב היה העניין הזה שלא מקבל שיחות נכנסות, אבל אני לא יודע אם זה המספר הזה. באותו ערב מה שאני חושב שהיה לאור מה שישנו פה, זה שכמו תמיד אתה הרי לא עונה לאף טלפון, והשיחה עברה למענה הקולי כנראה במשרד, ושם השארנו לך הודעה שאנחנו מחפשים אותך. זה מה שיכול להיות.
ש. אם זה כמו תמיד כמו שאתה טוען עכשיו, אז מה חריג פה? מה קרה?
ת. מה זאת אומרת מה קרה?
ש. למה אתה עכשיו פתאום,
כב' השופט: הוא אמר שמה שקרה זה שלא הגעת.
מר פלקסר: אז לא הגיע.
ת. הוא עושה את עצמו, אדוני. מה הוא חושב, שהאיש שמרכז את כל הנסיעה לא בא ולא מתקשר.
כב' השופט: זאת אומרת, אם ההודעה נרשמה במשרד אז היא תחייב את טלפון היעד מבחינת שיחה?
ת. לא, מי שמתחייב זה הטלפון שמחייג. אני מניח,
כב' השופט: לא, לא, אבל,
עו"ד בלכר: יש פה שניים מחויבים לדעתי.
כב' השופט: בעצם לא החיוב מה שחשוב לי,
גב' כהן: זה הטלפון הראשון,
כב' השופט: לטלפון הראשון?
מר פלקסר: כן,
כב' השופט: זה מה שמעניין אותי.
עו"ד בלכר: יש כאן 36 שניות, פעימה של 12 זה מייד, זה מתחיל ב-12. אני לא יודע אם זה הולך לפי שניות.
כב' השופט: מה זה פעימה של 12?
עו"ד בלכר: משך השיחה, זה מתחיל למנות, זה סופר 12, זה מלכתחילה.
כב' השופט: יש פה 36 שניות שיכול להיות שזה השארת הודעה,
ת. כן, אבל כבודו אני חושב שצריך להסתכל גם על הספרות שלפני כן, זה 036, זה משך השיחה לפי דעתי זה מודד גם את הזמן שזה מצלצל. הנתון ליד זה ה-017 אומר כמה זמן היתה השיחה.
כב' השופט: זמן תשלום.
ת. זה מה שנקרא זמן אוויר, אחרת,
כב' השופט: לא, לא, תשלום זמן אוויר. זה 017,
עו"ד בלכר: השיחה יכולה להתאים להודעת פיטורין אם מישהו עונה מהקו השני ויכולה להתאים להשארת הודעה במזכירה האלקטרונית אם מישהו לא עונה ושואלים אותו איפה הוא. אין חולק עניין הזה.
מר פלקסר: לא, אדוני,
כב' השופט: אני לא יודע.
מר פלקסר: מה שאני מבקש לשאול את ברנדס בעניין הזה, אז קודם כל מר ברנדס לפי הרשימות שאתה נתת בתצהיר גילוי מסמכים, המספר טלפון 6204078 רשום אצלך כאחד המספרים שאתה מצלצל אלי, או.קיי? ולפי מה שהעדת עכשיו אמרת שפעם אחת או פעמיים צלצלת ויכול להיות שזה היה טעות, לכן האמירה שהטלפון בביתו חסום,
ת. אני לא אמרתי שיכול להיות טעות, זה אתה אמרת. אמרתי תמיד יכול להיות דבר כזה.
ש. לא, אמרת שצלצלת פעם או פעמיים.
ת. לא, אני בטוח שצלצלתי לטלפון שלך.
ש. מכל מקום לפני כמה דקות אמרת שצלצלת פעם או פעמיים ואז ענה לך ההודעה הזו שאתה אומר הטלפון חסום לשיחות נכנסות. העדת על זה.
ת. נכון.
ש. השאלה היא, אם ככה לבוא לחוקר משטרה ולספר לו סיפור שהטלפון בביתו חסום לשיחות נכנסות, איננה נכונה.
ת. נכונה לחלוטין. ואתה עשית תרגיל גם בנסיונות שלך לפנות לבזק, לא פנית לכל ארבעת המספרים, רק לאחד.
עו"ד בלכר: הוא פנה וקיבל 4 מתוך 5 שהם לא יכולים לתת לו תשובה. הוא השאיר את הטלפון שלה בגבעתיים, את הטלפון שלו בברנר, הוא השאיר עוד טלפון והיו 4 ניידים. הוא יודע את זה. זה בתשובות לשאלון.
מר פלקסר: מר ברנדס, אם התשובה שלך נכונה,
ת. התשובה שלי תמיד נכונה.
ש. אז תסביר בבקשה איך יוצאת שיחה מהטלפון הנייד שלך לטלפון בביתי שזמנה לפחות הרשום פה זה 36 שניות. מה התשובה?
עו"ד בלכר: כבודו, אפשר להגן על העד? הוא אומר לא בהכרח, נתתי תשובה לגבי המספר הספציפי הזה. התדפיס פלט שיחות מראה באופן ברור שהמספר הזה לא חסום, כי יש כאן משך שיחה, זה או שיחה עם מישהו או שיחה עם מזכירה. הוא נותן את הטלפון שלה בבית שלו בגבעתיים שהיא גרה, הוא נותן את הטלפון,
גב' כהן: מאיפה אתה יודע?
עו"ד בלכר: כי יש לי תצהיר תשובות לשאלון, זה מוגש כנספח. הוא צירף שם איזה 4 או 5 מספרים, או 6 מספרים לא זוכר. מה זה רלוונטי לשאלות?
מר פלקסר: אני רוצה לדעת מברנדס, תגיד לי, הטלפון הזה 6204078 היה חסום לשיחות נכנסות?
ת. אני לא יודע את התשובה.
כב' השופט: הוא לא יודע. התשובה לא יודע.
ת. אני יודע אבל שהיו לו, אני לא יודע אם זה הטלפון דרך אגב שהוא נתן לרשימת הקשר של המשרד, משום שלמשרד יש רשימת קשר. יכול להיות שאת המספר הזה נתן לי אורי כשהוא הגיע, יכול להיות שהיה לי. הכל יכול להיות. אבל מאיזה טלפון קיבלתי את התשובה ההיא, אני לא זוכר אבל זה בוודאי היה טלפון מרשימת הקשר.
כב' השופט: כן.
עו"ד בלכר: אדוני, אפשר להגיד לתובע שבעוד 5 דקות יסיים?
מר פלקסר: לא, לא,
עו"ד בלכר: אני חייב, יש לנו חקירה חוזרת של שאלה אחת וזהו.
מר פלקסר: בשום פנים ואופן, אני אנצל עד, אני לא גמרתי את החקירה, אדוני. או שאדוני יתן לי עוד חצי יום, ולא, שיאפשר לי עד שעה 16:55 כמו שהוא קבע.
כב' השופט: טוב נו, תמשיך עד שעה 16:55.
מר פלקסר: ברנדס, אני רוצה להבין חד משמעית ממך. אתה חייגת למספר הזה 6204078 והוא לא היה חסום לשיחות נכנסות, זה נכון?
ת. לפי מה שכתוב פה זה נראה ככה.
ש. יפה. אם זה נכון למה אמרת במשטרה שלא הצלחת להשיג אותי באותו ערב כי הטלפון שלי חסום לשיחות נכנסות?
ת. לא אמרתי רק הטלפון, אני אמרתי למשטרה בדיוק מה שהיו לך הרבה טלפונים,
גב' כהן: לא נכון,
ת. את כולם ניסינו,
מר פלקסר: תני לו להגיד.
ת. אורי חניה עוד סיפר שהיה איזה מספר סודי שנתת לו ולנו לא נתת. לעוזר שלך אתה נותן אבל לבוס שלך אתה לא נותן.
ש. מר ברנדס,
ת. וכל הנסיונות האלה, ניסינו לצלצל בכל הכיוונים בשביל להשיג אותך, לא רק אני גם אורי חניה, גם יואב רזין, כולם ניסו.
גב' כהן: לא נכון. תפנה ל-79,
מר פלקסר: חבל לנו על הזמן. מר ברנדס, אתה ממשיך לשקר ומאלץ אותי עכשיו בפני כבוד השופט להראות שאתה משקר וממציא סיפורים חדשים. אתה אומר, ואני מפנה ל-69 לתצהירי משורה 62, ושם לקצר את הדרך אני מראה לך עוד אחד מהשקרים של ברנדס שעכשיו מוכחים בבית המשפט על דוכן העדים,
עו"ד בלכר: מה מוכח?
מר פלקסר: ככה: "אני ניסיתי להתקשר לפלקסר למכשיר הפלאפון שלו ולא הצלחתי",
ת. איזה שקרן, תראה מה כתוב פה. שקרן פתולוגי.
ש. "גם בעבר היו בעיות",
ת. כתוב "אני ניסיתי להתקשר לפלקסר למכשיר הפלאפון שלו ולא הצלחתי להשיגו. גם בעבר היו בעיות עם להשיג את פלקסר בטלפון. הוא אף פעם לא זמין והטלפון בביתו חסום לשיחות נכנסות".
ש. יפה, ברנדס, כל הכבוד לך. זאת אומרת שמה שאתה אומר במשטרה ומה שאתה אומר עכשיו,
ת. נכון מאוד, גם אז וגם היום.
ש. הטלפון בביתו לא חסום לשיחות נכנסות?
ת. כן חסום, רק היו לך 4 קווים רק אני לא ידעתי על זה.
גב' כהן: אתה חייגת,
מר פלקסר: ברנדס, אתה שומע מה אתה אומר?
ת. כן,
ש. אתה מחייג למספר הזה,
כב' השופט: כן, אבל הוא אמר לנו קודם שיכול להיות שזה טלפון שמסר לו חניה, הוא לא יודע.
ת. תאמר לבית המשפט כמה טלפונים היו לך. תאמר לבית המשפט.
ש. מה זה שייך?
ת. פקיד שמרוויח 10,000 ₪ לחודש,
ש. היו לי 100 טלפונים,
כב' השופט: תפסת בשקר הנוראי הזה. תעבור הלאה
מר פלקסר: לא, אדוני, במשקל המצטבר של כל השקרים,
כב' השופט: כן, אני מבין את זה,
מר פלקסר: אז זה עוד אחד מהשקרים שלו.
כב' השופט: אני מבין. כן.
מר פלקסר: עכשיו אנחנו,
גב' כהן: רגע,
מר פלקסר: כשאתה נתת את ההודעה במשטרה אתה כבר ידעת שהטלפון לא היה חסום לשיחות נכנסות?
גב' כהן: זה היה אחרי, נכון?
ת. אני לא זוכר.
גב' כהן: במאי 98',
מר פלקסר: כן, נכון.
גב' כהן: בינואר 2000 זה הופך להיות,
מר פלקסר: זה השאלה, מר ברנדס. שמעת את השאלה?
ת. לא. אני לא מקשיב לה.
ש. במאי 98' אתה מתקשר אלי לטלפון והטלפון לא היה חסום,
ת. הטלפון הזה לא היה חסום, היו לך עוד 4.
עו"ד בלכר: אדוני, נספחים מ"ה, מ"ו זה השאלות והתשובות לגבי הטלפונים. מספרי הטלפון הנייחים של האדון פלקסר זה 6204078, 5288,
כב' השופט: זה בסיכומיך.
גב' כהן: זה לא שייך עכשיו,
מר פלקסר: זה לא שייך עכשיו. אנחנו מדברים על,
עו"ד בלכר: אני מבקש ב-10, אני צריך 5 דקות חקירה,
כב' השופט: בסדר, אין בעיות.
גב' כהן: במאי 98' הוא מתקשר,
מר פלקסר: אתה מתקשר והטלפון הזה לא היה חסום, 6204078. בינואר 2000 אתה מגיע למשטרה ואתה אומר שהטלפון בביתו חסום לשיחות נכנסות.
ת. נכון. הטלפון בביתו היה חסום לשיחות נכנסות,
גב' כהן: אבל אתה יודע שלא.
ת. הטלפון בביתו, כבודו זה משהו, היא לא נותנת לדבר.
כב' השופט: כן.
ת. הטלפון קו שאני צלצלתי אליו שהוא נתן אותו ברשימת הקשר של המשרד היה עונה "הטלפון חסום לשיחות נכנסות. שילך לפוליגרף ויראה לנו שאנחנו טועים.
כב' השופט: יש לך עוד נושא אחד שאתה יכול לדבר עליו?
מר פלקסר: כן,
כב' השופט: אז תעבור לנושא הבא. חבל.
מר פלקסר: יש אישור מבזק שמופיע,
עו"ד בלכר: רק על 6204078,
מר פלקסר: נכון, וזה הטלפון שמדובר עליו.
עו"ד בלכר: הטלפון שנתת אין לך שום אישור,
ת. הוא גם לא ביקש.
מר פלקסר: אדוני, הוא מפריע פה בשאלות. שיעשה מאמץ.
כב' השופט: כן, אבל חבל לך לסכם, חבל על הזמן.
מר פלקסר: לא, אני לא מסכם. אני רק אומר לאדוני שמה שברנדס אמר זה שקר מוחלט,
כב' השופט: אז תסכם,
מר פלקסר: כי יש לי אישור מבזק שאומר שהטלפון מתחיל 98' לפחות, לפני זה הם לא יכלו לרדת אחורה. לא היה חסום לשיחות נכנסות.
כב' השופט: טוב, בסדר. עוד נושא אחד בבקשה.
עו"ד בלכר: יש לך 5 דקות, פלקסר.
כב' השופט: אין לך יותר מנושא?
מר פלקסר: יש לי. בהמשך של זה, מר ברנדס,
כב' השופט: אה, זה עדיין בהמשך, סימן שאין לך נושאים אחרים.
מר פלקסר: אנחנו מגיעים לשיחה הזו שנמשכת כ-36 שניות. מה אמרת לי באותה שיחת טלפון ביום 21.5.98 בשעה 23:57?
ת. תשאל מה אמרת לי עד שנה הבאה. איתך לא דיברתי מילה. מה השארתי לך בהודעה שם אני לא יודע, בטח השארתי לך הודעה שאנחנו מחכים פה ואני Upset שאתה לא התקשרת איתי או משהו כזה, אבל אני לא יודע מה היה.
ש. עוד פעם, מה בדיוק אמרת לי?
ת. מה ששמעת.
ש. אתה יכול, אני לא שמעתי, מה בדיוק אמרת? שאתם Upset ומה?
ת. שאני Upset שאתה איננו ושלא התקשרת איתי ומה קורה איתך.
ש. יפה. זה בדיוק 5 שניות מה שאתה אומר עכשיו. 5 שניות.
ת. אז דיברתי יותר לאט.
ש. ואני אגיד לך מר ברנדס מה אתה בדיוק אמרת. באותה שיחת טלפון אחרי שכבר הוכחנו שאתה מספר סיפורים על טלפון חסום וכו', אתה מדבר איתי.
גב' כהן: 5 שניות?
מר פלקסר: זה אפילו פחות, נתתי לו קרדיט על הצלצול. אתה אומר לי, לאחר שלא הגעתי לטיסה, אתה אומר לי בגסות ובחריפות: פלקסר, חתיכת חרא שכמוך, מה זה צריך להיות? התרגיל הזה שלא באת לטיסה יעלה לך ביוקר. אל תענה לי. אתה מפוטר. תעשה את החשבון של מה שמגיע לך, קח את מה שמגיע לך, כשאני חוזר מחו"ל אני לא רוצה לראות אותך יותר. וניתקת את השיחה. זה נכון מה שאמרת לי מר ברנדס באותה שיחה?
ת. לא. לא.
ש. טוב. אתה מוכן לקחת זמן ולראות שיותר הגיוני מה שאתה אמרת לי פה בשיחה ואתה מכחיש, לבין מה שאמרת לפני 3 שניות?
עו"ד בלכר: ברור שאחרי שהוא הקריא את זה לעצמו 10 פעמים,
ת. מה שהוא אמר פה הוא חשב על עצמו.
עו"ד בלכר: הוא ישב ומדד את זה 10 פעמים,
מר פלקסר: מר ברנדס,
עו"ד בלכר: תפסיקו לבלבל, באמת.
מר פלקסר: מר ברנדס, גם אם זה לא 36 שניות וזה גם לא יכול להיות 36 שניות מדויק, זה עדיין נותן מרחב שה-3 שניות שאתה עכשיו סיפרת מה שאמרת לי זה שקר מוחלט. אני שואל, האם זה נכון שאתה פיטרת אותי באותה שיחת טלפון?
ת. ממש לא.
ש. יפה. אם זה לא נכון, אז למה נשיץ חתם על טופס 161?
עו"ד בלכר: אדוני, נעבור לחקירה החוזרת. אדוני,
מר פלקסר: מה התשובה?
ת. תשאל את נשיץ.
כב' השופט: אנחנו לא יכולים לחזור חזרה.
מר פלקסר: לא, אבל זה קשור לאותה שיחת טלפון.
כב' השופט: אנחנו לא יכולים לחזור חזרה.
גב' כהן: זאת הסיבה,
כב' השופט: נשיץ לא מסכים שהוא חתם על מכתב פיטורין. נכון?
מר פלקסר: לא.
כב' השופט: נשיץ לא מסכים שהוא חתם על מכתב פיטורין.
מר פלקסר: נשיץ לא שלל,
כב' השופט: זה שאתה טוען שגם נשיץ משקר זה משהו אחר,
מר פלקסר: הוא אמר שהוא לא שולל.
עו"ד בלכר: אדוני, שאלה קצרה אחת בחקירה חוזרת.
מר פלקסר: עכשיו,
כב' השופט: לא, תודה, אני אמרתי שאין יותר.
מר פלקסר: עכשיו, למה אני מעלה את העניין הזה?
עו"ד בלכר: אדוני יש לי בקשה. אני לא יכול לאחר, זו פגישה בירושלים, ביקשתי ב-16:50 לעצור.
כב' השופט: בסדר. עוד רגע הוא יעצור. נושא נוסף אני לא נותן לך לשאול.
מר פלקסר: חייב, חייב עוד נושא נוסף.
כב' השופט: לא, אין. אין.
מר פלקסר: אני חייב, אני לא גמרתי את החקירה.
כב' השופט: לא גמרת, לא גמרת.
מר פלקסר: האם זה נכון, מר ברנדס, שזה שפיטרת אותי נכנסת להיסטריה?
עו"ד בלכר: למה?
מר פלקסר: למה אתה עונה?
כב' השופט: תן לו לענות, חבל לך על הזמן שלך, נכון?
ת. לא פיטרתי אותו והעובדה היא שהוא בעצמו מספר שלמחרת הוא בא לעבודה או אחרי יומיים והוא מסדר משכורות, הוא ממשיך לבוא ולפתוח את המשרד. בן אדם שמפוטר, מה אתה עושה שם במשרד? מה, הוא ריחם על העובדים כנראה או רצה להראות,
כב' השופט: טוב, תודה רבה.
מר פלקסר: אדוני,
כב' השופט: תודה.
מר פלקסר: אדוני,
עו"ד בלכר: שאלה אחת בחקירה חוזרת.
מר פלקסר: אדוני יש לי 5 דקות.
עו"ד בלכר: שאלה אחת בחקירה חוזרת.
מר פלקסר: לא, אדוני,
עו"ד בלכר: אתה שמעת שבית המשפט אמר לך תודה רבה? אתה לא מבין?
מר פלקסר: 5 דקות.
כב' השופט: אתה לא תסיים הרי גם ב-5 דקות.
מר פלקסר: 5 דקות אני מבטיח, אדוני.
כב' השופט: אתה מסיים ב-5 דקות?
עו"ד בלכר: אדוני, אדוני, אני מבקש,

כב' השופט: אנחנו נעשה דיון על הסיכומים נפרד. אין בעיה.
מר פלקסר: 5 דקות.
עו"ד בלכר: הוא רוצה להציע שלא יהיה דיון על הסיכומים.
כב' השופט: לא, נעשה, אני אזמין אתכם פה לתזכורת קצרה בעוד יום או יומיים, נקבע את מסגרת הסיכומים, כדי שלא תאחר לפגישה.
עו"ד בלכר: אני אשאל אותו רק שאלה אחת בחקירה חוזרת, אחר כך שישאל מה שהוא רוצה, אני אלך, ישאר עו"ד יניב שטיין. בסדר?
כב' השופט: אין בעיה. אין בעיה. בבקשה.

העד עו"ד חנינא ברנדס משיב בחקירה חוזרת לעו"ד בלכר:
עו"ד בלכר: עו"ד ברנדס, אתה בעדותך או בישיבה הקודמת או בזו שלפניה רצית להגיש מסמך מסוים, התובע אמר אני לא מוכן לזה ובית המשפט העיר ובצדק שניתן יהיה לעשות את זה בחקירה החוזרת. אני רק מזכיר לך במה מדובר. מדובר על מסמך והאישיו שהיה זה האם העובדה שאין חותמת מודפסת של בנקים מעידה דבר כזה או אחר, אני לא רוצה להאריך.
ת. היו מזכרים שניתנו לבנק בלי חותמת הבנק, בלי שהשם של הבנק מודפס, וזה אחת הדוגמאות.
עו"ד בלכר: בסדר.
כב' השופט: תודה.
מר פלקסר: רגע, אני רוצה לראות מה שאתה מגיש. אל תגיש עוד.
עו"ד בלכר: אדוני רואה זה מצולם 25.11, כאן 25.11. אני רוצה לחסוך 10 דקות של שאלות על החיתוך הזה של התאריך.
כב' השופט: כן, זה מה? בכל זאת זה מוצג על ידכם?
עו"ד בלכר: כן, כן, אנחנו במסגרת החקירה החוזרת,
מר פלקסר: זה על ידם. לא על ידי.
עו"ד בלכר: זה דוגמא למסמך שמופנה לבנק לאומי משנת 90',
כב' השופט: אני אסמן אותו נ/50. לא הגעתם לכל כך הרבה.
מר פלקסר: לפני שאדוני מסמן, אני מבקש להתנגד להגשת המסמך הזה.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: אני גם התנגדתי בפגישה הקודמת הזו שראיתי אותו שברנדס שלף אותו ממקטורנו. למרות זאת אדוני, אדוני,
כב' השופט: מה אני? מה אתה רוצה ממני עכשיו?
מר פלקסר: למה אדוני מקבל את המסמך הזה? המסמך הזה,
עו"ד בלכר: אני מסכים שההחלטה לגבי קבילות המסמך בפסק הדין,
מר פלקסר: למה אדוני חושב,
עו"ד בלכר: כדי לקצר את הזמן, אדוני לא צריך לתת ההחלטה עכשיו. אני יוצא עכשיו, עו"ד שטיין, עו"ד לא פה ואני לא פה, הוא אמר נושא אחד. אני לא יודע על מה מדובר ובזה נסיים את העניין.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: אדוני, אז ככה. כמו שבפעם הקודמת אמרתי, שאני מתנגד להגשת המסמך הזה,
עו"ד בלכר: תודה רבה, אדוני.
כב' השופט: בבקשה.
מר פלקסר: המסמך הזה,
כב' השופט: רק שתהיה לך אפשרות לקבוע מתי אנחנו יכולים לעשות פה את התזכורת.
עו"ד בלכר: אני מציע שכל אחד על עמוד אחד בכתב יציין מה הוא רוצה לגבי אורך הסיכומים ואדוני יקבל החלטה. חבל על הזמן שלו.
כב' השופט: בסדר, אין בעיות. אני מוכן.
עו"ד בלכר: תודה רבה.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: המסמך הזה למעשה הוא לא מוריד ולא מוסיף ואין לו שום חשיבות בהתנגדות שלי. אני מתנגד למסמך ובית המשפט בכל זאת מקבל אותו, אני רוצה לומר לאדוני שהמסמך הזה לא מעלה ולא מוריד ואין לו שום חשיבות בהתנגדות שלי. ההתנגדות שלי באה להראות לאדוני נקודה מסוימת בהחלטות שלו, אם אדוני יקבל את המסמך הזה. עדיין הוא לא קיבל. המסמך הזה היה ברשותו של ברנדס, הוא ידע עליו כל הזמן, הוא ידע את הטענות,
גב' כהן: הוא ידע על המחלוקת.
מר פלקסר: הוא ידע על המחלוקת, זה לא טענה חדשה, זה לא הפתעה, הוא יודע בדיוק, הוא יכול היה להציג את זה קודם. אבל מה שכן מפריע לי פה, אדוני, שבאים עורכי הדין ובא ברנדס עם המסמך הזה והוא מביא אותו כלאחר יד בלי שום התנגדות מבית המשפט לקבלת המסמך הזה, בזמן שאני מגיע לאדוני עם ראיות או ניסיון להביא ראיות,
גב' כהן: אותה סיטואציה בדיוק,
מר פלקסר: כן, שאותה סיטואציה בדיוק לגביי וגם טענות של כבוד השופט בעניין הזה, אז הראיות שאני מבקש להציג הן לא מתקבלות מנימוק זה או אחר.
גב' כהן: זה אותה סיטואציה בדיוק.
מר פלקסר: באותם נימוקים דומים. אז אני מבקש מאדוני לא לפעול איפה ואיפה,
גב' כהן: שיוגש,
מר פלקסר: או לחילופין אם אדוני מקבל את המסמך הזה, אז לפחות שהוא יקבל את הראיות שאני מבקש לקבל שהן מהותיות לתיק.
כב' השופט: טוב. אני משאיר את סוגיית הקבילות כרגע פתוחה. בסיכומיך תטען בחזרה פעם נוספת את הטענה להעדר קבילות של המסמך הזה ותציע את האלטרנטיבה ותצרף את הראיות שאתה מבקש לצרף אותן. יתכן שאני אסוג בי אחרי שאני אקבל כמובן את התגובה של הצד השני. בבקשה. טוב.
מר פלקסר: האם אוכל להגיש לאדוני בקשה מנומקת בעניין הזה?
כב' השופט: כן, בוודאי, בוודאי,
מר פלקסר: לפני הסיכומים?
כב' השופט: תגיש לפני הסיכומים, אין בעיה.
גב' כהן: אולי בתזכורת.
כב' השופט: אין בעיה, תגיש לפני הסיכומים.
מר פלקסר: בבקשה, או.קיי.
עו"ד שטיין: שזה לא ישתמע שאנחנו מסכימים להגשה של ראיות חדשות,
כב' השופט: לא, לא, בשום אופן לא. אתם תתבקשו להגיב.
עו"ד שטיין: לא, מלבד הראיה הזו כי התובע,
כב' השופט: לא, לא, הוא יגיש בקשה ואתם תגיבו לבקשה שלו.
ת. כבודו, רק למען הזיכרון, בישיבה שהמסמך הזה עלה הרי זה בישיבה קודמת ואז כבודו קבע, אמר, הוא לא נותן להגיש את זה כרגע, תגישו את זה בחוזרת. מותר לכם משום שהוא חקר על זה.
כב' השופט: נכון, אני אמרתי את זה.
גב' כהן: בסדר, אין בעיה.

כב' השופט: אני אמרתי את זה. תודה רבה.

מר חנינא ברנדס משיב בהמשך חקירה נגדית לשאלות מר פלקסר
מר פלקסר: נשארו לי 5 דקות לחקירה. אנחנו לא דנו בנושא האחרון. ה-5 דקות האלה התבזבזנו,
כב' השופט: בבקשה, 5 דקות.
מר פלקסר: קצר. מר ברנדס, אני מבקש להפנות אותך לסעיף 21 לתצהירך. אני רוצה להזכיר לאדוני שישנן כמה החלטות שהוא היה צריך לתת היום.
כב' השופט: אני יודע. לא שאני לגמרי זוכר אותן, אבל,
מר פלקסר: אז זהו, להגיש את זה בצורה מסודרת בכתב?
כב' השופט: עוד יותר טוב.
מר פלקסר: אני רוצה להזכיר לאדוני, זה אחד מההצעות,
כב' השופט: אני יודע,
מר פלקסר: שהם הציעו פה להזמין את שני,
כב' השופט: אני יודע לגבי החקירות על חקירות על חקירות, אני יודע לגבי המסמך שצריך להגיע מהבנק, שהם צריכים לבדוק עם הבנק. אבל בבקשה, תאזכרו אותי בפניה שלהם. אין בעיה.
מר פלקסר: או.קיי. בסעיף 21 מר ברנדס אתה מציין: "בתחילת 1998 הלכו מוזרויותיו של פלקסר והחריפו, עד שהתעורר בי חשד שמא דבר מה אינו כשורה",
כב' השופט: ממה אתה מקריא?
מר פלקסר: תצהיר של מר ברנדס, סעיף 21.
כב' השופט: או.קיי. כן.
מר פלקסר: ברנדס מציין שב-98' הלכו המוזרויות והחריפו. "הפסקות הצהריים שנטל לעצמו פלקסר התארכו מעבר לכל סבירות. פלקסר נהג לעזוב את המשרד בשעות הצהריים המוקדמות ולחזור בשעה 18:00, 19:00 לערך". על סמך מה אתה אומר את זה, מר ברנדס?
ת. על סמך העובדה שלא היית שם.
ש. מה זאת אומרת לא הייתי שם?
ת. היית יוצא בשעות הצהריים, בשעה 14:00, לפעמים אולי קודם, לפעמים אולי קצת אחרי זה, וחוזר בערב. זה משרד, אדוני, ש-50% מעורכי הדין הם מופיעים כל יום בבית משפט והשעות שבהן יש ממשק בינם לבין הנהלת החשבונות בשביל להוציא חשבונות, לדעת הוצאות, לקבל שיקים, זה השעות של אחר הצהריים. בכל השעות הקריטיות האלה הוא איננו.
ש. אהה. וזה אתה אומר למעשה מתחיל משנת 98'.
ת. זה החמיר ב-98'. זה התחיל כבר קודם.
ש. כשאתה אומר החמיר, מה הכוונה החמיר?
ת. ה-Gap הלך וגדל. מספר השעות של ההיעדרות גדלו.
ש. זאת אומרת שאם אנחנו נראה עכשיו לבית המשפט שב-98' ה-Gap הזה נמוך מ-97', אז מסתבר שאתה משקר, לשיטתך?
ת. אני לא עובד בשיטות. זה המצב שהיה ב-98'.
ש. אז בוא, ככה, קודם כל אני רוצה לדעת ממך בסעיף 26 ואילך אתה מצרף את הדוח של החניון הזה כנספח א', והשאלה שלי למה אתה מצרף את הדוח הזה לתצהירך? מה רצית להראות בזה?
ת. רציתי להראות שהשעות שהיית במשרד הן לא שעות סבירות, הכניסות והיציאות שלך היו מוזרות להפליא, וזה התיישב עם חלק מהמוזרויות שלך.
ש. וזה גרם לך לחשוב שאני הדלפתי את המסמכים של מר ויצמן ליואב יצחק?
ת. אני לא אומר שבגלל שאתה לא היית בשעות אחר הצהריים אז מסרת את המסמכים למר יצחק,
ש. אז למה אתה כותב את זה בתצהיר שלך?
ת. בשביל להסביר מי אתה ומה אתה ואיך התנהגת.
ש. אבל מה זה שייך? הרי את הדוח הזה אתה מפיק רק שנתיים אחרי שהחלו ההליכים בבית הדין לעבודה. זה נכון? עכשיו אני מבקש לבדוק עם בית המשפט אם נספח א' של ברנדס כתוב עליו התאריך שהוא מפיק את הדוח, כתוב למעלה 7.8.01, אדוני מצליח לזהות?
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: זאת אומרת, מר ברנדס,
גב' כהן: 8 חודשים אחרי הגשת התלונה.
מר פלקסר: 8 חודשים אחרי הגשת התלונה? נדמה לי.
כב' השופט: לא שנתיים.
מר פלקסר: שנה וחצי, שנה ושמונה חודשים,
גב' כהן: כן,
מר פלקסר: אתה נזכר פתאום להוציא את הדוח החניון הזה כדי לספר את הסיפור?
כב' השופט: כן, אבל הוא כבר אמר קודם שזה לא מה שעמד ביסוד התלונה.
מר פלקסר: אז מה הסיבה שאתה מכניס את זה? זה לא רלוונטי ואני מבקש למחוק את זה בכלל מהתצהיר שלו.
כב' השופט: בסדר.
מר פלקסר: חוץ מזה שזה לא קביל, זה לא הוגש על ידי מי שערך אותו,
ת. מה שמדהים אבל שרוב התצהיר שלך קביל. שם הכל רלוונטי. 100 עמודים.
ש. אני כמעט מסיים את החקירה שלי בקשר לדוח הזה. הדוח הזה כמו שאנחנו רואים בנספח א' שלך, אתה טוען שהדוח כניסות ויציאות האלה מייצגות את שעות העבודה שלי במשרד, זה נכון?
ת. כן.
ש. מה זאת אומרת, שאם אני בא בשעה 12:10 בבוקר,
ת. לך למקום שלך,
ש. אז לא עבדתי עד שעה 12:10?
ת. יכול להיות שכן עבדת ויכול להיות שלא עבדת. אבל תפקידך הוא להיות במשרד. לעשות שליחויות יש לנו גם שליחים וגם העוזרים שלך. לך אין מה לחפש מחוץ למשרד.
ש. מר ברנדס, אני שואל אותך שאלה פשוטה. האם כשאני נכנס לחניון בשעה 12:10 ביום X, זה אומר שעד 12:10 לא עבדתי במשרד או לא עבדתי עבור המשרד?
ת. זה נותן אינדיקציה שלא עבדת, אלא אם תוכיח שזה היה אחרת, וקרוב לוודאי שאם הלכת במקרה לבנק אז הגעת אליו ב-10:30, 11:00. לא יצאת ב-08:00 בבוקר.
ש. אז אפנה אותך לנספח האחרון של הדוח שלך של החניון הזה, כי לפני רגע אמרת שזה מייצג את שעות העבודה. אני אומר לך שזה לא מייצג את שעות העבודה. תסתכל בעמוד האחרון של נספח א' שלך. ביום 18.5.98 שזה שורה 684, אדוני,
כב' השופט: כן,
מר פלקסר: הכניסה היא בשעה 12:10 בצהריים והיציאה באותו יום היא 18:14 באותו יום. זה נכון, מר ברנדס, מה שרשום בדוח החניון הזה?
ת. נכון.
ש. ואתה עומד מאחורי המלים האלה?
ת. איזה מלים?
ש. אתה עומד מאחורי הרישום של השעות האלה?
ת. אני לא מנהל את החניון. זה רישום אוטומטי שבא מהחניון. כשאתה מעביר את הכרטיס שלך אז המחשב רושם באיזה שעה נכנסת.
ש. אנחנו ראינו שמשיכת הדולרים, ואני מקצר פשוט אדוני, שמשיכת הדולרים מבנק הפועלים שהם אחד הנספחים שלי או שלך, לא משנה, בוצעה בשעה 11:20 בבוקר ב-18.5. זאת אומרת, מר ברנדס, האם אני יכול להיות בעת ובעונה אחת במשרד בשעה 11:20 ולקבל את כסף בבנק הפועלים? התשובה היא לא.
ת. זה בדיוק מה שאמרתי לפני רגע, שיכול להיות שהלכת לבנק שעה קודם, שעה וחצי קודם,
ש. אהה,
ת. זה בדיוק מה שאמרתי, אדוני.
כב' השופט: כן.
מר פלקסר: יפה. זאת אומרת שהדוח של החניון הזה לא מייצג את השעות עבודה שלי,
ת. הוא די מייצג, כן.
ש. מה זה מייצג?
גב' כהן: די,
מר פלקסר: עכשיו זה כבר די. בוא נמשיך הלאה.
כב' השופט: אני מבין את הרעיון. כן.
מר פלקסר: בוא נמשיך הלאה. בהמשך אתה טוען בתצהירך,
עו"ד שטיין: אני רק רוצה לציין שכבר חלפנו את 5 הדקות. לדעתי,
מר פלקסר: זאת השאלה האחרונה.
כב' השופט: השאלה האחרונה.
מר פלקסר: אני רק רוצה לציין, ותסביר לי עכשיו,
ת. אתה רוצה לציין זה לא שאלה.
ש. אני מסביר לך, שאתה מציין בתצהירך ושוב בגלל קוצר הזמן אני לא מפנה אבל אפנה בסיכומים, שבשעה 13:06 אני משכתי מבנק לאומי את הכסף.
עו"ד שטיין: אין צורך. אין צורך.
מר פלקסר: משכתי מבנק לאומי את הכסף. וזה נכון ואני מפנה לנספח י"א שלך,
כב' השופט: כן,
מר פלקסר: ואנחנו רואים שבשעה 13:06 ביום 18.5.98 אני מושך את הכסף מבנק לאומי, את אותם דולרים שאתה נתת לי הוראה למשוך וקיבלת אותם. תסביר לי, ברנדס, איך זה מתיישב עם הדוח חניון שלך,
ת. תיכף אני אסביר. זה קל מאוד להסביר.
ש. תשמע את השאלה. הראינו לך לפני רגע שבשעה 12:10 יש כניסה ובשעה 18:00 יש יציאה, מר ברנדס, מה התשובה? איפה אתה משקר, בבנק או בחניון?
ת. אוי, זה מצחיק משהו לא נורמלי. מה שקרה, אני מניח, מאוד פשוט.
כב' השופט: נסע במונית?
ת. הגיע עם המכונית, הנחה אותה, לקח מונית, נסע לבנק וחזר.
גב' כהן: בשביל מה לעשות כזה דבר?
מר פלקסר: ברנדס, את התשובה הזאת,
ת. למה לו לחנות על יד הבנק? הוא חונה במשרד ולוקח מונית.
ש. את התשובה הזו תהיה גם מוכן להגיד בבית הדין לעבודה?
ת. בכל מקום.
ש. יפה.
כב' השופט: איפה היה המשרד?
מר פלקסר: הבנק נמצא בהיכל התרבות,
ת. לא, המשרד היה ברח' תובל 5 בתל אביב,
כב' השופט: אני לא יודע איפה זה,
ת. איפה היום בית אמפא הגדול,
כב' השופט: כן,
ת. מעבר לנתיבי איילון.
כב' השופט: אה, או.קיי, זה לא הליכה ברגל מהיכל התרבות,
ת. לא.
מר פלקסר: זאת אומרת, מר ברנדס, שהדוח חניון שלך לא שווה שום דבר והוא לא מייצג,
ת. זה בסיכומים.
ש. את שעות העבודה בפועל ועכשיו הוכחת לי את זה. תודה רבה, מר ברנדס.
ת. תודה רבה.
כב' השופט: תודה רבה.
ת. הוכחה רצינית היתה.
כב' השופט: ה ח ל ט ה:
התובע יערוך את הודעת ההתנגדות לקבילות מה שסומן פרוביזורית נ/50 ויכלול במסגרתה את הצעתו החילופית שהמסמך יתקבל בכל זאת כנגד קבלת מסמכים מסוימים שבזמנו לא אישרתי את הצגתם ביד התובע.
ת. כבודו מבין שיכולים להגיע פה 100,000 מסמכים?

כב' השופט: לא, לא. יש גבול ואני עוד לא אמרתי שאני מקבל שום דבר.
גב' כהן: הוגשה בקשה,
מר פלקסר: בסדר, עזבי, לא יגיעו מאות מסמכים. זה בקשה מאוד מצומצמת.
כב' השופט: המשך החלטה:
נוסף לכך יידרש התובע באותו מסמך גם למספר החלטות שהייתי אמור לקבל אותן היום ובשל קוצר הזמן לא קיבלתי. התובע יציין בפנייתו את מסגרת הסיכומים שהוא מבקש שאקבע אותה ואת מסגרת הזמן שהוא נזקק לו לשם הגשת הסיכומים. לפניה שתבוא מצד התובע אבקש את תגובת הנתבע. בקשות התובע יגיעו לבית המשפט תוך,
גב' כהן: 20 ימים.
כב' השופט: זה הרבה.
מר פלקסר: 17 ימים.
כב' השופט: מה זה 17?
מר פלקסר: 18, ח"י.
גב' כהן: 20 יום נו,
מר פלקסר: לא, לא, 18.
כב' השופט: לכם אין התנגדות למסגרת הזמן.
עו"ד שטיין: אין לנו, אני מניח שנצטרך פרק זמן דומה.
מר פלקסר: גם הם יקבלו 20 יום.
כב' השופט: או.קיי, תקחו בחשבון שאז אני יכול להידרש לזה רק ב-5.8, ממילא אני מגיע ב-5.8 לתורנות שלי, אז 20 ימים ו-20 ימים נראים לי,
עו"ד ברנדס: אני מקווה שכבודו מורה שהם לא יצרפו את המסמכים לבקשה, אלא רק אם כבודו ירשה להם, אז.
כב' השופט: זה לא משנה לי. אם אני מחליט שאני מקבל אני מקבל, אם אני מחליט שאני לא מקבל, העבודה שהמסמך נמצא אצלי אין לו שום משמעות.
עו"ד ברנדס: מאה אחוז.
כב' השופט: המשך החלטה:
בתגובת הנתבעים תצוין גם מסגרת הסיכומים הנראית להם מבחינת היקף ומשך הזמן הדרוש. על כל זה אקבל החלטות.

בזה למעשה תמו פרשיות הראיות משני הצדדים וכל מה שאנחנו נדרשים לו הוא סיכומי הצדדים ופסק דין במשפט. כאמור, התובע יגיש את בקשתו בתוך 20 יום והתגובה תינתן בתוך 20 ימים לאחר מכן. החלטה שלי תינתן בתורנות שלי בפגרת בתי המשפט שתתחיל ב-5.8. תודה רבה לכם.

- סוף הישיבה -

אברהם פלקסר נ' עו"ד חנינא ברנדס

חפש בבלוג זה

21 במאי 2011

תצהיר אברהם פלקסר

2 ביולי 2007

פרוטוקול 1.7.2007: עו"ד חנינא ברנדס